שימרו את השמפניה בארון

2.2 מיליארד שקל, זהו הרווח הנקי המצטבר של המערכת הבנקאית ברבעון הראשון. התשואה הממוצעת על ההון היא 12.7%. מאז 2007 לא ראינו רבעון כה מוצלח כשכל הבנקים (כולל דיסקונט עם הרווח הלא רגיל) מציגים תשואה דו ספרתית על ההון. בהנהלות הבנקים כבר פותחים בקבוקי שמפניה, אבל כדאי להן לשמור על איפוק ולא למהר עם החגיגות.

חלק גדול מהשיפור ברווח נובע מההפרשות הנמוכות באופן קיצוני לחובות מסופקים. יישום חוזר חובות פגומים בלבל לגמרי את המערכת ולא מאפשר להשוות נתונים לאחור. בכל מקרה, אין ויכוח שנתון כמו הפרשה של 14 מיליון שקל בבנק הפועלים או החזר הפרשות של 102 מיליון שקל בלאומי, אינו בר קיימא. "זה נראה לך פרמננטי?", שואל רטורית בנקאי בכיר. "ההפרשות עוד יגדלו".

נכון, המשק צומח, הסקטור העסקי צומח והכלכלה בסדר, אז גם הבנקים - שהם במהותם אופציה על המשק - בסדר. אבל בעיות היסוד של המערכת הבנקאית - עלויות עובדים גבוהות, חוסר יעילות, ומרווחים נמוכים במשכנתאות - עדיין שם. ולכך צריך להוסיף גם את הסיכון הגיאו-פוליטי ההולך ומתגבר שאף אחד, אבל ממש אף אחד, לא מתמחר.

ועוד עניין. זהו הרבעון השני ברציפות שבו בנק הפועלים עובר את בנק לאומי ברווח. אם ברבעון הקודם זה היה בפוטו פיניש, ברבעון הנוכחי הפער בין הבנקים הוא כבר מעל 300 מיליון שקל. אבל אל תתבלבלו, מה שהביא לכך הוא אוסף של גורמים חד פעמיים. נגד לאומי פעלו הוצאות לקופת פיצויים והפסדי החברה לישראל, והפועלים יצא נשכר מהנגזרים ומהוצאות הפסדי אשראי נמוכות.

כשגליה מאור, מנכ"לית לאומי, מציצה מעבר לכתף היא רואה את ציון קינן, מנכ"ל הפועלים, קרוב מאוד אליה, אבל לאומי הוא עדיין הבנק הגדול. וכמו שאמר לנו היום המשנה למנכ"ל היוצא של לאומי, זאב נהרי, "זה מרוץ שליחים, ובינתיים רק העברנו את המקל הראשון".

 חמשת הבנקים