העליון: הוצאות ריבית והפרשי הצמדה בגין חוב ניכויים יוכרו לצרכי מס

ניתן להכיר בנסיבות מסוימות בהוצאות ריבית והפרשי הצמדה בגין חוב ניכויים כהוצאה מוכרת לצורכי מס - כך קובע היום (א') בית המשפט העליון, בפסק דין חדשני שעשוי לבשר על שינוי מרחיק לכת בדיני המס.

השופטים אילה פרוקצ'יה, עדנה ארבל וחנן מלצר החליטו לקבל את ערעורה של חברת שריג אלקטריק כנגד פקיד השומה בירושלים. זאת, בניגוד לפסיקתה של שופטת בית המשפט המחוזי בירושלים מרים מזרחי, שקבעה כי אין להכיר בריבית והפרשי הצמדה על חוב בגין פיגור בניכויי מס, כהוצאה מוכרת לצורכי מס.

מדובר בחברה העוסקת ביבוא ושיווק מוצרי אלקטרוניקה, שבין השנים 1995-1999 משכו מנהליה כספים בסכומים ניכרים, שנרשמו בספרי החברה כהלוואה. פקיד השומה סיווג סכומים אלה כשכר עבודה למנהלים, וחייב אותה בתשלום מס הכנסה ניכויים.

בהמשך נחתם הסכם בין הצדדים, ואולם רשויות המס לא התירו לחברה לנכות כהוצאה מוכרת את הוצאות הריבית והפרשי ההצמדה שנצברו על חוב הניכויים בסך 1.116 מיליון שקל. החברה עירערה למחוזי, ואולם הוא קבע כי אין להכיר בהוצאה שהוציאה החברה כהוצאה מוכרת.

"יש מקום להבחנה בין מקרה שבו קרן חוב המס מותרת בניכוי, לבין מקרה בו הקרן אסורה בניכוי", קבעה השופטת ארבל בפסק הדין. "מניתוח הסוגיות העוסקות בהלכת הטפל הולך אחר העיקר וסוגיית כפל המס, ניתן ללמוד כי הנטייה היא להתיר את ניכוי הוצאות הריבית והפרשי ההצמדה במקרה דנן". עם זאת, היא בחנה גם שיקולים בדבר תקנת הציבור ושקילות כלכלית.

המטרה: הבטחת תשלום החוב

מסקנתה הסופית של ארבל היא כי "יש להתיר את ניכוי הוצאות הריבית והפרשי ההצמדה לצורכי מס, בין אם מדובר על שומה פתוחה ובין אם מדובר על שומה סגורה, דרך סעיף 17 לפקודה. תשלום הוצאות הריבית והפרשי ההצמדה אינצידנטלי לגובה הקרן של ניכוי המס במקור על-ידי המעביד, ויש בינו לבין ייצור ההכנסה זיקה ממשית וישירה".

השופטת פרוקצ'יה הצטרפה לארבל, וציינה כי "מנגנון ההוספה של הפרשי ריבית והצמדה לחוב ניכויים הנמצא בפיגור לא נועד להעניש את הנישום, כי אם להבטיח את תשלום החוב על-ידו בערכים ריאליים".

השופט מלצר הצטרף למסקנה בנסיבות העניין, ולא באופן עקרוני. זאת, לאור הסדרי הפשרה שנחתמו בין הצדדים, ובשל הרצון שהנושא יוסדר בחקיקה ולא בהלכה משפטית חדשה. (ע"א 10691/06).