מחזירים את הכבוד האבוד של האכסניות

גרמני, אנגלי וישראלי נפגשים באכסניה, שולפים את הלפטופ ומשוויצים זה לזה בתמונות שצילמו בשטח. נשמע כמו התחלה של בדיחה, אבל באכסניות המעודכנות של העידן החדש זוהי בדיוק המציאות. ואת המציאות הזו, שתופסת בשנים האחרונות תאוצה גדולה בעולם, מייבאים עכשיו לישראל גל מור, ירון בורגין ומעוז ינון, שלושה יזמים בני 30 ומשהו, שהחליטו להצעיד לכיוונים חדשים את התיירות הנכנסת לארץ הקודש.

לפני חודשים אחדים הם פתחו בירושלים את Abraham Hostels, האכסניה הפרטית הגדולה בישראל והראשונה ברשת. האכסניה יושבת על כיכר הדווידקה - במרכז סצנת המטיילים הצעירים בירושלים - ברחוב הנביאים, פינת יפו ושוק מחנה יהודה. פעם היו פה משרדי הגבייה של עיריית ירושלים, בשנות ה-90 שכן פה איגוד אכסניות הנוער בישראל, ובשנים שלאחר מכן התגוררו כאן סטודנטים. ואז הגיע גל מור, שחיפש בניין גדול עם הרבה חדרים במרכז ירושלים, והשקיע בשיפוצו כ-3.5 מיליון שקלים. כבר השנה הם צופים תפוסה ממוצעת של 70% ומעלה. התחזיות, אגב, מבוססות על כ-90% של תיירות חוץ.

כשביקרתי במקום ישבו בלובי תיירים מאנגליה, מנורבגיה ומגרמניה. הם נראו בני 25 עד 40. "מה שנחסוך על מלון נוציא על הדברים החשובים באמת - בילויים, פאבים, מסעדות וטיולים בישראל", אמר אחד מהם. באמריקה כבר המציאו לזה מונח: flashpacking, או business class backpacking. ה- flash packer הטיפוסי מבוגר מהתרמילאי הקלאסי ונהנה מתקציב גבוה יותר, אך לעומת זאת זמנו קצר יותר. הוא מחפש נוחיות במחירים סבירים, ולרוב דוגל ב-ecotourism (תיירות אקולוגית אותנטית). מדובר במגזר גדל והולך של מטיילים, שיוציאו פחות על מלון ועל ארוחות גורמה ויותר על פעילויות ביעד שבו הם מטיילים. הם מטיילים עם גדג'טים כמו אייפון, אייפוד, סמארטפון ומחשב נייד, אך רוצים להתחבר למקומיים ולתיירים מהעולם ולעשות זאת באווירה הלא ממוסדת של ההוסטלים, כאלטרנטיבה למיינסטרים.

מיתוג חתרני

האכסניות של האלף השלישי, כך נראה, התבגרו יחד עם הקהל שלהן, והן מציעות רמה מלונאית אחרת גם למי שטיול התרמילאים כבר הרבה מאחוריהם והם רוצים חדר פרטי עם שירותים ועם מקלחת. "ההוסטלים של היום זה לא מה שהיה פעם", אומרים ינון, מור ובורגין. בעולם פועלים כיום הוסטלים רבים שמיתגו את עצמם מחדש - בצורה קצת חתרנית אפילו - והם מודרניים, מתוחזקים היטב, ומציעים לינה במחירי מציאה. בניגוד לבתי המלון, האווירה בהוסטלים היא של אינטראקציה בין האורחים, והם מציעים הרבה מידע על אפשרויות הבילוי ועל האטרקציות במקום. "האכסניות", אומר ינון, "הן נישה לתיירנים עם חזון שיודעים לקרוא את המפה העולמית".

סמכו עליו שהוא יודע על מה הוא מדבר. לפני חמש שנים וחצי הוא הקים בנצרת את אכסניית פאוזי עאזר אין, ששנה אחר שנה מככבת ברשימת האכסניות הטובות בישראל, ואת בית ההארחה אל-מוטראן. במקביל הגה יחד עם שותף אמריקאי את Jesus Trail, מסלול הליכה בין אתרים בעלי חשיבות לנצרות, והמיזם התיירותי היחיד בישראל שנכלל במדריכי Rough Guides.

הרשת כבר זכתה להכרה רשמית של STA Travel, סוכנות הנסיעות הגדולה בעולם לצעירים ולסטודנטים. מור: "לא רק שהתיירות נחשבת כיום לתעשייה הגדולה בעולם, אלא שפלח השוק של התיירות העצמאית, הצעירה והצעירה ברוחה, הוא המרכיב שצמיחתו היא המהירה ביותר, והוא מוערך בשווי שוק עולמי של 12 מיליארד דולר לשנת 2012".

מלחמת המלון באכסניה

כשמור וינון פתחו את האכסניה, בורגין הצטרף לצוות הניהולי. בורגין, שלמד משפטים ומינהל עסקים באוניברסיטה העברית, לא עסק במשפטים אפילו יום אחד. "במקום זה הלכתי לעבוד בהיי-טק, אבל ללב לא היה טוב שם, והנשמה אמרה לי להפסיק למכור אותה". הוא יצא לטיול תרמילאים בארץ, לן בהוסטלים, הגיע לפאוזי עאזר אין ופגש את ינון. "החלפנו כמה מילים וגילינו שיש לנו חלום משותף - לספק לתיירים המגיעים לישראל חוויית טיול איכותית באווירה ייחודית".

ב-2006 הקימו השניים את ILH - Israel Hostels, רשת ישראלית המאגדת בתוכה כיום למעלה משלושים אכסניות בבעלות פרטית שבהן כ-2,500 מיטות, והן מציעות לינה בסטנדרט נאות ובמחירים הוגנים, מרמת הגולן ועד אילת. הקריטריונים להצטרפות ל-ILH הם דורמיטורי'ס (dormitories, חדרים ללינה משותפת) בצד חדרים פרטיים, צוות שמדבר אנגלית והוכשר לספק מידע, מטבח משותף, אזורים להוויה חברתית, אינטרנט ומנוע חיפוש הזמנות און ליין.

רק מקום שנבדק ועומד בסטנדרטים מצורף לרשת ולהמלצות האתר. "אכסניות וצימרים שהצטרפו אלינו, ביצעו את ההתאמות הנדרשות ופעלו על-פי ההמלצות שלנו עלו - בהשקעה קטנה יחסית - מאחוזים בודדים למעל 60% לינות מתיירים", הם אומרים.

- ומה לגבי אכסניות הנוער? האם הן אאוט?

"לא, אבל הן מתמקדות כיום בקבוצות נוער גדולות ומאורגנות, שמטיילות במסגרות דוגמת תגלית ואחרות. אנחנו לא מתוכננים לקלוט אוטובוסים של תנועת הצופים".

הוסטלים רבים בעולם כבר התאימו את עצמם למציאות החדשה, ובנוסף על הדורמיטורי'ס יותר ויותר מהם מציעים כיום חדרים זוגיים עם מקלחות ועם שירותים ברמה סבירה ובמחירי מציאה. "האזורים המשותפים היו ונשארו לב-לבו של הוסטל אמיתי", אומרים השלושה, "אך הם משדרים נינוחות ונוחיות, וסביב המטבח המשותף, חדר הקריאה, המשחקים והספרייה נוצר הווי טרנדי וצעיר.

"בעינינו, החדר הוא המרכיב הפחות חשוב באכסניה. המטרה היא שהאורחים יצאו ממנו, ישחקו סנוקר, ישמעו הרצאות, יקראו, יטיילו, יתעדכנו באטרקציות, ובעיקר ידברו ויתקשרו עם אורחים אחרים ועם הצוות. אנחנו פוגשים בני 50 ו-60 שעבדו כל החיים, לא תמיד במה שאהבו, ועכשיו מטיילים. למה לחכות? אנחנו רוצים לשלב עסקים עם משהו שאנחנו אוהבים".

שלא תבינו לא נכון. לא מדובר רק בחזון. זהו עסק כלכלי לכל דבר. "היה לנו ברור שברגע שחשבון הבנק יסתכל לנו בעיניים, נצטרך לתת תשובות", הם מחייכים. ארבע שנים לאחר ההקמה של הרשת, התפוסה השנתית באכסניות ILH עומדת על למעלה מ-80% בערים הגדולות, ובקיץ התפוסה כמעט מלאה. "אנחנו לא ממציאים את הגלגל אלא מסתכלים מה קורה בעולם, ומביאים לארץ מודלים מתקדמים. השאיפה שלנו היא להחזיר את הכבוד האבוד של האכסניות, להציע לינה איכותית במחיר של 65 עד 180 שקל לאדם ללילה, לשלב אכסניות נוספות בארץ כזכייניות של ILH, ולפתוח ביום מן הימים אכסניות גם בארצות השכנות. זה משתלב בחזון המזרח התיכון החדש ובתקווה שהעסקים ישכנעו את הפוליטיקאים".

אהבה בחדר 3

על לוח ענק במשרדה של ליאת צ'רוונגורה, מנהלת אכסניה ברחוב הירקון בתל אביב, תלויים תצלומים של אורחים מרחבי העולם. "הנה זוג שהכיר פה, הוא דרום אפריקאי והיא שוודית, ולפעמים אנחנו מקבלים מיילים כמו 'הכרתי מישהי בחדר 3, תגידי לה שאני מאוהב בה'. קרה גם שאורחת ואחד מאנשי הצוות התאהבו. יש אצלנו המון אינטראקציה בין האורחים, והם רוצים לשמוע מאיתנו מה אנחנו חושבים על מה שקורה בישראל ובעולם. לפעמים זה כמו להיות בחו"ל".

מבין 36 החדרים במבנה בן שלוש הקומות, עשרים הם דורמיטורי'ס ו-16 פרטיים. המקום קוסם לתיירים בני עשרים ומשהו, אך בחדרים הפרטיים מתארחים גם בני שישים ומשהו. "הייתה לנו טיילת בת 50 שמסתובבת בארץ על אופניים, ויש לנו תיירים מרחבי העולם, מאוסטרליה ועד ברבדוס", מספרת צ'רוונגורה. "בעיקר גרמנים, אמריקאים וקנדים. פה ושם גם ניצנים של תיירות פנים".

לפני כמה חודשים הם הצטרפו לרשת ILH והזמנות רבות זורמות אליהם מחו"ל. "בקיץ שעבר היינו בתפוסה של 100%, ונאלצנו לדחות הזמנות, וכך גם בכריסטמס ובראש השנה האזרחית. המקום פתוח 365 ימים בשנה, 24 שעות, כולל יום כיפור", אומרת צ'רוונגורה.

המחיר למיטה בדורמיטורי'ס הוא 90 שקלים ללילה, ויש גם "סוויטה" זוגית עם שירותים צמודים, מקלחת ומסך פלזמה ב-385 שקלים ללילה. מדובר בחדרים צנועים מאוד, אך בימים אלה המקום עובר שיפוץ ושדרוג. לרשות האורחים עומדים לוקרים, כספת, מטבח משותף מאובזר היטב, וגם ספריית טיולים, משחקי לוח, פריסבי ומטקות לחובבי החוף, שולחן ביליארד שזוכה לפופולריות רבה, ויש גם אינטרנט אלחוטי, עמדות מחשבים, ומצגת עם מידע מפורט ועדכני על תל אביב ועל הארץ. אפשר לעלות לגג, להיזרק לתוך כיסא נוח, על מזרן או על מחצלת, ללגום בירה, לשבת על נרגילה ולראות קצת ים.

הסבה מצימר לאכסניה

לפני כשנתיים, בעקבות מפגש עם מעוז ינון ועם ירון בורגין, החליטו יעל ורוני חבשוש, אם ובת, לעשות מהפך בצימרים המשפחתיים שלהן במושב אלמגור בצפון הכינרת. הדבר הראשון שעשו היה לשנות במנועי החיפוש וההזמנות את שם המקום מ-Babait shel Yael, שלא אומר דבר לתייר מחו"ל, ל-Sea of Galilee Guest House. הן הוסיפו למתחם דורמיטורי בדמות חדר מרווח עם מיטות קומותיים צבעוניות מעץ ומרפסת גדולה, ובסמוך לו התקינו מכונת כביסה ומייבש. בפינת המטבח הן תלו מפה גדולה של ישראל, ולצד משחקי לוח, קלפים ומידע על הארץ באנגלית, עומדים כיום גם אופני הרים לרשות האורחים.

שבע יחידות האירוח כאן כוללות דורמיטורי עם שבע מיטות, ארבע יחידות זוגיות ושתי יחידות בנות שני חדרים למשפחות. החדרים צנועים אך מרווחים, נעימים, ועם נגיעה אישית. בכל חדר מטבח מאובזר ומקרר, אך לא כיריים. "את ארוחת הבוקר אנחנו רוצות שהאורחים יאכלו יחד". המחיר בדורמיטורי הוא 100 שקלים ללילה ועוד 40 שקלים לארוחת בוקר. חדר זוגי - 450-550 שקל ללילה, כולל ארוחת בוקר.

הדרך מהצימרים לגסטהאוז דרשה שינוי מחשבתי. יעל: "כרבים מתושבי הצפון גם אנחנו הקמנו צימרים, אבל אחרי 12 שנים הרגשנו שמיצינו ושהצפון הגיע לנקודת רוויה בנושא. השינוי שעשינו הפיח בנו רוח חיים ואנרגיות חדשות. לא מספיק לבנות צימר עם ג'קוזי. אם אין לך מיתוג אתה בצרות. עכשיו אנחנו מתכננות להרחיב כמה מהחדרים, להוסיף להם מרפסת ולהציב שולחן פינג פונג גדול".

רוני: "החוכמה היא להבין שאתה כל הזמן חייב להשתנות ולהיפתח לעולם. בתוך שנה וחצי השתנו לנו סדרי עולם. יום ראשון, שהוא בדרך כלל היום הכי מת בצימרים המבוססים רק על ישראלים, שוקק פה כיום, ובעוד שהשהייה הממוצעת של ישראלים עומדת על שניים עד שלושה לילות, בעיקר בסופי שבוע, התיירים העצמאיים מחו"ל שוהים ארבעה עד שישה לילות. כבר בשלב ההזמנה אני שולחת לתיירים מידע על מסלולים ועל מסעדות באזור, והם מעריכים את זה מאוד".

ארוחת הבוקר המוגשת בחדר האוכל הכפרי היא מרכיב חשוב באירוח שלהן, יחד עם ירקות, פירות, מוצרי חלב וריבות שיעל מכינה. "לאירופים אין צורך בסלט בבוקר", הן מחייכות. "פירות וגבינות עושים את העבודה. והם רואים את סמאח ופאטן, העובדות הערביות שלנו מהגליל, ומתחילים להסתכל על הדברים בעיניים אחרות. אפילו עובדי הבנק העולמי מגיעים לכאן מתל אביב. הם לומדים להכיר פה את ישראל האחרת. התיירים האמריקאים, ששומעים את הסיפורים על הימים של היאחזות הנח"ל באלמגור, שולחים ישר מהסמארטפון שלהם תמונות לפייסבוק. כשמתארחים פה ישראלים ותיירים יחד, הישראלים 'מאמצים' לעתים את התיירים, אוכלים יחד ארוחת יום שישי ושרים על הדשא".