חוש הומור של רובוטים

הבחירה הבנאלית, החנפנית וחסרת המעוף במארק צוקרברג, מנכ"ל פייסבוק, לאיש השנה של המגזין "טיים" במקום בג'וליאן אסאנג' מ-ויקיליקס, הסיטה את הפוקוס מידיעה לא פחות מעניינת: מחשב של חברת IBM יתמודד בפברואר בשעשועון הטלוויזיה "Jeopardy", או "מלך הטריוויה" כפי שנקרא כששודר בישראל.

על פניו, זו מטלה קלאסית למחשב. אחרי הכול, מה קל יותר מלהלעיט את המכונה בכל השאלות והתשובות שבעולם, להזין אותה בכל הידע האנושי שנצבר עד עכשיו ולתת לה לפלוט אותו על-פי דרישה?

אלא שזה לא כל-כך פשוט כמו שזה נראה. המחשב, המכונה ווטסון, על שמו של מייסד IBM, ינסה לעשות את מה שאף מחשב לא הצליח לעשות עד עכשיו: להבין את שפתם המדוברת של בני האדם. או במילים אחרות: להיות בנאדם.

ולהיות בנאדם, זה אומר לא רק לדעת. להיות בנאדם זה אומר להסיק מסקנות, להבחין באירוניה, לעשות שימוש בחוש הומור, לברור את העיקר מתוך הטפל, לעמוד על כפל משמעות או משמעות חבויה, להיות מסוגל להבין משחקי מילים, להעלות אסוציאציות וכיוצא באלה משימות שאנחנו, או לפחות רובנו, עושים כל הזמן מבלי לשים לב.

יותר קשה מהניצחון על קספרוב

מבחינות רבות זו מטלה נכבדה וקשה הרבה יותר מאשר זו שלקחו על עצמם מדעני IBM כשבנו את "כחול עמוק", מחשב-העל שניצח את גארי קספרוב בשח אי-שם ב-1997. בלי להמעיט בערך השח ובהישג העצום של "כחול עמוק", אחרי הכול מדובר במשחק עם חוקים מסודרים ומספר סופי של אפשרויות. בשח אתה יכול להיות הרפתקן או שמרן, תוקפן או מתגונן, אבל אין בו מקום לחוש הומור, שזו התכונה הכי אנושית שיש.

ווטסון כבר ניהל למעלה מ-50 משחקי הכנה מול אלופי עבר של "מלך הטריוויה" ועמד בכל מבחני המיון המוקדמים של התוכנית, מה שאומר שלא מדובר בפראייר.

ולמרות ש-IBM מסרבת למסור מי ניצח, וגם אם תפסיד המכונה בגמר בסופו של דבר (ואני מאמין שלא), צריך להבין שהתוכנה משחקת מול אלופי האלופים של כל הזמנים, אנשים שניצחו כבר את כולם. כל שסביר להניח שכבר היום היא יכולה להביס את האדם הסביר.

בינתיים, אפשר למצוא באינטרנט סרטונים המראים את ווטסון מתחרה בבני אדם. מרתק הרבה יותר לראות אותו טועה, כמובן, כי רק דרך הטעויות אפשר לראות שמדובר במכונה. איך אני רואה שמדובר במכונה? פשוט: המחשב לא עצוב כשהוא טועה. הוא גם לא נבוך כשהוא יוצא טמבל. נדמה שפשוט לא אכפת לו מזה. הוא פשוט מנסה שוב.

אבל מצד שני - מה זה אומר להיות עצוב? מהי מבוכה? מאיפה אנחנו יודעים שהמחשב לא עצוב? מנין לנו ש"כחול עמוק" לא לקח קשה את ההפסדים לקספרוב או שווטסון לא מתבאס מזה שפספס תשובה? אנחנו יודעים שבנאדם עצוב כשהוא נראה עצוב. אנחנו מסיקים שיש לאדם חוש הומור כשהוא צוחק מבדיחה שסיפרנו לו.

ואם ווטסון יכול להבין בדיחה - והוא יכול, זו עובדה - הרי שהוא יכול גם להיות עצוב. אם הוא יכול להיות טיפש, סימן שהוא יכול גם להיות חכם.

בפברואר 2011 נדע אם המחשב עשה עוד צעד בדרך הארוכה אל הבינה האנושית. כשווטסון יקרא "יש!" אחרי שיוכרז כמנצח, נדע שהמכונה לקחה מאיתנו עוד משהו.