מדושני עונג: נחל דישון הוא קרקע פורייה (ובוצית) לטיול ג'יפים

בייחוד עכשיו, כשיש בו הרבה מים, אתגרי עבירות ופריחה אביבית ■ תצפיות, פריחות, בעלי חיים והיסטוריה לצד חוויית שטח, לגימת מי מעיין והפסקת תה מרגיעה

יום שישי, שעה 23:00 ואנחנו בבית חברים במטולה. מ' מקבל שיחת טלפון שקוטעת את האירוח. "בואו", הוא אומר, "יוצאים לדישון". ע' רעייתו (וחברה אהובה) שכבר מכירה את הסחורה, מחייכת. ואני, בלבוש מאוד לא ג'יפאי, יוצאת מגדרי על ההרפתקה שבדרך.

תוך דקות ניצבת בשער המושבה השלווה חבורת ג'יפים מהוהים, שבאין קטיושות או מחבלים בסביבה יוצאת לחפש אקשן באשדות הדישון המשתפכות בקצב. הוסיפו לכך גשם זלעפות שלא הפסיק לרדת, ואולי תבינו את עומק השריטה.

עבור הצפוניים (ומי כמוני יודעת), נחל דישון הוא מעין שם קוד, שכל אחד מפענח בהתאם לאופיו ונותן לו משמעות אחרת: טבע, שקט, נופים, פריחה ומים, אבל הרוב מסכים שבדישון יוצאים מהשגרה כי הוא היפראקטיבי, בן סורר ומורד שפועל לפי חוקי הג'ונגל של הטבע, ויחד עם זה הוא גם הבן האהוב שכיף לחזור אליו שוב ושוב, לטבוע בעומק לבו ובשלוליותיו ולהתמזג עם הסביבה בהרמוניה פראית.

אסופת הג'יפאים הפרועים שלנו הגיעה לכניסה לנחל דישון תחתון (שימו לב: בעקבות השינויים בתוואי הכביש הגישה היא מכיוון קיבוץ איילת השחר ומתחת לכביש החדש). בחשכת הלילה ועם ניגון הטיפות על פח המכוניות, צללנו אל הלא-נודע. טוב, לא צריך להגזים, הרי כולנו מכירים את הדישון כמעט בעל-פה, אבל המים שגעשו לקראתנו במורד בנחשולים אינסופיים היו אטרקציה גם בשבילנו.

הכמויות המרשימות הן משום שהנחל מנקז את אזור הר מרון המזרחי, ומקבל מים גם מנחל אביב המוביל אותם מאזורים בדרום לבנון. התחלנו לטפס מול עוצמת הזרימה, לדלג ולרקוד עם הגשם הטוב על הסלעים. ניצלנו הפוגה קלה בין הממטרים לאיחוד של חברותה וכדי לגלות בין הג'יפים מכר ותיק מהצבא, שמן הסתם היה "מפקד" הרעיון הנועז הזה. דשדשנו, החלקנו (קלות), השפרצנו וצלחנו אגמי היקוות מאיימים בהנאה צרופה. לא נפרדנו מהנחל לפני שערכנו חילוץ הירואי לאחד הכלים שנפח את נשמת מערכת החשמל - מעודף רטיבות כמובן. הרגשנו שיצאנו בזול, כי כבר היו כאן כאלה שמחוסר הקפדה/ידיעה/בגרות הטביעו את מנועם למוות בלגונות הנחל. חזרנו ספוגים ומתבוססים בבוץ נעלינו ומאושרים.

באור יום, הקטע התחתון של הנחל (מסומן אדום לכל אורכו) מאופיין בהרבה חציות ומעברים בתוך הנחל המתפתל פעם לימין ופעם לשמאל. בזמן שאתם מג'עג'עים ומקפצים בין בולדרים ואבנים, סעו לאט יותר. כשהזרימה חזקה תידרשו לנסיעה שקולה ולמשנה זהירות, כי לא תמיד רואים את הקרקעית. חוץ מזה, אחרי ימי גשם, גם השבילים חלקלקים - ראו הוזהרתם. ראו גם את הנוף - היופי שמסביב חסר מעצורים: חורש ים-תיכוני מעטר את הגבעות המתונות, והעצים מלבלבים, פריחה אביבית משמחת את העין, כרי עשב רכים נלעסים בפיות הבקר שבשטח והפסטורליה מושלמת.

בחלק העליון בנחל מחכות הפתעות, וכדי להגיע אליו צריך רק לחצות את כביש 886 ולהיכנס לשטח. כאן הנוף דרמטי ומרשים. המצוקים משני צדי הוואדי הולכים ומתרוממים והם גאים וזקופים. הפרשי הגובה העצומים תורמים לתחושה של נתק מהציוויליזציה. בעקבות גשמים נאים זוכים כאן למנות יפות של אתגרי עבירות. במקום לטעום אבק, בודקים את הגבולות שבין השביל לביצה שמכסה אותו. הנהיגה מאתגרת בטירוף. אבל הכיף במיטבו שקוע בקטעים החולפים בנחל - והם ארוכים ונפלאים. אחת התחנות המומלצות לעצירה היא באזור טחנות הקמח. כרם זיתים מקשט את המבנים העתיקים שפעלו על עוצמת המים האלה. מאז זרמו הרבה מים בדישון, ומנחל איתן הוא הפך לאכזב בשל שאיבות. רק בחורף באה לו עדנה שמזכירה ימים יפים יותר.

גם עם טרקטורוני דישון זכינו לחוויה. הטיול המקצועי לעילא היה ספוג נוזלים ומלא אדרנלין קוצף. תצפיות, פריחות, בעלי חיים והיסטוריה לצד חוויית שטח, לגימת מי מעיין והפסקת תה מרגיעה (טל' 04-6997758).

במפגש עם נחל אביב, פורח עכשיו עריוני צהוב, על המצוקים משתזפים שפני סלע וההנאה מתמזגת בסיומה עם כביש 899. כל אדם זקוק למקום שבו יוכל לצאת מדעתו - ובשלווה. הדישון הוא קרקע פורייה ובוצית לעונג הזה.

צרו איתנו קשר *5988