16 מלאו לרצח

משדרים מיוחדים ליום הזיכרון ליצחק רבין - רק תוכנית חדשה אחת התווספה

16 מלאו לרצח יצחק רבין, ונדמה כי הסימן היחיד למה שעובר על הציבור הישראלי, 16 שנים אחרי, הוא העובדה שהשנה התווספה ללוח המשדרים רק תוכנית חדשה אחת, משהו שינסה לגעת בנושא מזווית אחרת, מישהו שהזמן שחלף פקח את עיניו לראות דברים שונים מאלו שהוצגו לנו עד כה.

גם זה קורה רק בערוץ 1, אצל כל היתר כלום, נאדה. אולי הדבר הכי ראוי לעשותו הוא לשדר שוב את אותו מערכון של "החמישייה הקאמרית" (לפני שעסקה בהומאז'ים לעצמה), שבו רמי הויברגר, בתפקיד יגאל עמיר, מתאר את הנסיבות שבהן ישתחרר מהכלא: "יגידו שהיו זמנים קשים, שהעם היה מפולג...".

בערוץ הראשון תשודר מחר (ד') התוכנית "רבין והביטחון החברתי" (21:45, ערוץ 1), שאותה ינחה ירון דקל, מי שהיה נציג רשת ב' בכיכר בליל הרצח. בתוכנית יסוקר פועלו החברתי של רבין, שהחליט במקביל לקידום תהליך השלום, לשנות את סדר היום החברתי בישראל ולנתב כספים רבים לחינוך ולפריפריה.

זכיינית ערוץ 2 רשת, מצידה, אחרי עוד פרק של "המירוץ למיליון", תשדר הערב (ג') בשידור חוזר את סרטו של דני ענבר: "איפה היית כשרבין נרצח" (22:45, ערוץ 2). לא מדובר בסרט רע, חלילה, אבל מצד שני - הוא לא הרשים מאוד גם בשידור הראשון, וספק אם ירשים גם בשידור חוזר.

לכאורה יש כאן מסע בעקבות הזיכרון וניסיון לברר מה למדנו, אם בכלל. למעשה יש כאן לא מעט חומרים שדומים להם כבר ראינו.

ובכל זאת, שלא תאמרו שלא נתרם כאן דבר לאקטואליה: באתר רשת, שאליו גלשתי כדי לצפות שוב בסרט, במקום שמוקדש לתגובות גולשים, מגיב הגולש שמזדהה כ"יהודי": "ביום שבו רבין נרצח חגגתי".

העובדה שחלפה יותר משנה (!) מאז נכתב הטוקבק הזה מלמדת כי למרות שלכאורה השתנו הרבה דברים מאז 1995, לא השתנה בעצם דבר, אולי רק הבושה נעלמה.

חייל בצבא השלום

גם ערוצי ה"דוקו" יקדישו הערב משדרים מיוחדים ליום השנה ה-16 לרצח: "עידן הגנרלים" (ערוץ 8, 21:30), הוא שידור חוזר של הפקה בינלאומית עם טאץ' ישראלי, סדרה שמביאה את סיפור חייהם של משה דיין, אריק שרון ויצחק רבין - גנרלים שהיו לפוליטיקאים.

בשל העובדה שהיא מיועדת בעיקר לצופים בערוצים הממלכתיים במדינות המערב, אין כאן חידושים גדולים לצופה הישראלי, בוודאי לא דיון בשאלה האם העובדה שישראל ממשיכה להמליך עליה גנרלים היא בבחינת צורך, או סתם הרגל.

בכל אופן, הפרק שמוקדש ליצחק רבין עוסק, אולי באופן טבעי לעיניים מערביות, לא מעט בטרנספורמציה שעבר רבין: ממפקד מלחמת ששת הימים ועד למוביל תהליך אוסלו, או כפי שהגדיר זאת במילותיו: "עכשיו אני חייל בצבא השלום".

אני מניח שלא מעט צופים ימצאו בסרט תמונות מרגשות, אך כאמור, ספק אם יגלו בו משהו חדש.

בערוץ הדוקו האחר, זה של הלוויינים, ישודר הסרט "ישראל לא מחכה" (21:00, "יס דוקו"), סרט שהוא בעיני יותר אוסף של אנקדוטות על ישראלים שהרצח חולל תמורה מיידית בחייהם: מערבי שקרא לבנו על שם ראש הממשלה המנוח, דרך מי שנכנסו לפעילות פוליטית בהשפעת הזעזוע מהרצח ועוד.

בסצנה די מוכרת מהסרט הזה נראות מפגינות מול בית משפחת עמיר בהרצליה, כשהן מתעמתות מילולית עם אבי המשפחה. עובר אורח שנקלע לסיטואציה מפטיר לעבר האב: "היית צריך עכשיו לשבת שבעה על הבן הרוצח שלך". עונה לו האב: "נו, אם אשב, ייצא לך מזה משהו?". האמת? צודק.

צרו איתנו קשר *5988