"כמו שהמדינה מפרנסת מדענים - שתפרנס חרדים לומדים"

■ הכתבה המלאה - בגרסה המודפסת של מגזין "ליידי גלובס"

כל דבר אפשר להחזיר בחיים. כסף, מגורים, בגדים, רהיטים, ספרים. דבר אחד אי אפשר לקבל בחזרה, את הזמן. רגע שהלך לאיבוד, הלך לאיבוד ולעולם לא יחזור. זה המוטו לחיים שקיבלה עדינה בר שלום מאביה, הרב עובדיה יוסף. היום הם משוחחים מעט, בעיקר בשל כובד שמיעתו, אבל הדברים שאמר לה בשיחותיהם הרבות לאורך השנים עדיין חרוטים בה. "עד לפני כעשר שנים הייתי מגיעה אליו באופן קבוע, והיינו משוחחים על הכול. כשאמי הייתה בחיים נהגנו לשבת שלושתנו שעות, ולדבר על נושאים חובקי עולם. גם כשהיא הייתה מתעייפת והולכת לישון, אנחנו היינו ממשיכים, כי מעולם הסקרנות שלי לא ידעה גבול".

לא קל לגדול בצלו של אב שמוגדר בפי תלמידיו "פוסק הדור". מחד, הרב שנולד בבגדד לפני 91 שנה ומשמש מנהיגה הרוחני הבלתי מעורער של ש"ס, הגיע למוקד כוח ששום אישיות חוץ-פוליטית לא זכתה לו, והפך את המפלגה לשחקנית מפתח בפוליטיקה הישראלית, המכריעה גורל קואליציות. מאידך, במשך השנים הצטברו לחובתו מגוון התבטאויות מעוררות סערה, שגררו ביקורת נוקבת כלפיו.

בר שלום ואמה התנגדו באופן נחרץ וחריף במיוחד לרעיון שיהיה מעורב בפוליטיקה. "לצערי, הוא לא שמע לנו. בשיחות הרבות שהיו לנו בנושא, הוא רק הדגיש שוב ושוב את הרגשת המחויבות שלו לא להפקיר את מה שקורה במדינה רק לפוליטיקאים. כשהמפלגה קמה, הוא הודיע שיעמוד מאחוריה עד הסוף. כאב לנו, כי בעינינו הוא היה ויישאר לעולמי עולמים האיש הכי גדול שקם בדור הזה מבחינת לימוד תורה, קביעת הלכות וקביעת סדר יום".

מנטליות מזרחית

בר שלום, 66, היא מייסדת המכללה החרדית בירושלים, שבה לומדים כ-1,300 נשים וכמה עשרות גברים. מפתיע לגלות שכבר 42 שנים היא מתגוררת ברמת אביב. כשהייתה בת 30 החלה ללמוד עיצוב אופנה במכללת שנקר. "אמנם רציתי ללמוד פסיכולוגיה, אבל ויתרתי, כי בעלי התנגד לכך. אישה שמכבדת את בעלה, מקשיבה לו".

בר שלום נולדה בירושלים, ובילדותה גרה שלוש שנים במצרים, שם כיהן אביה כסגן הרב הראשי של קהיר. היא עדיין זוכרת גמלים ופירמידות, ולא את מלחמת השחרור, שהתחוללה אז בארץ. כשחזרו לישראל, היא החלה ללמוד בכיתה א' בלי שידעה מילה בעברית. "כבת הבכורה היו לי המון שעות של אבא, ומעולם לא רק 'אבא, בוא לאכול'. נהגתי לשבת עם התלמידים שלו, ולא הרגשתי מבוכה ולא ברחתי להסתתר בחדר. נהניתי לשמוע אותו מדבר איתם, ושאבתי מזה המון חוכמה".

המעבר לקדמת הבמה התרחש אחרי ראיון טלוויזיוני בתוכנית האירוח של יאיר לפיד. "ביום אחד איבדתי את האנונימיות שלי. בדיעבד, זה מה שהביא אותי לחשבון נפש עם עצמי, לשאלה לשם מה הגעתי לעולם. הבנתי שאני חייבת להצדיק את העובדה שאני בתו של אבי". מאז הפכה לאחת הדמויות המובילות בחברה החרדית והחילונית כאחד, אם כי בשני העולמות הנוכחות שלה לא קלה לעיכול.

את החיבור בין העולמות החלה בעריכת מפגשי דתיים-חילוניים. אחריהם הגיעו דיאלוגים בחוגים ממוסדים יותר, כמו הפורום לאחריות לאומית, או מועצת יח"ד, שפועלת בחסות בית הנשיא. "אני לא מתאימה לגמילות חסדים", היא אומרת כששואלים אותה מדוע אינה עומדת בראש עמותת צדקה כלשהי, כאופייני לנשות ש"ס. "אני מתפעלת מהעבודה שהעמותות עושות, אבל רציתי לשנות באופן מהותי חיים של אנשים, לפתור מהיסוד בעיות של אנשים שהם דור שני ושלישי לעוני".

- זה בגנים? אביך היה בן 17 כשמרד ברבני קהילתו, וניסה לאכוף עליהם פסיקה הלכתית שונה משלהם. עד היום הוא נלחם ברבנים שחושבים אחרת ממנו, והולך עם האמת הפנימית שלו עד הסוף.

"כנראה שאלו הגנים. נולדתי שאפתנית מאוד. אני אומרת היום לכל מי שמוכן לשמוע אותי שאין רע בלהיות שאפתן. השאפתנות שלי היא זו שגרמה לי לדחוף את בעלי ללמוד כמה שיותר, לגשת לבחינות לדיינות כמה שיותר מוקדם, ולהצליח.

"התנפלו עלינו"

את ההחלטה להקים את המכללה החרדית, שאותה היא מגדירה כמפעל חייה, קיבלה אחרי בחירות 99', שבהן ש"ס הגיעה לשיא של 17 מנדטים. אהוד ברק נבחר לראשות הממשלה, ובזמן נאומו על "שחר של יום חדש", הקהל צעק "רק לא ש"ס". "כששמעתי את זה שאלתי את עצמי למה כל זה מגיע לי. הכול התחיל לחלחל אצלי.

"הלכתי לסופרמרקט עם בעלי, שהיה לבוש כמו כל חרדי. כאן, ברמת אביב, בתור לקופה, אנשים התנפלו עלינו ואמרו לי 'נמאס לנו להאכיל אתכם, לכו כבר לעבוד'. מה יכולתי לענות להם? להציע להם לבוא ולראות את הבית שלי, ולומר שעבדתי קשה כל חיי, ושאני לא חיה על חשבונם? לספר להם שגם בעלי עבד, ומעולם לא נזקקנו לכספים שלהם?

- הציבור החרדי הרוויח את זה ביושר.

"אני לא מקבלת את זה. בדיוק כמו שהמדינה מפרנסת את המדענים, היא צריכה לפרנס גם חרדים שלומדים. תראי כמה אנחנו מתרגשות מפרופ' שכטמן שזכה בנובל. המדע היהודי התורני הוא גם מדע. יש הרבה חוקרים ושכטמן אחד, ובכל זאת כל המדענים חיים על חשבון המדינה ומקבלים ממנה משכורת.

"יש בישראל 700 אלף חרדים, ובערך 150 אלף לומדים תורה. רוב הגברים מעל גיל 40 עובדים, אבל אין להם כישורים להתפרנס בכבוד, ובשביל זה הקמתי את המכללה. כדי שבן ה-30 יבוא ללמוד חצי יום ולא יום שלם, וכשיגיע הרגע שלו לעבוד, הוא יוכל להשתכר. עד אז המדינה יכולה לתת לו משכורת. זו המדינה שלי, שמאפשרת לעולם התורה לצמוח".

- העולם החרדי לא צומח. להפך, הוא שוקע ומשקיע. הדרת הנשים היא רק דוגמה לכך.

"קשה לי מאוד, למרות שאני מבינה מאיפה זה בא. בתורה לא כתוב בשום מקום שצריך להרחיק את האישה מהמרחב הציבורי. לשבת בחלק הקדמי או האחורי של האוטובוס זו סמנטיקה בלבד. קשה לי עם היחס, עם החשיבה שמובילה את המהלכים האלו. פתאום זה הפך להיות גברים נגד נשים, זו לא התורה שלנו.

- מהיכן הקיצוניות הזו נובעת?

"ממקום של פחד. אם נעשה פחות עליהום הם לא יצטרכו להתגונן, ואז נמצא דרך לחיות ביחד. מה שעשינו ב-60 שנות מדינה זה פלא גדול, כמו אמריקה ב-200 שנה, אבל אני פוחדת ממה שקורה לנו עכשיו. מה לעשות, יש לי הרבה רגעי פחד עם עצמי. חושבת שלא פחדתי להכניס למכללה את התוכנית ליישוב סכסוכים?".

- יותר מהחשש להכניס גברים למכללה?

"ודאי. אמנם פחדתי מהרבנים, אבל אז אבי אמר לי, 'מהם את פוחדת וממני לא? אמרתי לך לפתוח לגברים, אז תפתחי'. הוא גם אמר לי שצריך להביא את הרמב"ם הבא ואת הרופאים הבאים, ושאל איפה בית הספר לרפואה אצלי. הוא לא חשב שזה יחכה עשר שנים. היום יש אוניברסיטה שמוכנה לשתף פעולה, עוד מעט אקבל את אישור המל"ג, ויהיו רפואה ורוקחות ופסיכולוגיה קלינית וחינוכית לתואר שני".

- ביוני האחרון דרעי הכריז על הקמת תנועה חדשה בשם "תיקון", כחלק מחזרתו לחיים הפוליטיים. שוחחת איתו על כך?

"אריה היה המורה הפרטי של אחי הקטן וצמח על יד אבא שלי, אבל אבא לא יצר פה יש מאין. הוא הבין מי זה אריה. בהמשך, בחיים הפוליטיים וגם באישיים, הוא היה זקוק לאבא שלי ואבא היה זקוק לו, היו פה יחסי גומלין. בוודאי שאני מדברת עם אריה היום, כמו שאני מדברת עם כולם, אבל אני לא שואלת אותו מה הוא יעשה. אני משערת שהוא אכן יחזור לפוליטיקה.

"דרעי חוזר עכשיו לפוליטיקה כדרעי אחר. הוא נפתח בעקבות ניסיון החיים שלו, מאז הפרשה. לדעתי הוא לא גנב, אבל הטעות שלו הייתה שהוא התנשא. כפי שהוא אמר, מה שהתאים בשנת 84' לא רלוונטי עכשיו, הוא יבין שהוא לא יתנשא יותר. הוא יהיה 100%".

- מנהיג ש"ס הנוכחי, אלי ישי, מסרב לתת ראיון לעיתון נשים.

"אלי ישי הוא איש חכם, אבל פוחד בצדק עכשיו. העולם השתנה, והוא חושש מתוצאות של ראיון כזה בקרב החברה החרדית, מה גם שעשו עליו עליהום בעקבות השריפה בכרמל, שב-90% אינו מוצדק. אני חושבת שמנהיג לא צריך לפחד. דרעי לא פוחד".

*** הכתבה המלאה - בגרסה המודפסת של מגזין "ליידי"