גינגריץ', שאמר שאין "עם פלסטיני", התחבק עם עראפת

פחות משבוע לאחר ששלל קיום העם הפלסטיני, צריך המתמודד על המועמדות הרפובליקנית לנשיאות להתמודד עם תצלום ישן שבו הוא נראה לופת ידיו של המנהיג הפלסטיני

מי שגר בבית מזכוכית לא צריך לידות אבנים. את הפתגם העתיק זה צריך לשנן ניוט גינגריץ', המתמודד המוביל במירוץ על מועמדות המפלגה הרפובליקנית לנשיאות.

לפני פחות משבוע אמר גינגריץ' בראיון ל-Jewish Channel, ערוץ כבלים עם תכנים יהודיים: "אני חושב שיש לנו (מקרה של) עם פלסטיני מומצא; למעשה מדובר בערבים... "

לפנות בוקר (ד') פרסם המגזין המקוון "האפינגטון פוסט", עכשיו חלק מרשת AOL, תצלום של גינגריץ' כשהוא לופת באינטימיות את ידיו של יאסר ערפאת. הוא והמנהיג הפלסטיני, כפיה על ראשו, מביטים זה על זה בחיבה ושניהם נראים מתמוגגים מנחת. התצלום צולם ב-1993, כאשר גינגריץ' היה מצליף הסיעה הרפובליקנית בבית-הנבחרים. בפגישתם יעץ גינגריץ' לערפאת כיצד להקים מדינה פלסטינית בת-קיימא.

המגזין, בעל קו מערכתי ליברלי, אומר שקיבל את התצלום מ"עסקן פוליטי", שמעורב בענייני הסכסוך הישראלי - פלסטיני מזה 20 שנה. קרוב לוודאי, שמדובר במהלך מבריק מבית היוצר של מחלקת "המחקר הנגדי" (קרי: מחלקת התרגילים המלוכלכים) בקמפיין של אחד מיריבי גינגריץ' במירוץ הרפובליקני. קשה להאמין שדמוקרטים היו משליכים רימון יד כזה לחיקו של גינגריץ' בשלב זה. מבחינתם הוא מועמד אידיאלי. הסקרים מראים שהנשיא הנוכחי, ברק אובמה, היה מביס אותו בהפרשים גדולים לו הבחירות לנשיאות היו נערכות עתה.

בראיון ל-Jewish Channel אמר גינגריץ': "זכרו, לא היתה מדינת 'פלסטין'; מדובר בחבל ארץ שהיה פעם חלק מהאימפריה העותומאנית... אני חושב שאנחנו המצאנו את העם הפלסטיני; עובדתית הם ערבים ומבחינה היסטורית הם חלק מהקהילייה הערבית".

הוא הוסיף, כי האבחנה שנעשית בין חמאס לבין הרשות הפלסטינית אינה תמיד נכונה. "שניהם משקפים תשוקה אדירה להשמיד את ישראל". הוא מתח ביקורת על נשיא הרשות, מחמוד עבאס, בגין הכרזתו שהוא אינו מכיר בזכות קיומה של ישראל ושהוא אינו מכיר בישראל כמדינה יהודית. "לעם היהודי יש זכות למדינה", הדגיש גינגריץ'.

לפי הערכות אנליסטים, נפנה גינגריץ' לרעות בשדות הימין הקיצוני בישראל במאמץ לגייס כספים מתורמים רפובליקניים יהודיים בארה"ב. בהחלטתו לשלול את הלגיטימיות של הפלסטינים כעם, הוא פוסל למעשה שלום שמבוסס על שתי מדינות לשני עמים, תפיסה שעליה חתומים ראש הממשלה, בנימין נתניהו, ונשיא ארה"ב, ברק אובמה, ואף הנשיא הקודם, ג'ורג' וו. בוש.

הדברים חוללו סערה גדולה במפלגה הרפובליקנית. מיט רומני, שגינגריץ' שלל ממנו את התואר 'המתמודד המוביל', אמר: "אני ניצבים לימין העם בישראל. אנו נאמר את האמת, אך אנו לא נטיל מילים משלהבות יצרים לקדירת המים הרותחים (במזה"ת), כאשר אפילו ידידינו הישראלים, אומרים: 'מה אתם עושים'"?

"אני מסכים עם רוב הדברים שאמר גינגריץ' (למעט ההכרזה על 'העם הפלסטיני המומצא')", אמר רומני. לדעתי זו היתה שגיאה". גם מתמודדים אחרים, וכן גורמים רבים בממסד הרפובליקני אמרו שזו היתה הצהרה פרובוקטיבית ומיותרת. בתגובה על הביקורת הזו אמר גינגריץ' שדבריו "נכונים עובדתית" והוסיף: "באופן בסיסי, כבר הגיע הזמן שמישהו יקום ויאמר שמספיק להשמיע שקרים על המזה"ת. אנו ניצבים לימין עם ישראל".

פרסום התצלום צפוי לערער במידה משמעותית את מהימנותו של גינגריץ' ולהציגו כפוליטיקאי נטול עקרונות. המדליף סיפר ל"האפינגטון פוסט", שהתצלום צולם אחרי פגישה של עראפת עם 20-25 מחוקקים רפובליקניים בבית-הנבחרים. גינגריץ' ניצל את הפגישה כדי לייעץ לערפאת מה תהיה הדרך הטובה ביותר להקים מדינה פלסטינית.

"ראה", אמר לו גינגריץ', לדברי המדליף. "הנה, לפי דעתי, מה שאתה צריך לעשות - תכנית כלכלית, וככה זה יעבוד". המדליף הוסיף, שזו היתה "תרומה חיובית בזמנה". בסיומה הפגישה התרוממו הנוכחים ולחצו ידיים.

באותה תקופה, ליבלבו היחסים בין ישראל להנהגה הפלסטינית. כוכבו של ערפאת דרך לאחר שהתחייב להתנער מעברו הטרוריסטי. הסכמי אוסלו תוארו כפריצת דרך היסטורית. פוליטיקאים אמריקניים היו אופטימיים.

"אני חושב שאם ראש ממשלת ישראל ומנהיג אש"ף יכולים למצוא דרך לשבת יחדיו... אני חושב שזה יהיה מגוחך למדי אם אנו (האמריקנים) נזוז הצידה ולא ננסה לפחות לעזור לצדדים", אמר גינגריץ' ל-CNN 10 ימים לאחר שלפת את ידי ערפאת. "אינני חושב שאנו צריכים ללחוץ על ישראל, אך אם ממשלת ישראל תחליט שהיא רוצה לנסות לעשות משהו, אני לא חושב שאנו צריכים לחסום אותה".

אחר-כך החל גינגריץ' לשנות את עמדתו. ב-1997 הוא אמר בוועידת אייפ"ק, השדולה הפרו-ישראלית בוושינגטון, ש"שלוש שנים אחרי החתימה על הסכמי אוסלו, ערפאת טרם קיים את הבטחתו לתקן את האמנה הפלסטינית ולמחוק את הסעיף שקורא להשמדת ישראל".

ב-1998, טען גינגריץ' ששרת החוץ האמריקנית דאז, מדליין אולברייט, היא "סוכנת של הפלסטינים". דיפלומטים אמריקניים טענו באותה תקופה, שגינגריץ' גורם כאב ראש רציני למעצבי מדיניות החוץ האמריקנית בהצהרותיו נגד ערפאת למרות שהוא עצמו נפגש עם המנהיג הפלסטיני פעם נוספת.

גינגריץ' יטען עתה, קרוב לוודאי, שעמדתו השתנתה בעקבות הקשחת העמדות הפלסטיניות, אך התצלום הישן עלול לגרום לו בעיות בקרב בוחרים אוונגליים, חסידי ישראל, ואולי גם אצל תורמים יהודיים כבדים, שאחריהם הוא מחזר.