מתחילת המחאה החברתית, הדגיש אתר "גלובס" מכתבים, פוסטים ומסרים מהציבור עצמו, מאזרחים מהשורה, שכותבים על השפעת המצב הכלכלי-חברתי על חייהם.
■ הסיפור של משה ג': "אני בן 31 ולא חשבתי שהחיים פה יהיו קשים כ"כ"
■ המכתב של א': "גם בעשירון העליון לא גומרים ת'חודש"
■ המכתב של שירה: "בת 27, שני תארים, 4,000 שקל משכורת - ענייה חדשה"
להלן מכתב נוסף, שהגיע לאחרונה לעמוד הפייסבוק של "גלובס". הכותב הוא ר', בן 32, מהנדס מכונות בוגר הטכניון.
"אני בן 32, עם השכלה מהטובות בארץ ובעולם, שחוזר לגור אצל אימא שלו, פנסיונרית בת 67, בדירת שני חדרים בדיור ציבורי. היא שרדה רעב במשך כמה שנים, כשברית המועצות התפרקה, ועכשיו היא גם מצליחה לתמוך בבן שלה, האידיוט, שמשנת 2006 לא מצליח למצוא עבודה.
"בעצם, מצאתי, במפעל משפחתי בעמק חפר שמייצר חלקי אלומיניום לחלונות, אבל פוטרתי לאחר חודש על-ידי בתו של בעל המפעל, בטענה שאני "לא מספיק נחמד" (מכתב פיטורין תומצת ל"חוסר התאמה"). ההסבר שלה לחוסר ההתאמה היה ברור וחד-משמעי: 'אנחנו אנשים חמים שעובדים עם כל הלב. אתה לא צריך להיות כזה אטום'".
"העובדה שעד שהתקינו לי מחשב קבוע עבדתי על המחשב האישי שלי (שגם לא ממש תמך בתוכנה שאיתה עבדתי), לא התפרשה כתרומה לחברה. גם לא העובדה שלמדתי את התוכנה בעצמי וחסכתי לחברה תשלום על קורס. האמת היא שהעבודה הייתה מתקדמת הרבה יותר מהר, אילו לא הייתי מגלה בכל יום כמה באגים רציניים באותה תוכנה.
"דווקא עם אלה שהייתי בקשר לצורכי העבודה, הסתדרתי לא רע. היחידה שלא היה לי איתה שום מגע מקצועי הייתה אותה בת של בעל המפעל. עשיתי הטמעת כלי בארגון שהיה אמור לצמצם כ-30%-40% מהעבודה השחורה לאנשי המקצוע ולהגדיל את נפח ההזמנות של החברה. עבודתי גם הכניסה סטנדרטיזציה לצוות עובדים, שבגלל סכסוכים - שהשתרשו ביניהם במשך כ-15 שנות עבודה - לא הצליחו להגיע לקונצנזוס לגבי שיטות העבודה, והתקשורת ביניהם הידרדרה לוויכוחים קולניים.
"אווירה משפחתית וחמה? כן; עבודה? לא ממש. פוטרתי. מילא אני, הבדלי מנטליות כנראה. חצי שנה אחרי פוטר גם השותף שלי לעבודה, בחור מיישוב בשומרון הצעיר ממני בכמה שנים ונשוי עם שני ילדים. אולי כצעד הבא בקריירה יפטרו אותי מהמדינה? מה שנקרא 'פתרון כללי', כמו שלמדנו באקדמיה. את הפיצויים אפשר להפנות לכיסוי החובות מהלימודים".
לדף הפייסבוק של "גלובס" - לחצו כאן
טלי ברק, יועצת קריירה, משיבה לר': נתב את אנרגיות הייאוש
"ר', פיטורים היא חוויה לא נעימה, מתסכלת ומעליבה. יחד עם זאת, אחרי חודש של עבודה עולה השאלה האם הפיטורים קשורים בך או בחברה (אתה מציין שלא רק אתה פוטרת). זכור, כי ייתכן שהפיטורים עשו עמך חסד. חשוב לעבוד במקום שאוהבים להיות בו, מקום שבו תרבות העבודה עולה בקנה אחד עם הערכים שלך, כך שייתכן שמלכתחילה החיבור עם המפעל הנ"ל לא היה נכון.
מאחר שהשכלתך טובה, אני מציעה לך להשקיע אנרגיה במחשבה: איך אני מתברג נכון בשוק העבודה. את האנרגיות של הייאוש אפשר לנתב לאנרגיה של חשיבה חיובית, שמתרכזת במקום העבודה הבא שלך.
בשלב ראשון נסה להיעזר בחברות השמה שמתמחות בתחום המקצועיים שלך. במקביל, נסה להיעזר ברשתות חברתיות כדי ליצור קשר עם אנשים מהתחום המקצועי שלך, כמו גם עם חברים מהלימודים שעובדים היום בחברות ראויות.
אגב, בקורות החיים אינך מחויב להכניס את תקופת העבודה במפעל הנ"ל, כיוון שהיא קצרה כל-כך ולא משמעותית.
כדי להימנע מכניסה לארגון עם תרבות ארגונית קלוקלת, אני ממליצה לך בתהליך הגיוס לאסוף מידע על הארגון (משיחות עם אנשים שעובדים בו או שעזבו אותו). זה היתרון של מדינה קטנה, כמעט תמיד תמצא מישהו שיכול לספר מכלי ראשון מהי הרוח והאווירה בארגון שאליו אתה שואף להגיע".
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
