סערה בבית אבות: "מנצלים הקשישים ומרוששים היורשים"

עשר דקות מחוף הים של הרצליה פיתוח שוכן "שבעה כוכבים", בית דיור מוגן המגדיר עצמו כ"המפנק ביותר והמיוחד ביותר בישראל". לא מעט מחברי האלפיון העליון השתכנעו בשנים האחרונות שאכן כך, ועברו להתגורר בקומפלקס היוקרתי. בין השאר מתגוררים או התגוררו שם בשנים האחרונות אמו של יוסי מימן, גיסו של סטף ורטהיימר, אמו של מאיר שמיר, חמותו של עו"ד משה בלטר, אמו של לוני הרציקוביץ' ועוד. "יושבים אצלנו לא סתם 'עמך'", אומר אפרים שורקה, בעליו של בית הדיור, "אלא עשירי הארץ, אנשי עסקים לשעבר, אנשים עם השכלה. יש לי דייר שגר חלק מהזמן בצרפת, והוא מגיע אלינו במטוס הפרטי שלו".

אתר האינטרנט של הבית מתהדר ב"סטנדרט בנייה גבוה", "אבזור מושלם", חדרי שינה "המעוצבים כסוויטה", "קומת פינוקים", בריכה מקורה, מסעדה וצ'ופרים ייחודיים כגון טיפולי פדיקור, מדריך אישי בחדר הכושר, שיעורי טאי צ'י ועוד. הדיירים, נכתב באתר, "מספרים על עלייה חדה בפעילות שלהם, על היעדר מוחלט של שעמום, על ימים מרתקים שעוברים עליהם, על קשרים חברתיים שפיתחו, ובסך הכול - על שינוי דרסטי בתחושה הכללית... בין גינות פורחות, וילות ונוף פסטורלי, מתממש החלום".

כל זה אולי נכון, אולם לאחרונה נפגמה פסטורליית גיל הזהב: יורשיהם של קשישים שנפטרו טוענים לעיכובים בלתי סבירים בהשבת מאות אלפי דולרים של כספי פיקדון, שמשמעותם, לעתים, הפסדים משמעותיים כתוצאה מאובדן ריבית ושערי חליפין. בנוסף, קשישה שביקשה לעזוב ולקבל את הפיקדון חזרה התלוננה על דחיות ועל התחמקויות, ועשרות קשישים (ביניהם אמו של מימן) הגישו תביעה, המתנהלת בימים אלה בבית משפט השלום בתל-אביב, נגד "שבעה כוכבים" בטענה לחיובים מופרכים המהווים "עושק" כלפיהם, תוך ניצול מצוקתם הפיזית.

"הם מנצלים לרעה את הקשישים ומרוששים את היורשים", טוען יעקב קינצלר, מנכ"ל קבוצת ההשקעות YCS, שהוריו עברו להתגורר בבית ב-2001. "הבית מקבל מהדיירים מאות אלפי דולרים כפיקדון, ועל השימוש בכספים האלה אין פיקוח".

הוריו של קינצלר נפטרו מאז (האב ב-2005, האם ב-2009), אולם רק בפברואר השנה הוא קיבל לידיו את הפיקדון שהופקד על ידם, שהסתכם בכ-370 אלף דולרים; ולטענתו טרם קיבל את מלוא הסכום שסוכם עמו בגין ריבית. בהנהלת הבית טוענים כי האשם בקינצלר, שלא הסדיר כראוי את הפרוצדורות, ומכחישים חוב שנותר: "אין עוד אדם אחד שלא קיבל את כל כספו".

במקרים אחרים, טוענים בבית הדיור, העיכובים "נבעו ממדיניות הבנק הבינלאומי". מאחורי המשפט הזה מסתתר עימות לכאורה בין הבנק לבין שורקה; ישראלי לשעבר, לא מאוד מוכר בארץ, אולם הוא מי שהקים קבוצת השקעות גדולה בניו-יורק, ובשנים האחרונות השקיע בארץ בנכסי נדל"ן ששוויים מוערך, לדבריו, במיליארד שקלים. סביב רבים מהנכסים הללו פרץ סכסוך חריף בין שורקה לבין שותפו לשעבר, נציב מס הכנסה לשעבר יאיר רבינוביץ', הכולל האשמות הדדיות בפלילים ותלונות הדדיות ברשויות האכיפה. שורקה טוען לסחיטה ול"מעשי מרמה חמורים"; רבינוביץ' טוען שמדובר ב"סיפור כזב" וששורקה יצר במתכוון משבר מתוך רצון לאלץ אותו לוותר על השותפות. הסכסוך נמצא בבוררות אצל השופט לשעבר בועז אוקון.

איך זה קשור כביכול לבינלאומי? רבינוביץ' הוא יו"ר חברת-בת של הבנק, מודוס סלקטיב ולניהול ולייעוץ השקעות. רבינוביץ' הוא גם בן זוגה של עו"ד רויטל אבירם, שותפתו העסקית של עו"ד יהושע רוזנצוייג, בעבר יו"ר הבנק ופרקליטו של בעל השליטה בבנק, צדיק בינו, הנחשב למקורבו ולאיש אמונו. האם לקשרים החברתיים-עסקיים הללו יש קשר לרוח הקרירה שחשים בסביבתו של שורקה מכיוון הבנק? בבינלאומי אומרים שטענות כאלה הינן "לא ענייניות וחסרות בסיס". עוד נמסר מהבנק כי אינם מתייחסים ללקוחות מטעמי סודיות, אך ככלל בדיור מוגן "אין מערכת יחסים או הסכם בין הדייר לבנק, שאינו מכיר את הדיירים ואינו חייב להם כלום. אם כספי הפיקדון קיימים בחשבון, הבנק אינו מעכב כלום". הבנק טוען שכל ההליכים שנדרשו ממנו "בוצעו מיידית וללא דיחוי, ואף לפני תום התקופה המקובלת למתן מענה. הבנק סיפק את המסמכים שביקשה החברה, ולכן עיכובים שהיו לא נגרמו על-ידי הבנק".

קיזוז "ריבית רעיונית"

נחזור לבית הדיור. ההסכם עם הדיירים מתיר ל"שבעה כוכבים" להשקיע את כספי הפיקדונות בכל מטרה שיבחר. כבטוחה, רושם הבית משכנתא או שיעבוד מדרגה ראשונה על הדירה לטובת הדייר. בבית הדיור מתגאים על היותם היחידים בארץ שמציעים בטוחה כזו, לעומת בתים אחרים שבהם פשיטת רגל של הבית עלולה לעלות ביוקר רב לקשישים ולמשפחותיהם.

פרדוקסלית, נראה שדווקא מרכיב חיובי זה גורם לעיכובים בשחרור הפיקדון. לטענת עו"ד משה מרדלר, המייצג את הבית, הבטוחה מביאה לעיכובים בשל נוהלי רישום ברשם המקרקעין, כשהתנהלות הדיירים אינה תורמת: "דיירים רשמו לעצמם הערות במרשם רשם המקרקעין ולא הצטיידו בייפוי כוח מתאים להסרתן. החברה התרתה בפניהם על האמור, ללא הועיל". לדבריו, "מספר העיכובים שזכו לתלונות יורשים הינו קטן, והחברה הגיעה להבנות עמם לשביעות רצונם".

אלא שסוגיית הפיקדונות אינה מתמצה בהשבתם לאחר פטירה או עזיבה. לטענת דיירים, הבית מקזז מפיקדונותיהם מדי שנה כספים שאסור לו לגעת בהם: אלפי שקלים בגין "ריבית רעיונית". במה מדובר? מאחר שבתי דיור מוגן מקבלים פיקדונות המוחזרים ללא ריבית - רשויות המס רואות בכך מעין הלוואה ומחייבות אותם במע"מ בגין הכנסה רעיונית. ב"שבעה כוכבים" החליטו לחייב את הדיירים בתשלומים הללו. ב-2006 גילה זאת דייר, ובבית פרצה סערה. "חטפתי שוק", שחזרה הדיירת פנינה אהרוני בעדותה בבית המשפט.

אהרוני ועוד 44 דיירים תבעו את הבית, באמצעות עורכי הדין זאב וייס ודנה מליחי-חכמון, בטענה שהחברה לא הסבירה להם על החיוב כשהתקשרו איתה, ביצעה "הטעיה, מצג שווא, עושק וכפייה" ואילצה אותם לחתום על הסעיף השנוי במחלוקת שעל בסיסו נגבתה הריבית "תוך שהיא מנצלת את מצבם הגופני ואת מצוקתם בשל כך שהם נאלצו לעבור לבית דיור מוגן, והם נמצאים בעמדה חלשה ונחותה לעומתה".

הבית, מנגד, טוען כי מדובר ב"טענות שקריות שאינן אלא מגדל פורח באוויר": עניין החיוב הובהר היטב לדיירים, ואלה מציגים עצמם במכוון באופן שקרי כ"קשישים חסרי ישע אשר אינם מודעים לענייניהם הכלכליים... ההפך הוא הנכון. דיירי בית המגורים... הינם אנשים עצמאים, אמידים, אשר בחרו לעבור לסביבת מגורים יוקרתית שנועדה להקנות להם נוחות אופטימלית...", ושהסתייעו לשם חתימת ההסכמים בפרקליטים מהשורה הראשונה.

קצת מספרים: הדיירים שתבעו בעניין טוענים כי הריבית הרעיונית הושתה עליהם מאחר שהכנסות החברה "קטנות מדי". לפי דוח ל-2009 החברה הכניסה באותה שנה כ-15.7 מיליון שקלים והרוויחה כ-1.2 מיליון שקלים, זאת כאשר סך ההתחייבויות והגירעון בהון שלה נאמדים בכ-120.4 מיליון שקלים.

מי אתה אפרים שורקה

"שבעה כוכבים" הוקם על-ידי המיליארדר היהודי-גרמני יוסף בוכמן. המיקום האטרקטיבי והסטנדרטים הגבוהים יצרו ביקוש גדול, אולם ב-2006 החליט בוכמן למכור את העסק לשורקה ולשותפו יעקב בר. התקשורת דיווחה שהשליטה ב"שבעה כוכבים" ובבית דיור מוגן נוסף בנתניה נקנתה על-ידם ב-180 מיליון שקלים - אולם המציאות הייתה שונה. "בוכמן היה חייב אז 17 מיליון דולר לבינלאומי, ולא שילם להם אגורה", מספר שורקה, "שילמתי לו כמיליון שקל ונכנסתי לנעליו, כשהחובות עליי".

בשנות השבעים היגר שורקה, 61, יליד תל-אביב, לניו-יורק: "אחרי הצבא, אני וכמה חבר'ה נסענו לטייל בניו-יורק, אבל הטיול לא נגמר כבר 40 שנה". לפי האתר של קבוצת SIG שמרכזת את עסקיו, שורקה ייסד אותה ב-1980 וזו התמקדה בהשקעות בנדל"ן ובענף הדלק. באותה שנה, מספר שורקה, הוא גם הגה המצאה: שעון אוטומטי שמנפיק קבלות מפורטות מהמונה במוניות. ההמצאה הזו, לדבריו, עלתה לו ביוקר היות שיו"ר ועדת המוניות בניו-יורק דרש ממנו שוחד בתמורה לחיוב המוניות בהתקנת המונה. שורקה סירב ויצא למלחמה ברשויות. "הורדתי 12 קומישינרים", הוא מספר, "סגרתי את מחלקת החקירות העירונית כי הם כיסו על יו"ר הוועדה המושחת. בסוף שלחו אותו לכלא אבל הרשויות תפרו לי תיק כאילו לא דיווחתי על תשלום מס של 5,028 דולרים". בתביעה שהגיש נגדו רבינוביץ' נטען כי שורקה הואשם בגניבה בנסיבות מחמירות, בשימוש במסמכים כוזבים ובהגשת דוחות מס שקריים. כן נטען עוד שהוא הורשע בהגשת דוח מס שקרי.

לאחרונה, אגב, פסק בית המשפט בניו-יורק, במסגרת הליך גירושים של שורקה מאשתו, כי הכנסתו האמיתית ומשאביו הפיננסיים גדולים בהרבה מאלה שעליהם דיווח בהצהרות פיננסיות ובדוחות לרשויות המס.

נחזור לישראל. שנים ארוכות נמנע שורקה מהשקעות בארץ, אולם לדבריו זה לא מנע ממנו ליצור קשרים עם צמרת המדינה: "אריק שרון ולילי היו אצלי בני בית. עם רוב ראשי הממשלות היינו תמיד באותו מעגל. הכרתי את ביבי, וגם את אולמרט - שהיום אתה לא יכול להיות גאה בזה במיוחד". עם חבריו נמנים אביגדור קהלני ועזרא בנימיני, לשעבר יו"ר קק"ל.

ב-2003 החליט שורקה לבחון השקעות בישראל. הוא בדק אפשרות לקנות נכס מאורנה דנקנר (בת דודתו של נוחי). התייעצות בעניין עם רו"ח דורון שגיב, שותפו של רבינוביץ', הובילה לשותפות עם השניים שכללה השקעות בשלל נכסים: שטחים בדיזנגוף סנטר, מקבצי דיור ביקנעם, מלון קרלטון בנהריה ועוד. התוכנית הייתה להפוך לקבוצת השקעות הנדל"ן הגדולה בישראל. החיבור עם רבינוביץ' ועם שגיב נולד משיתוף אינטרסים: שורקה חיפש דמויות מקושרות בישראל; השניים חיפשו כיס עמוק.

שאלת עומק הכיס של שורקה רלבנטית ביותר גם עבור דיירי "שבעה כוכבים", שאותו רכש שורקה בנפרד, ועבור בני משפחותיהם. בענף הדיור המוגן חשוב שבעל הבית יהיה בעל גב כלכלי איתן - כך שיוכל להשיב את הפיקדונות גם במקרים של בעיות מול הבנק, קושי לשווק דירות או כל צרה אחרת. כשחבר לרבינוביץ' ב-2004 הציג שורקה הצהרה פיננסית, שלפיה שווי הנכסים שבשליטת משפחתו מסתכם בכ-116 מיליון דולרים. לשותפות הוא הזרים למעלה ממאה מיליון שקלים. לאחר שהצדדים הסתכסכו, טוענים רבינוביץ' ושגיב בהליך המשפטי, אמר להם שורקה: "פגעתם בכבודי. ארמוס את כולכם עם הכסף שלי". עם זאת לטענתם, היה שלב שבו שורקה הודיע שזמנית "אין לו כספים נזילים להשקעה".

בהקשר זה, מעניין לגלות שעל שמו של שורקה לא רשומים נכסים כלל: כל עסקיהם ואף בתיהם של שורקה, אחיו ואחיותיו רשומים על-שם ילדיהם. הסיבה, הוא מסביר, נעוצה עוד בשנות התשעים, אז נמכרו להם הנכסים במטרה להימנע ממס ירושה - תוך שהסכם פנימי קובע שההורים הם בעלי השליטה. הליך משפטי המתקיים כעת בניו-יורק מאיים לפגוע בשליטה הזו, היות ששלושה מילדיו של שורקה תובעים אותו ומבקשים להכריז על ההסכם כלא תקף. הם מוכנים שההורים ימשיכו לנהל את העסקים, אך דורשים את זכות המילה האחרונה לגבי הנעשה בהם.

"לקח לנו שנה לשחרר את הכסף"

דיירי "שבעה כוכבים" אינם מודעים, ככל הנראה, להליכים הללו ולא מכירים את עסקיו של שורקה או את ילדיו. אחת הדיירות, לילי ברכפלד, פינתה בסוף 2009 את דירתה בבית. היא ואחיה, יזם הנדל"ן שמואל ברכפלד, דרשו את השבת יתרת הפיקדון בסך 400 אלף דולרים - אולם נתקלו לטענתם בעיכובים תמוהים. בסוף אפריל 2010 כתב להנהלת הבית פרקליטם, עו"ד איתי גזית, כי האחים מסרו לו ש"למרות פניותיהם החוזרות ונשנות... באמצעות מכתבים והן באמצעות טלפונים בבקשה לקבל לידיהם את הפיקדון... עד היום לא הושב להם הפיקדון, והם נענים פעם אחר פעם בהבטחות סרק ובתשובות של 'לך ושוב'".

ד"ר רוברט שיינר, שחמיו התגורר בבית ונפטר, אומר ש"לקח לנו כשנה לשחרר את הכסף. זה מוגזם. היינו צריכים לעבור המון תהליכים מסובכים". חלק מהבעיות נגרמו מסיבוכים ביורוקרטיים בטאבו, ולטענתו "הפקידים שם מטפלים בזה בזמן שלהם, ועורך הדין של הבית לא ממש עומד להם על הצוואר. בסוף עורך דין שלנו שלח לטאבו מתמחה שישבה שם יום ולילה עד שקיבלה מה שצריך. היינו צריכים להזיז את זה. זה דבר שצריך להשתחרר אוטומטית, אין ספק. אני לא יודע למה זה לא קורה ואם זה בכוונה".

יעקב קינצלר, מנגד, משוכנע שהעיכובים נגרמים בזדון, כשהמטרה היא להתעשר על גב כספם של הקשישים. הנימוק שלו: החזקת הכסף מזכה בריבית. "יש פה ניגוד אינטרסים בין הבית לבין היורשים", הוא מסביר, "בכל יום שעובר אני מפסיד כסף והבית מרוויח". שורקה בתגובה: "היום על מיליונים מקבלים בבנקים ריבית של אחוז וחצי. במצב המקסימלי הרווחתי איזה 3,500 דולר מהבדיחה הזו. זה הגיוני בשביל אדם עם עוצמה כמוני שילכלך את האצבעות שלו בשביל סכום כזה?".

קינצלר לא משתכנע: "הריבית זה לא הכול. מאות אלפי דולרים מכל דירה יושבים אצלם בקופה, והם עובדים עם הכסף הזה כדי להריץ את העסק או להשקיע אותו. בזכותו הם לא צריכים לרוץ לבנק לבקש הלוואה או ללוות ממקומות אחרים בריבית גבוהה - כי למעשה הם הופכים את הקשישים לבנקאים שלהם. ככה אתה חוסך ועושה הרבה יותר מבחינת החזר על ההשקעה".

בעניינו האישי, קינצלר אמנם מודה שחלק מהעיכובים בהחזר הפיקדון של הוריו נגרמו באשמת הצד שלו, אולם לצד זאת היו עיכוכבים משמעותיים מצד הבית. לדבריו, פרקליטו כתב בזמנו לעו"ד מרדלר, שלקוחותיו "מתחילים לדמיין תרחישים קיצוניים". השינוי המיוחל חל רק לאחר מייל ששלח קינצלר ב-12 בינואר 2011 ובו דרש כי הכסף יוחזר עד סוף החודש, ורמז לפנייה לתקשורת. שישה ימים אחר-כך כתבה לו חשבת הבית כי היא "מתנצלת על העיכוב", וכי הכסף יועבר כמבוקש.

"אם לא היינו הולכים עם עורכי דין ומאיימים - לא היינו מקבלים את הכסף", כך קינצלר. "זו שערורייה, ניצול לרעה של העובדה שהכסף בידם. הם מספרים סיפורים. אמרו שיש בעיות בטאבו. כשהתחלנו לחפור אם זה נכון - פתאום הגיע הכסף. עורך הדין שלי כתב לי 'האם נשמעים פעמי המשיח'?".

עו"ד מרדלר בתגובה: "כל אחד מהמקרים הנ"ל מציגים מצב של עיכובים מטעמים אובייקטיביים שאינם באשמת החברה". לדבריו, במקרים שבהם החברה אשמה - היא מעניקה פיצוי בריבית ובשער חליפין גבוה.

"הבית שווה המון כסף"

ב-2009 פתח שורקה במגעים למכירת הבית, בין השאר עם בעלי "פאלאס", בית הדיור המפואר במרכז תל-אביב. לדבריו, "רציתי למכור כי נמאס לי מהשיגעון הזה. ההצלחה שלי הייתה בנכסים מניבים מסחריים, עסקים שאין בהם את התלונות של 'שילמו לי בזמן, לא שילמו לי בזמן'. מי צריך את כל זה? יש לי עסקים אחרים שלא צריך להשקות אותם ומכניסים יפה".

שורקה טוען שכעת אינו מעוניין למכור, למרות שקיבל הצעות אטרקטיביות. לדבריו, "הבית הזה שווה המון כסף". מסמכים פנימיים מלמדים על הצעה שנשקלה: עו"ד ישראל ברון, שייצג את בית הדיור, כתב באוקטובר 2009 שכדאי להציע לרוכש שליטה בחברה תמורת 18 מיליון דולרים.

האם יימשכו העיכובים בהשבת הפיקדונות? מרדלר אומר שכל החובות לבנק הבינלאומי נפרעו. שורקה לא צופה בעיות, שכן "הבית הוא הצלחה מטאורית. מרגע שאדון שורקה נכנס הוא מרוויח בגדול. בנינו אגף נוסף במיליוני דולרים, לא הבאתי כסף מהבית ולחברה אין חוב של שקל".

ההתפתחויות בהליכים המשפטיים בין שורקה לילדיו ולגרושתו יקבעו במידה רבה את מידת שליטתו בנכסים הרשומים על-שם ילדיו, ובהם "שבעה כוכבים". לדבריו של שורקה, אין מה לדאוג: "מאחורי בתי דיור מוגן בקנה מידה הזה עומדים אנשים אמידים, אז אם אין כסף בחברה להחזיר את הפיקדונות, אדון שורקה ושותפיו מכניסים יד לכיס ומשלמים".

תגובות בית "שבעה כוכבים" לטענות הדיירים והיורשים

בתגובה לטענות יעקב קינצלר, כי עניינו התעכב באשמת החברה, מוסר עו"ד מרדלר בשם "שבעה כוכבים": צו קיום הצוואה של אמו התעכב "חודשים ארוכים"; המנוחה, שלא בהתאם להסכם ולפי ייעוץ חיצוני, רשמה לטובתה הערת אזהרה אצל רשם המקרקעין מבלי שיועצה הצטייד בייפוי כוח מתאים להסרתה - המהווה תנאי לשחרור הפיקדון. למרות התראות, "מטעמיהם בחרו המנוחה ויורשיה שלא להצטייד בייפוי כוח".

לדבריו של מרדלר, "לפנים משורת הדין סייעתי לבא כוחו של קינצלר בעריכת המסמכים הנדרשים למחיקת האזהרה. קינצלר 'שכח' לציין שהמסמכים התעכבו זמן ניכר אצל בא כוחו, בין היתר נוכח התגוררות חלק מהיורשים בחו"ל". עם קבלת המסמכים הם הועברו לטאבו, "וגם שם חלו עיכובים, בין היתר נוכח העובדה שמחיקת הערה דורשת הזמנת שטרות מקוריים המאופסנים בארכיב, ושהבאתם אורכת מספר ימים עד מספר שבועות".

פרקליטו של קינצלר דווח ויכול היה "לבדוק את הדברים בעצמו בלשכת רישום המקרקעין". לדברי מרדלר, החברה פיצתה את היורשים "לפנים משורת הדין, בריבית על יתרת הפיקדון בשיעור השווה ל-0.1% לכל חודש" אף שהעיכובים לא נגרמו באשמתה וחלקם נגרמו באשמתם.

בתגובה לטענות לילי ברכפלד נמסר כי הודעתה על סיום ההסכם נעשתה רק ב-28 בינואר 2010, ולא במועד הפינוי בדצמבר 2009: "ברכפלד הודיעה שהיא מתלבטת ומבקשת 'להקפיא' את הפיקדון. ההודעה נבעה כנראה מכך שלו עזבה בדצמבר היה עליה לשאת בתשלום לפי תנאי ההסכם (בגין סיום ההסכם קודם לחלוף שנה)". לדבריו, רק באפריל קיבלה החברה "הודעה סופית" על רצון לסיים ההתקשרות ולקבל את הפיקדון, והוא הושב כעבור כחודשיים, "בלא שברכפלד חויבה בתשלום בו היה עליה לשאת".

בתגובה לטענות רוברט שיינר נמסר כי חלו עיכובים בשל רישום הערת אזהרה והתגוררות חלק מהיורשים בחו"ל. בנוסף, "המסמכים שמסרו היורשים לא היו תקינים" בשל אישורי ייפויי כוח לקויים שנדחו ברשם המקרקעין. "נציגיו של שיינר עמדו בקשר רציף עם לשכת הרישום", כך מרדלר, "חרף הטענות לפיהן החברה ונציגיה לא פעלו באופן נמרץ דיו, הרי שהדברים קרו להפך" והחברה אף הוציאה בעניין הוצאות שהיה על היורשים לשאת בהן לקידום העניין.

בנוגע לטענות באשר לעיכוב הפיקדונות מכחיש עו"ד מרדלר כי לבית יש אינטרס בעיכוב כדי ליהנות מהריבית, בטענה שהריבית במשק כיום נמוכה מאוד ומאחר שהעיכובים קצרים "המדובר ב'רווח' זניח של אלפי שקלים לכל היותר". לדבריו, "מכל מקום, אם אחד הדיירים או יורשיהם מרגישים פגועים, הרי שהחברה מצרה על כך".

בנוגע לריבית הרעיונית נמסר שקודם לחתימה על ההסכמים נוהל עם פרקליטי הדיירים מו"מ ממושך, "כשכמעט כל סעיף 'זוכה' להערה, לרבות הסעיף הנוגע לריבית הרעיונית. החיוב במע"מ, לרבות במע"מ על הריבית הרעיונית, הוא הסכמה חוזית מסחרית שהובהרה לדיירים היטב וכלולה בהסכם בין הצדדים". לדבריו, הניכוי מהפיקדונות מתבצע רק במועד השבתו, ו"שיטה זו מיטיבה עם הדיירים". לדבריו, פרקליט התובעים ניסה לשכנע את כל הדיירים לתבוע, והעובדה ששני שלישים מהם סירבו "מדברת בעד עצמה".

 הרצליה קיפוח אפרים שורקה / צלם: אדוארד קפרוב