הצלצול הגואל

"השנים הכי יפות", ב', 22:05, ערוץ 2

לטעמי זו ההצלחה הגדולה ביותר של הקיץ. אמנם מי שמלהק את גידי גוב, קרן מור ואורנה בנאי לסדרה חדשה, לא ממש מוריד ציפיות, ובכל זאת - מסיטקום חביב הופכת הסדרה הזו למשהו שבני נוער, מילת מפתח בטלוויזיה של הקיץ, "עפים עליו" וגוררים את כל המשפחה אחריהם. אחרי שלושה פרקים אפשר כבר לדבר על הסדרה הזאת מעבר לליהוק.

ובכן, היא ממש חביבה בעיניי: פרועה אבל לא נמוכה, בלתי שגרתית בעלילתה (אין עוד סדרות רבות שבהן הכוכב מת עוד לפני שהחל הפרק הראשון), ובעיקר - מצחיקה: לא צחוק שמגלגל אותך מהספה, אבל מהסוג שגורם לך לחייך כמה פעמים במהלך כל פרק נתון.

איפה הבעיה, אם בכלל? אולי רק בזה שרוב הטריקים מוצו כבר בפרק הראשון: גידי גוב, המנהל "המנוח" שמנהל את בית הספר דרך קלטות וידיאו, אורנה בנאי, מזכירתו הנאמנה שעולה לפתע למעמד של מנהלת-בפועל, וקרן מור, שהגיעה לבאר ומאז שותה ממנה רק מרורים.

בפרק הקודם היה אפילו משהו כמעט סאטירי - כשבנאי, בתפקידה החדש כמרכזת המשלחת לפולין, הפכה את המסע לטיול באירופה הקלאסית, בעוד מור, מזדעזעת לכאורה בגלל הכשל החינוכי שבמהלך, אך מבכה באמת את הרומן הסודי שלה עם גבר פולני.

בעיני המתבונן, שלי לפחות, הייתה כאן סאטירה קטנה על השלטון: גם אנשי "ארץ ישראל הישנה והטובה" דאגו בסופו של דבר לעצמם, אבל הם לפחות שמרו על קשר עין עם האידיאלים המכוננים של הציונות, בניגוד למחליפיהם שלא מתביישים לעשות הכל מהמקפצה.

לדעת אישה

"מזל סרטן", עונה חדשה, ב' 22:35, הוט 3

קאת'י ג'יימיסון (לורה ליני המצוינת) יכולה לחלק את חייה ללפני ואחרי - לפני שהתבשרה על מחלת הסרטן שבה לקתה היא הייתה אישה שהניחה לחיים לעצב אותה כרצונם. מאז שהתבשרה כי נותרה לה שנה וחצי של חיים, היא נוגסת בהם ככל יכולתה.

במה השתנתה העונה השנייה מהראשונה? בראשונה חיה ליני בהכחשה מוחלטת של המחלה. היא סירבה להילחם בה ומעבר לעובדה שהחליטה להסיר מעל עצמה כל רסן, היה הסרטן נוכח-נפקד בחייה. בעונה הזאת היא מחליטה להיאבק ומצטרפת לניסוי חדש, כמובן בלי לזנוח את ההרגלים החדשים שאימצה לעצמה.

עלייתו ונפילתו

"לקוח מספר תשע", ב', 22:00, "יס דוקו"

אמנם הקשר של הסרט הזה לפרויקט הסרטים בענייני כלכלה הוא קצת רופף, אך עדיין מדובר בסרט תיעודי מעניין אודות פוליטיקאי מצליח, שפרשנים ניבאו לו עתיד גדול, שהסתבך בגלל אותו עניין קטן שגורם ללא מעט גברים להסתבך. הסיפור של שפיצר מובא כאן באופן כמעט גרוטסקי, ואולי טוב שכך, שכן מתווה העלילה ידוע מראש: בהתחלה צצות שמועות, אחר-כך הם מכחישים, אחר-כך נעלמים - ובסוף חוזרים, כשהם מודים באשמה, מבקשים סליחה מהבוחרים והרעייה, שניצבת לצידם, תומכת, למרות הכל. אמריקה הפוריטנית במיטבה.