שי ניברגע מכונן

1. ראשי קופות החולים צודקים כשהם אומרים שהדוח הזה בעייתי. גם מחברי הדוח, בכבודם ובעצמם, מצביעים על שורה של בעיות. באיסוף הנתונים, בחישובים השונים של כל קופה וקופה, בעצם הבחירה להתעלם מן התקורות הנלוות לרכש התרופות ובשל סיבות רבות אחרות. מספר הסייגים שמופיעים בדוח לא עולה בקנה אחד עם המסקנות הנחרצות של אלה העושים בו שימוש כעת, בראשם סגן שר הבריאות יעקב ליצמן.

ולמרות כל אלה, מדובר בדוח מכונן. זאת הפעם הראשונה, עד כמה שזה לא ייאמן, שבה משרד הבריאות מחליט לבדוק את הפער בין התקצוב של הקופות בגין תרופות שנכנסו לסל, לבין ההוצאות שלהן בפועל. הדוח הזה חשוב גם לקופות עצמן, כי הוא מוכיח שההר לא כזה גדול כמו שחשבנו. ניצול של 90% מהתקציב זה אכן לא 100%, אבל זה הרבה יותר סביר מהספקולציות שהועלו כל השנים על ידי גורמים שונים. זה לא סיפור של גניבה וגם לא של שוד. הדוח מראה למשל כי בתחומים מסוימים, כמו עיניים וגניקולוגיה, שיעור השימוש של הקופות מגיע עד 327%, כאשר המשמעות היא גירעון של עשרות מיליוני שקלים. החשיבות הגדולה ביותר של הדוח היא בעצם השקיפות שהוא מייצר. גם אם יש ויכוח על הנתונים, קופות החולים יעשו מעתה הכול כדי להוכיח שהן לא מקבלות מתנות. במקום להציג לוועדת הסל "מחירי מדף", הן יציגו את המחיר האמיתי שהן משלמות על כל תרופה ותרופה. אחרת יאשימו אותן בשוד, ולשם שינוי הטענה תגובה גם בטבלאות ובמספרים. את השקיפות הזו יש לקדש כשהיא נוגעת לחיבור הכל-כך רגיש ועדין בין כסף לבריאות. לא עוד ועדה שמתכנסת ושומעת נתונים מנופחים, לעתים מוטים, אלא כזו שבוחנת נתוני אמת, על סמך אותו דוח שיתפרס ם מידי שנה וירתיע את הקופות.

2. ההחלטה של סגן שר הבריאות יעקב ליצמן להפחית את ההשתתפות העצמית של המבוטחים על רכישת תרופות, היא בשורה צרכנית של ממש. היא תיטיב בעיקר עם חולים כרונים, חלקם הגדול קשישים, שבמקרים רבים נאלצים לוותר על תרופה כדי למלא במעט את המקרר. וכפי שחשף השבוע מבקר המדינה, קשישים בישראל צורכים תרופות רבות, לעתים רבות מדי.

ואולם, כדי שההחלטה של ליצמן לא תישאר בגדר צעד פופוליסטי, עליו קודם לתקן את הבעיה מהשורש. הפחתה של ההשתתפויות העצמיות לא תשנה את העובדה שתקצוב הקופות נשען על הערכות בלבד, הנובעות מחוסר היכולת לדעת במדויק כמה חולים יצרכו תרופה בשנה נתונה ובאיזה מימון. על כן משרד הבריאות חייב לערוך התחשבנות רטרואקטיבית מול קופות החולים בכל שנה ושנה. כך ניתן יהיה לקזז להן מן התקציב במקרה של עודף, ומנגד להגדיל את התקציב במקרה של חוסר. זה בסדר לייעל את הקופות, אבל לא צריך לחנוק אותן. התחשבנות שכזו תביא לפחות כותרות בעיתונים, אבל תיטיב יותר עם הציבור.

ליצמן לא צריך לעצור בתחום התרופות, או בגבולות הגזרה של קופות החולים. משרד הבריאות הוא הבעלים של 11 בתי חולים ממשלתיים, והוא נע על הציר הבעייתי שבין רגולטור לבעל שליטה. זהו ניגוד עניינים מובנה, שיכול להסביר מדוע דוח כמו שפורסם היום לא יתפרסם על בתי החולים. המשרד יודע לתרץ תמיד כי בתי החולים מצויים בגירעונות בגלל היקף ההנחות שהם מעניקים לקופות החולים, בשעה שאותם בתי חולים נהנים מעלייה מתמדת של מחירי האשפוז על חשבון קופות החולים. אם ליצמן רוצה לתקן את עיוותי מערכת הבריאות, עליו לגעת במערכת כולה - גם בחלק המצוי בחצר הקדמית של משרדו.