נאמנות בין אחים

אחד המצבים הנפוצים הוא מקרה שבו אדם, שלא רשום בנסח המקרקעין, טוען שהוא הבעלים, ומי שרשום כבעלים, רכש את הקרקע בנאמנות עבורו. מצבים מעין אלו נפוצים בקרב בני משפחה - רבים המקרים שבהם אב קונה עבור הבן, אח עבור אחיו וכיוצא באלה. דא עקא, שכל עוד הנאמן והנהנה בחיים וביחסים טובים, לא מתעוררות בעיות מיוחדות, אך כשאחד הצדדים (בדרך כלל הנאמן), הולך לעולמו, יורשי הנהנה, שאולי לא ידעו כלל על יחסי הנאמנות, טוענים לירושה, בשעה שהנהנה טוען כי הנכס בכלל לא צריך להיות חלק מהעיזבון.

שתי יורשות נגד אח אחד

כזה היה המקרה שנידון בפני השופטת הילה גרסטל, כשדנה בעתירה שתי יורשות של נכס מקרקעין באזור המרכז. השתיים, בנות המנוח, טענו לבעלות על הנכס של אביהן כנגד אחיו, שטען שהנכס נרשם בנאמנות עבורו.

בשנת 1987 רכש המנוח חלקת אדמה בשותפות עם מספר שותפים. המנוח רשם הערה על הימנעות מעסקה לטובת האח. לאחר מותו, התעוררה מחלוקת בין האח ליורשות על זכויות שהיו רשומות על שם המנוח, אך האח טען ששייכות לו.

היורשות טענו כי המנוח רשום כבעלים של מלוא הזכויות, ואין לקבל את טענת האח על קיום נאמנות בעל פה. לטענתן הנאמנות לא נרשמה במסמכים המתאימים וגם לא דווחה לשלטונות מס ועל כן אין להכיר בה.

עדות עורכי הדין

גרסטל דחתה את עתירת היורשות. העדים במשפט היו, בין היתר, עורכי הדין שעסקו במלאכת הרכישה והטיפול במגרש אשר העידו כי אכן שני האחים, החי והמת, פעלו יחדיו וכי צוין בפניהם כי רכישת המקרקעין נעשית עבור המנוח ועבור האח גם יחד. גרסטל קבעה כי אי-דיווח על קיום הנאמנות בהצהרת ההון של האח לשלטונות המס, לא מעיד על העדר הנאמנות עצמה. כמו כן היא קבעה שבין אם התנהגות האח מבחינת שלטונות המס היא כדין ובין אם לאו, אין הדבר משנה מהותית את מערך היחסים בין האח למנוח.

פסק דין זה מבהיר את הצורך במניעת תקלות מסוג דומה: חוק הנאמנות מאפשר לרשום הערה לגבי היותה של נאמנות בנכס, ובכך לידע כל מאן דבעי אודות קיומה. יחד עם זאת אם הנסיבות כה חזקות ומשכנעות את בית המשפט על קיום נאמנות, היא תוכר גם בלי הערה כזו.

(ה.פ. 30380/04/10 אוטילה קרפ נ' יעקב קרפ)

הכותב מומחה לדיני מקרקעין ותכנון ובנייה