בעשור האחרון כמעט ולא היה ישראלי שלא נחשף לעלילותיהם של עשירי הארץ, אלה שנהוג לכנותם בהערכה או בכעס ה"טייקונים". הסיפורים התחלקו בין אגדות על התעשרותם ומעלליהם העסקיים לבין - בעיקר לאחרונה - דיווחים על הסתבכויות פיננסיות שעולות לכולנו ביוקר.
בכל הררי המלל האלה לא זכור לי שנתקלתי באחת השאלות הבסיסיות ביותר - לשם מה הם זקוקים לעוד ועוד כסף; מפני מה הם מתאמצים להגדיל כל-כך את הונם, מאמצים שלא פעם מסבכים אותם? הרי יש להם מספיק לכל דבר שרק ניתן לעלות על הדעת. אז בואו נתעמק קצת בשאלה הזו.
מהי תשוקה?
הפסיכואנליטיקן הצרפתי ז'אק לקאן מצביע על הנוסחה המתמטית הקושרת בין צורך, תשוקה ודרישה:
תשוקה, לפי הנוסחה, היא השארית שנותרת לאחר סיפוק הצורך, והיא פועלת במרחב שבו הדרישה נפרדת מן הצורך. בואו נניח, למשל, שיש למישהו צורך בעשרה זוגות נעליים, אך בארונו יש לא פחות מ- 777 זוגות. 767 זוגות הם השארית, והם שמבטאים את תשוקתו לנעליים. הנה עוד דוגמה, קלה יותר לעיכול: כל מה שאנו אוכלים מעבר לסיפוק הצורך הביולוגי הוא גרגרנות - התשוקה לאוכל.
בעוד הצורך מופנה כלפי אובייקט שמספק אותו - למשל, אם קר לך, יש לך צורך במעיל חם - התשוקה מופנית לרוב כלפי אובייקט שמעורר אותה. זו הסיבה שבגללה קשה מאוד לספק תשוקות. אהבה, אגב, היא תשוקה, ולכן כתבה נעמי שמר "עוד לא אהבתי די". לו אהבה הייתה צורך, הייתה המשוררת כותבת "אהבתי. די".
אז מה זה כסף?
וכאן אנחנו מגיעים לשאלה אם כסף הוא צורך או תשוקה. ישנם אנשים עשירים שהכסף עבורם הוא צורך שסופק והם שמחים בחלקם. לעומתם, עבור אחרים, כסף הגיע לדרגה של תשוקה ולכן הם (כנראה) לעולם לא יהיו שמחים בחלקם. שימו לב לדיאלוג מתוך הסרט וולסטריט 2:
ג'ייקוב (ברוקר צעיר): מהו המספר שלך?
ברטון ( בעלים של בנק השקעות): למה אתה מתכוון?
ג'ייקוב: מהו סכום הכסף שאתה זקוק לו שיאפשר לך לפרוש ולחיות באושר ועושר? אומרים שלכל בן אדם יש מספר כזה, ולרוב זהו מספר מדויק. אז, מהו המספר שלך?
ברטון (לאחר מחשבה): יותר.
זוהי תשוקה לכסף. שום סכום לא יספק את ברטון.
כשהכסף נעשה התכלית
בספרו "ראי בתוך ראי" מתאר הסופר הגרמני מיכאל אנדה תחנת רכבת דמיונית שבנויה בצורת קתדרלה. בתוככי התחנה מתרוצצים המוני אדם ללא שום תכלית נראית לעין. הם גוררים את מטעניהם הכבדים, צועקים איש על רעהו ודוחפים זה את זה. האספסוף המלוכלך נראה כאוסף אומלל של קבצנים, אלא שהתבוננות קפדנית יותר מגלה כי לובשי הסחבות נושאים עמם תיקים וארגזים עמוסים בשטרות כסף ובמטבעות זהב.
אישה בעלת תיק גדול במיוחד, אומרת לכבאי שנקלע למקום כי אמנם השלט מכריז שזוהי "תחנת ביניים", אך איש לא הצליח לעבור מכאן לשום מקום. הכבאי מנסה להסביר לאישה כי הוא רק מחליף רכבת.
"כך סבורים כולם", משיבה לו הגברת, "אך תחנת הביניים הזאת היא התחנה הסופית עבור כולנו, לפחות עד שייפסק מעשה הכשפים הנורא. הרכבות באות לכאן אך אין הן יוצאות מכאן לשום יעד. הכול שקר."
ארתור שופנהאואר, בן ארצו של אנדה, מסביר כי חל בלבול נורא בכל הקשור בכסף - הוא חדל מלשמש אמצעי להשגת מטרות אמיתיות בחיים, ונעשה התכלית. ארתור החכם גרס כי אחרי שהבינו בני האדם שאושר ממשי לא נועד להיות מנת חלקנו, החליטו רבים לפתוח במירוץ להשגת האושר המופשט - הכסף.
שופנהאואר ידע כי אין אמת בסברה שכסף מוביל אל האושר ורבים מאיתנו מבינים שצדק הפילוסוף הגדול, אך הבנה זו אינה עוזרת להם להשתחרר מכבלי הכישוף.
מונע אושר?
גם בנג'מין פרנקלין טען כי הכסף עדיין לא הפך שום איש למאושר. לא זו אף זו - כמי שהיה אחד האבות המייסדים של ארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות, חשב פרנקלין כי טבעו של הכסף הוא זה שמונע כל אפשרות של אושר.
האמריקני הדגול סבר שלכסף יש מין מנגנון הגורם לבני האדם לרצות כסף ביחס ישיר לכמות שברשותם - ככל שיש הון רב יותר, כך האדם נזקק לכמות גדלה והולכת. קבצן זקוק רק לעשרים שקלים על מנת לקנות כריך שישמח אותו, אך בעל ההון זקוק להון לאותה מטרה ממש.
חלק מן האנשים האלה, גורפי הכסף, אינם זוכרים עוד למה הכסף אמור לשמש - הם פשוט ממשיכים לאסוף עוד ועוד. אוהב כסף לא ישבע כסף, כי בלתי אפשרי לספק תשוקה.
זוכרים את איש העסקים העלוב ב"הנסיך הקטן"? הוא קונה עוד ועוד כוכבים על מנת שיוכל בעזרתם לקנות עוד כוכבים, ואז... לקנות עוד כוכבים. החיים עוברים לידו. אין הוא עושה דבר וחצי דבר פרט לקנייה ולאיסוף כוכבים. סנט-אכזופרי מעלה גם נקודה מעניינת, והיא, שאין זה משנה כמה כוכבים יש לו - זהו סתם מספר שהוא רושם על פתק ושם במגירה (בבנק) - הרי מה זה משנה אם היתרה שלך היא חמישה מיליארד או שמונה? מהיכן מגיעה השמחה על מספרים הרשומים על פתקים והשמורים במגירות (מחשבים)?
אינני נמנה עם חסידי הצביעות, ולכן לא אוכל לשקר ולומר שכסף אינו חשוב. הוא כן. אני מופתע מחדש בכל פעם כאשר אני קורא מחקר אקדמי מוזר כלשהו, הקובע שאין קשר בין עושר לאושר. מי שכתבו מחקרים אלה לא היו רעבים מעולם; ברור שיש קשר בין עושר לאושר - נעים יותר לכתוב מאמר למוסף G במרתף של בית פרטי ונאה מאשר בדירת חצי חדר שכורה. אינני מזלזל בכוחו של הכסף.
ועדיין, ואם נחזור לרגע לטייקונים מההתחלה, חשוב לזכור את עצתו של שופנהאואר ולהיזהר שהכסף לא יהפוך לחזות הכול ,לתשוקה שגברה על יתר תשוקותינו. ודרך אגב, נזכיר לטייקונים שהיתרה לא עוברת לעולם הבא, וכדאי לעשות בה שימוש ראוי כאן ועכשיו. למשל, לכסות את חובות האג"ח שנוצרו כתוצאה מתשוקתם.
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
