שלמה אליהו לסטנלי פישר: אתם מלאימים את הבנקים

(עדכון) - בדיון בוועדת הכספים על חוק מראני תקף אליהו את בנק ישראל, אך פישר לא נותר חייב והשיב: "זה מאוד פיקנטי להגיד הלאמה אבל הבנק הזה שייך לבעלי המניות, הם מקבלים רווחים"

עימות חריף פרץ היום (ד') בין שלמה אליהו, בעל המניות הגדול בבנק לאומי, לבין הנגיד סטנלי פישר, בדיון שקיימה ועדת הכספים, בחקיקת התיקון לחוק מראני.

אליהו האשים, כי המדינה מלאימה בנקים. "תפקיד בנק ישראל לשמור על יציבות הבנקים. אז מה אתם עושים, נותנים לרגולטורים למנות את הדירקטוריון. זו הלאמה. הבעיה אינה בנק לאומי, ולא שלמה אליהו. לא יכול להיות שלבעלים אין זכויות", אמר אליהו.

"אומרים לבעלי מניות שהשקיעו את מיטב כספם, שאין להם זכות להעמיד מועמד לדירקטוריון" הוסיף אליהו. "אומרים לנו, 'אתם לא ראויים להעמיד מועמדים', למרות שלנגיד יש סמכות האם לאשר או לא. אם המועמד לא מקובל - אז לא מאשרים. לא יכול להיות מצב, שאנו משקיעים את מיטב כספנו, ולא נותנים לנו למנות דירקטורים בבנק".

"אינטרס גדול"

נציגו של אליהו, ח"כ לשעבר חיים רמון, אמר כי "חוק מראני לא פעל הלכה למעשה, ולא הוביל לכשלים, ומכאן שאין צורך לשנותו". רמון הביע התנגדות לחקיקה, וטען כי "החוק אינו מידתי. אין צורך לחוקק חוקים מיותרים. אליהו אינו יכול להציע מועמדים בעלי זיקה עסקית אליו, אלא אנשים עם כישורים של דח"צים".

פישר הקשיב לאליהו, לא נשאר חייב, ובתורו השיב בכעס כי "אין כאן שום הלאמה. לאומי לא שייך למדינה. זה מאוד פיקנטי להגיד הלאמה, אבל לאומי שייך לבעלי המניות, הם מקבלים רווחים. אז תפסיקו להגיד הלאמה".

הנגיד הוסיף כי "אנו לא דנים בחוק אליהו; יהיו עוד בנקים ללא גרעין שליטה, והתיקון לחוק מיועד לטפל גם בהם".

פישר הוסיף כי "כדי שהדירקטוריונים יעבדו לטובת כל בעלי המניות, ולא בעלי רוב המניות, יש לשנות את שיטת מינוי הדירקטורים. מי שרוכש את עיקר השליטה בבנק לאומי, יכול באמצעות 5% שליטה בבנק להשפיע על 40% מהתמ"ג.

"ראינו מה קרה ב-1983 (משבר מניות הבנקים). אם לא מנהלים את הבנק נכון, בסוף המדינה תצטרך לעשות משהו. למדינה יש אינטרס גדול בניהול הבנקים. כיום, אחרי המשבר הגדול בעולם, אנחנו יודעים עד כמה האינטרס הזה קיים, ועד כמה הוא חשוב. אם לא יהיה כסף להחזיר לפיקדונות, המדינה תצטרך לעשות משהו. לכן, חובתנו להיות בטוחים ששיטת בחירת הדירקטורים טובה לכולם".

שלילת היתרון

חוק מראני, מ-2004, קובע כיצד מנהלים בנק ללא גרעין שליטה. ב-2008 הגיעו בבנק ישראל למסקנה, כי יש לתקן את החוק, ובשיתוף עם האוצר יזמו חקיקה. ההוראה המרכזית בתיקון אוסרת על בעל מניות שמחזיק יותר מ-2.5% מהמניות, להציע יותר ממועמד אחד לדירקטוריון, כאשר כל עוד מכהן מועמד מטעמו, לא יוכל להציע מועמד נוסף.

בנוסף, תוקם ועדה ציבורית שתוכל להציע דירקטורים. במקרה שבשתי אספות כלליות רצופות לא התגבש רוב לבחירת דירקטורים חדשים, יהיה בסמכותה למנות דירקטורים.

התיקון שולל את היתרון שיש לאליהו כבעל מניות גדול. לאחר העברת החוק, יוכל אליהו להציע דירקטור אחד בלבד - בדיוק כמו כל בעל מניות ולא יותר, אף על פי שהוא מחזיק כמעט 10% מהבנק. המדינה, לעומת זאת, למרות שלא יהיו לה מניות, תוכל להציע דירקטורים ללא הגבלה. מינואר השנה, התיקון נמצא בדיונים בוועדת הכספים, אך אליהו - בסיועו של רמון - הצליח לבלום את החקיקה עד עתה.

תיקון הכרחי ונחוץ / פרשנות עירן פאר

שלמה אליהו משוכנע שבנק ישראל יזם את תיקון מראני כדי לבלום אותו ולמנוע ממנו לקבל את השליטה בבנק לאומי. אליהו טועה שלוש פעמים. ראשית, אם אליהו רוצה שליטה בבנק לאומי, עליו להגיש בקשה להיתר שליטה ולעבור בדיקת נאותות על ידי בנק ישראל. לא התיקון לחוק יבלום את השגת השליטה של אליהו אלא יכולתו לעמוד בבדיקת נאותות של בנק ישראל. אבל אליהו לא מגיש בקשה להיתר שליטה וטעמיו עמו.

קשה להימנע מהתחושה שאליהו חושב כי מצא מסלול עוקף. מאחר שכבר הצליח השנה להביא לבחירת שני דירקטורים מטעמו, הוא יצליח לנצל את היותו בעל המניות הגדול ביותר ולהכניס לדירקטוריון לאומי בשנתיים הקרובות די דירקטורים כדי להשיג שליטה בפועל בבנק, מבלי לקבל היתר מבנק ישראל.

שנית, יכול להיות שהתיקון לחוק מראני נולד במקור רק עבור בנק לאומי. אך לא כך המצב כיום. צדיק בינו עלול להיכנס למצב שבו, לאור המלצות ועדת הריכוזיות, עליו למכור את הבנק הבינלאומי. משפחת ברונפמן רק ממתינה לעליית שווי בנק דיסקונט כדי למכור את השליטה בו. בתוך כמה שנים ייתכן מצב שבו שלושה בנקים גדולים נשלטים שלא באמצעות גרעין שליטה. לכן הדחיפות של בנק ישראל לסיים את חקיקת מראני. זו חובתם וזו אחריותם.

הטעות השלישית של אליהו היא זעקת ה"ההלאמה" שלו. נכון, זה קליט ונשמע מצוין, בייחוד כש"ההלאמה" מגיעה במשולב עם טענת פגיעה בזכות הקניין של בעלי המניות. אבל המציאות שונה. מאזן בנק לאומי הוא 350 מיליארד שקל, 40% מהתמ"ג. ההשפעה של הבנק על המשק עצומה ולא סימטרית מול הסיכון שנוטלים על עצמם בעלי המניות. מי שרוכש 10% ממניות לאומי מקבל בהשקעה של פחות מ-2 מיליארד שקל, השפעה על שליש מהמשק.

המדינות מקבלות אחריות

עם כל הכבוד לזכות קניין, היא אינה בלתי מוגבלת. אם לאומי ייקלע למשבר ויזדקק לסיוע, מהיכן יגיע הכסף? מכיסם של בעלי המניות או ממדינת ישראל. כשבנקים בעולם התמוטטו בשלוש השנים האחרונות - מי קיבל את האחריות? רק המדינות. לכן מדובר בתיקון הכרחי ונחוץ שימנע מצב שבו המדינה תצטרך לשלם (שוב) על מחדלי בעלי המניות.