לא סומך על הבנקים

נגיד בנק ישראל, סטנלי פישר, ויו"ר הפדרל ריזרב של ארה"ב, בן ברננקי, נועדו ככל הנראה לחיים משותפים, או לפחות להופעה משותפת בצמתים חשובים. כמה שעות לאחר שפישר הודיע על החלטתו בדבר הגבלות חדשות על מתן משכנתאות, הופיע הנגיד האמריקני במסיבת עיתונאים נדירה, ובפיו הצהרה בדבר המשך הריבית הדולרית הנמוכה מאוד בעתיד הנראה לעין.

למען האמת, איש לא צריך להיות מופתע מצעדיהם של שני הנגידים. הבנקים הישראלים ידעו מזה שבועות רבים כי בנק ישראל מוטרד מאוד מהמדיניות העסקית שלהם בעניין מתן משכנתאות, במיוחד השימוש הגובר בריבית משתנה, אשר מתורגמת לחשיפתם הגוברת לסיכוני אשראי. בארה"ב ידעו כבר מזמן שהפד מתכוון להמשיך במדיניות המוניטארית הנוכחית.

מנקודת ראות ישראלית, לשתי ההודעות האלה יש משמעות לגבי חברות ומשקי-בית מקומיים. העובדה היא שפישר מוצא לנכון להגביל את החשיפה העתידית לסיכוני שוק, כלומר להפסדים אפשריים בגין תנועה לא צפויה של שער החליפין, או שער הריבית.

המסר של הנגיד הישראלי הוא שהוא אינו יכול לסמוך על יכולתם של מבקשי משכנתאות, או של הבנקים, להעריך נכון את הסיכון. בתרגום חופשי, מסר זה מנוסח בערך כך: בנק ישראל שינה את גישתו למדיניות הריבית השקלית ועתה הוא מעניק חשיבות הרבה יותר גדולה להתמודדות באינפלציה. לכן הריבית עתידה להמשיך לעלות בחודשים הקרובים, ובשיעור לא קטן. מי שנוטל משכנתא עם מרכיב של ריבית משתנה, צמודת פריים, מסתכן בתשלומים שיילכו ויעלו.

כאן נכנסת לתמונה הודעתו של ברננקי על המשך הריבית הנמוכה על הדולר. השילוב של התפתחות הצפויה של שתי הריבית מביאה רבים לחזות את המשך התיסוף של השקל, מה גם שלפי מה שנכתב בדו"ח השנתי שלו, בנק ישראל עצמו הגיע למסקנה שמדיניות רכישת הדולרים פחות יעילה ממה שחשב קודם, כל עוד האינפלציה גבוהה. הבנק ימשיך לרכוש דולרים, מידי פעם, אך נראה שעוצמת ההתערבות תפחת.

בתנאים אלה הפיתוי של משקי-בית להצמיד משכנתא לשער החליפין יכול להיות גדול, בלי שמביאים בחשבון את העובדה שהמשק הישראלי בכל זאת קיים במציאות גיאופוליטית מסוימת, אשר יכולה לשכנע לפתע רבים מהמשקיעים הזרים, במיוחד אלה המכונים "ספקולטיביים", שהגיע הזמן למצוא מקום אחר לעשות עסקים.

גם המסר של פישר לבנקים המקומיים צריך להיות ברור. הסימנים הם שהנגיד חושש שהבנקים לא מעריכים בצורה נכונה את הסכנה שלווים לא יעמדו בהתחייבויות שלהם, כאשר הריבית שעליהם לשלם צמודה לפריים, או לשער החליפין. העובדה שהצרכן הישראלי עמד בעבר בהתחייבויות שלו וששיעור ההלוואות הבעייתיות הוא נמוך, אינה ערובה למה שיקרה בעתיד. כרגולטור על הבנקים, הבנק המרכזי מעדיף להתערב ולהגביל את החשיפה גם של הבנקים וגם של משקי הבית.

בסופו של דבר, בנק ישראל לא שואף רק להגביל חשיפות. הוא רוצה להגדיל את חופש הפעולה שלו עצמו. הבנק יידע שהוא יוכל לקבל החלטות בעניין הריבית מבלי לחשוש מההשפעה על יכולתם של משקי-בית לעמוד בתשלומי משכנתא, ועם סכנה מופחתת ליציבות הבנקים.