פשוט לפתוח את העיניים

יום האישה הבינ"ל: בעידן בו הכל קורה מהר, עלינו להרכיב את משקפיי הגיוון וההכלה

יום האישה הבינלאומי ה-100 במספר פוגש אותנו בתקופה חברתית-פוליטית סוערת בעולם, וזאת, רק שנתיים אחרי הסערה האחרונה, המשבר הכלכלי העולמי.

הגלובליזציה, אותה מילה שנחשבה עד לא מזמן למגונה כמעט, מראה את פניה האנושיות ומוכיחה לנו ש"כולנו רקמה אנושית אחת חיה", כמילותיה של חוה אלברשטיין. כוחן של הרשתות החברתיות וסערת הוויקיליקס מראים שבעצם הכול ידוע ושקוף, הכול שפיט, וכי הכוח לשנות נמצא בכל אחד מאזרחי העולם. אולי דווקא עכשיו, 100 שנה אחרי שהכירו בצורך בשוויון לנשים, יצליח העידן החדש להפיל לגמרי את החומות גם בין המגדרים.

בשנים האחרונות, כמי שמנהלים חברה גלובלית, הנושא של גיוון והכלה - Diversity and Inclusivity - תופס יותר ויותר מקום בפעילות היומיומית שלנו. תפיסה זאת מבטאת את ההכרה בכך שהרקמה האנושית היא עשירה ומגוונת ושכל אחד מאיתנו מוסיף לה ומעטר אותה בייחוד שלו. זוהי ההכרה שכדאי לקבל את האחר, על שונותו, בגלל שונותו ולא רק למרות שונותו.

היתרון החברתי והכלכלי של גיוון בקבוצות, בצוותים, בארגונים, בחברות עסקיות ובהנהלות, מוכח ונמדד פעם אחר פעם, הן לגבי תהליכי קבלת החלטות והן לגבי תפוקות כלכליות. חברות עם כוח-אדם מגוון מבחינת מגדר, מוצא, רקע תרבותי, תפיסות עולם, גילאים ויכולות, הן רווחיות יותר.

הכללתן השוויונית של נשים בכל קבוצה, היא משימה מתבקשת וראשונה במעלה, בהיותנו חצי מהאוכלוסייה. עולם, שבו מחצית האוכלוסייה ענייה ורחוקה ממיצוי יכולותיה, לא יכול להיות עולם טוב. אולי היתרונות הכלכליים של שילוב נשים בשוק העבודה ובעסקים יצליחו, במקום שבו הטיעונים המוסריים לא הספיקו.

ככל שאני נחשפת יותר לנושאי הגיוון וההכלה, לומדת אותם, משתתפת בפורומים בינלאומיים, ופוגשת יוזמות ועשייה ברחבי העולם - כך לאט-לאט נושאים אלה הופכים מסיסמאות למידע מעמיק, למפגשים, להתנסויות, לרגשות ולחוויות.

אין קו שתוחם באמת בין המעורבות העסקית בנושא הגיוון ובין המעורבות הפרטית. אין קו שאומר: עד כאן הנושא חשוב לי כיו"ר של חברה עסקית, ומכאן הוא קרוב לליבי כאישה, כישראלית, כיהודייה, כאם לילדים וכמי שאני כאדם. אולי זה סימן לכך שאין באמת דבר כזה 'רק עסקים'.

המשבר הכלכלי האחרון הציף את נושא הפערים הכלכליים בצורה חדה וברורה. הוא מונח על שולחננו, על השולחן הגלובלי. הסערות האחרונות הן חוליה בשרשרת הניסיונות לתקן את המעוות. פערים כלכליים יוצרים פערים חברתיים, וכדי לתקנם העולם העסקי כולו צריך לחבור לממשלות ולסייע לפתור יחד את הבעיה שמאיימת על כולנו.

עליית מחירי המזון בעולם פוגעת שוב בחלשים ביותר, אלה המודרים ממילא מהחברה וממוקדי הכוח שלה. לכן, יצירתן של חברות המכלילות שונויות ומיעוטים - זהו צו השעה. ללא העולם העסקי (על הגופים הפרטיים והציבוריים שבו), שהוא "המעסיק" הגדול של האנושות - לא יהיה שינוי. לכן שיתוף הפעולה הוא הכרחי.

היום, בעידן הרשתות החברתיות כבר אין חברות מול צרכנים. החברות חייבות להתעניין בקהילות, דעות, הלכי רוח, בתהליכים ובנושאים שעל סדר היום, ולא רק במי שקונה מוצר שלהן. ממש באותו אופן שאנשים מתעניינים ומביעים דעה על התנהלות של חברות, שאינן רק החברות שמהן הם קונים.

לשמחתי, יחסי ה'קח ותן' מתרחבים והופכים את כולנו לקהילה אחת. האינטרסים הצרים נפתחים ומאפשרים לנו - בני אדם, עסקים וארגונים - לפעול יחד ולקדם אג'נדות משותפות.

כחברות עסקיות אנחנו, הנשים, משפיעות על העולם, על משאביו, על האנשים שבו - אז מוטב שנדאג לנתב את העוצמה הזאת כדי להשפיע לטובה. למעשה, כבר אין לנו ברירה.

לכן היום, 100 שנה אחרי, בעידן הזה שבו הכול קורה כל-כך מהר, עלינו להרכיב את ה"משקפיים" של גיוון והכלה ולהסתכל מסביבנו. לכשנעשה זאת נופתע לגלות שיש המון דברים שלא ראינו עד כה.

ב"פריים" של כל אחד מאיתנו יש יותר מדי אנשים שקופים. שקופים, לא מפני שאנחנו רעים, אלא מפני שהם שונים מאיתנו (לפחות למראית עין); והתובנה המתבקשת היא, שעלינו לתקן את המעוות ומהר.

המהפכה החלה, היא מתחוללת סביבנו. אנחנו כבר חלק ממנה.

עופרה שטראוס היא יו"רית קבוצת שטראוס

המאמרים התפרסמו ב"גלובס הערב" במסגרת פרויקט מיוחד ליום האישה הבינלאומי