בזכות הרדיפה

אם התחקיר של רביב דרוקר על ביבי הוא בגלל רדיפה, אז תחי הרדיפה העיתונאית!

בנימין נתניהו טוען כי רביב דרוקר רודף אותו. הוא מתכוון לתחקיר ששודר בשבוע שעבר בתוכנית "המקור" בערוץ 10, ובו מתוארים בפירוט רב מעלליהם של ראש הממשלה ואשתו בתחום הטיסות, המלונאות, הטירות, הסוויטות - ובעיקר בקשת הנדבות מיהודים עשירים כדי לממן את מסעות התענוגות של בני-הזוג.

המילה "רדיפה" הפכה זה מכבר לחלק בלתי נפרד של הלקסיקון המשפטי-משטרתי. כבר אין חשודים, נאשמים, מורשעים או מושחתים. יש רק נרדפים. דרעי, בניזרי, אולמרט, קצב, כולם "נרדפו". כמעט כל מי שנתפס או נחשד בקלקלה כלשהי - המילה הראשונה שהוא משחרר מפיו היא "רדיפה". רק השנייה היא "חף מפשע".

כדאי להבהיר אחת ולתמיד: גם אם יש "רדיפה", זה לא רלוונטי לגופו של עניין. נניח למשל כי דרוקר אכן אינו "אוהב" את ביבי, נניח שהוא באמת "מחפש אותו". אז מה? השאלה היא לא אם מחפשים, אלא מה מוצאים.

כלומר, המניע לעריכתו של תחקיר או לכתיבת מאמר או ידיעה אינו רלוונטי. הדבר הקובע הוא אם הדברים שנכתבים או משודרים נכונים, ואם יש בהם עניין לציבור. עובדה היא שכמעט כל ה"נרדפים" הגיעו לבתי כלא, או שהם נמצאים בדרכם לשם.

מקלטם של עבריינים וחשודים

טענת ה"רדיפה" הפכה להיות מקלטם של האנשים, בעיקר בתחום הציבורי, העומדים מול פרסומים לא נעימים או האשמות כאלה ואחרות. לא מדובר בתגובה תמימה, זה צעד מאוד מחושב. כי ברגע שטוענים לרדיפה, מעבירים את נטל ההוכחה אל ה"רודף". כך הופך עניין ה"רדיפה" לנושא שדשים גם בו - ולא רק במעשיו של הנרדף המדומה או האמיתי.

צפיתי בתחקיר של דרוקר. התרשמתי כי מדובר בעבודה מקצועית ומאוד יסודית. אם המניע לעריכתו היה רדיפה - אז טוב שדרוקר רודף את נתניהו, כי אולי אחרת לא היינו נחשפים לממצאים הדי מבאסים, שלא לומר מאוסים.

לולא הרדיפה, אם בכלל הייתה, לא היינו יודעים כי חלק ניכר מזמנו של ראש הממשלה מוקדש לחיזור על פתחי עשירים כדי שיממנו את צורכי נהנתנותו. המידע שהוצג בתוכנית "המקור" הוא במובהק מן הסוג של זכות הציבור לדעת, כדי לקבל מושג מי האדם העומד בראש ממשלתו.

משהו טוב קרה באל על

בשבוע שעבר (ד') הודיעה אל-על לבורסה כי בשנה שחלפה היא עברה לרווח נקי של 57.1 מיליון דולר, לעומת הפסד של 76.3 מיליון דולר בתקופה המקבילה אשתקד. ההישג הזה זקף לזכותו של המנכ"ל אליעזר שקדי, לשעבר מפקד חיל האוויר, בונוס המסתכם ב-11 מיליון שקל.

שקדי הודיע לדירקטוריון שלו כי הוא תורם מחצית מהבונוס, כ-5.5 מיליון שקל, לעובדים באמצעות "קרן מצוינות ואנשים". אמנם גם כך נשאר לשקדי לא מעט, אבל אנשים עשירים בהרבה ממנו לא ממהרים לתרום לטובת העובדים סכום של כ-5.5 מיליון שקל.

ככל שבדקתי, זהו מקרה ראשון מסוגו שמנהל שכיר עושה זאת. אם מנכ"לים נוספים יילכו בדרך זו - אולי פתרנו, לפחות חלקית, את בעיית שכר הבכירים.