לכל חטיפה חוקים משלה

כשמתחילים לדבר עם חוטפים אין כללים - רק מיקוח. היש ממשלה שתסרב כי "שמגר אסר"?

לקחים זה שם המשחק עכשיו, כאשר גלעד שליט כבר בבית. ואם לקחים, אז מדובר בעיקר על נשיא בית המשפט העליון לשעבר, מאיר שמגר, היושב בראש ועדה האמורה להמליץ לממשלה על כללים לניהול משא-ומתן במצבי חטיפה.

מכל מה שאני קורא ושומע, נראה שיש אצלנו קונצנזוס שכבר מזמן לא הייתה ועדה כל-כך מיותרת וחסרת תוחלת. הציבור, רובו ככולו, מבין שכללים והמלצות לא יוכלו לעמוד בפני הכללים שמכתיבה מציאות של חטיפה.

במיקוח אין כללים

מרגע שאתה מתחיל לדבר עם החוטפים אין יותר כללים, יש רק מיקוח. על-פי דיווחים שונים, ועדת שמגר תמליץ בין השאר על "נפש תחת נפש", כלומר שבוי/אסיר תמורת חטוף. נניח שהממשלה תאמץ המלצה זו יחד עם אחרות.

ונניח שמתחיל המשא-ומתן על-פי עיקרון זה, והחמאס, או כל גורם חוטף אחר, דורש חמישה תמורת אחד.

אתם רואים את ממשלה ישראל אומרת: מצטערת, אי-אפשר, כי שמגר אסר זאת? אתם רואים את התקשורת מאפשרת לממשלה לקבל החלטה כזאת?

ונניח שהממשלה אכן מחליטה להמרות את פי שמגר, והיא מסכימה לחמישה תמורת אחד. ונניח שאז באים החוטפים ודורשים שמונה תמורת אחד? בקיצור - התחלת להתמקח, הכול אפשרי, כפי שהוכח בעסקת שליט ובחטיפות שקדמו לה.

חוק של משפט אחד

הדבר הזה כל-כך ברור, עד שבאופן טבעי צץ רעיון החקיקה. המחשבה היא שהממשלה תוכל להתעלם מכללים והמלצות, אבל לא מחוקים. המתנגדים למהלך כזה טוענים כי יש לאפשר לממשלה חופש פעולה ושיקול-דעת במצבים אלה, ואין לכבול את ידיה.

יש כמובן משהו בטיעון הזה - אלא אם כן הולכים על חוק ברור, חד-משמעי, ובעיקר יעיל. חוק של משפט אחד: איסור מוחלט להתחיל עם חוטפים כל סוג של דיאלוג. אפילו לא מילה אחת, אפילו לא מספר כלשהו: קודם כל שחררו את החטוף - ואחר-כך אנחנו נשקול כיצד לנהוג. זו המדיניות, ואולי גם החוק, ומעבר לכך לא מדברים. כי אם לא מדברים - לא מוותרים ולא נכנעים.

גם חוק אפשר לשנות

אבל אתם יודעים מה? גם חוק כזה לא יהיה רלבנטי. הרי אנחנו יודעים שחוק, כל חוק אפשר לשנות ברוב רגיל (חוץ מחוקי יסוד, כמובן). כלומר, אנחנו חוזרים אל אותה הנקודה: הממשלה. אם היא תחליט לדבר עם החוטפים - גם חוק לא יוכל לעמוד בדרכה, ובטח לא שמגר וחבריו המכובדים. אז בואו נניח לעניין הזה של חוקים וכללים.

אין תחליף, בטח לא אצלנו, מלהתייחס לכל פרשה לגופה, בהתאם לרחשי לב הציבור ולשיקול-דעתה הטוב, או הרע, של הממשלה. כי בסופם של חוקים והמלצות, לכל חטיפה יש חוקים משלה.