בגרמניה זה לא היה קורה

א.

ועדת השרים לחקיקה החליטה השבוע לתמוך בחוק האוסר על שימוש במילה "נאצי" ככינוי גנאי ובענידת טלאי צהוב לשם מחאה. על-פי נוסח החוק, ייאסר שימוש במילה "נאצי" על כל הטיותיה, כמו גם שימוש במילה בעלת צליל דומה למילה "נאצי" על כל הטיותיה.

כמו כן, ייאסר לבוש פסים הדומה ללבוש אסירי מחנות הריכוז. באותה יממה ממש אושר התיקון ל"חוק המסתננים", שקבע כי מסתנן שנלכד יוכנס ל"מתקן שהייה" לשלוש שנים ללא העמדה לדין.

לא יודע מה אתכם, אבל אני לא רואה שום קשר, אבל שום קשר, בין שני הדברים. מה הקשר, תגידו לי, בין גרמניה הנאצית לבין ישראל? אין שום קשר. הם היו נאצים, אנחנו יהודים, ויהודים זה בדיוק ההפך הגמור מנאצים, כידוע.

ולהוכחה: לגרמניה הנאצית לא הסתנן אף אפריקאי ולא היו להם מתקני שהייה, רק מחנות ריכוז, שזה באמת נורא ואיום. מלבד זאת, בגרמניה הנאצית לא היו אתיופים ולא הייתה קריית מלאכי ובגלל זה לא היו שם בעלי בתים נאצים שלא השכירו דירות לאתיופים בגלל שהם שחורים.

אין צורך לומר שחברי הרייכסטאג הנאצים גם לא שפכו כוסות מים על חברי הרייכסטאג היהודים, ובגרמניה הנאצית לא היו רבנים נאצים שהתירו להרוג תינוקות יהודים. אז מספיק עם ההשוואות האלה, כן? הן לא רק שגויות, הן גם פוגעניות.

וחוץ מזה, אין חרוז למילה נאצי, אולי חוץ מ"יאצי", שזה משחק שכל מי שישחק בו או ינקוב בשמו, צפוי מעתה למאסר או לקנס, ובכל הנוגע ללבוש פסים: אין דאגה, ביררתי אצל כתבת האופנה וזה הכי פאסה. כנ"ל בנוגע לטלאים צהובים, שללבוש אותם זה מגוחך לפחות כמו חותלות. כך שח"כ אורי אריאל, יוזם החוק, יכול להיות רגוע. אגב, השבוע הודה אריאל בישיבת ועדת חוקה כי העביר מידע על תנועת כוחות צה"ל למתנחלים. אצל הנאצים זה לא היה קורה.

אנצל, אם כן, את חלון ההזדמנויות שניתן לי עד שיתקבל החוק: נאצי נאצי נאצי נאצי נאצי נאצי נאצי נאצי... אגב, כשאומרים את זה ברצף, זה נשמע כמו המילה "צינה", ולכן אני מציע להוציא גם אותה מחוץ לחוק, כמו גם את כל הטיותיה וכל המילים המתחרזות איתה: כינה, לינה, פינה, גינה, טינה - על כל הטיותיהן. ויפה שעה אחת קודם.

ובכלל, אני מסמיך את ח"כ אורי אריאל להוציא כל חודש מילה חדשה מהחוק. הפעם זו המילה "נאצי", לקראת אמצע פברואר אני ממליץ לאסור בחוק על השימוש במילה "כופתה" (על כל הטיותיה, כמובן).

למה? למה לא? הרי חיים ומוות ביד הלשון ואי אפשר שכל אחד יגיד כל מילה שבא לו מתי שבא לו.

ב. מנועם שליט דרך יאיר לפיד ועד סטיב ג'ובס שפרש סופית

אבל האמת, שבכלל רציתי לכתוב על משהו אחר. בחודשים האחרונים, ובימים האחרונים במיוחד, אנחנו עדים למגמה חזקה מאוד של חילופי גברי בציבוריות הישראלית, כמעט בכל התחומים: הכלכלה, הפוליטיקה, הספורט, הצבא, התקשורת. לאן שלא תביט, כולם באים, הולכים, מתפטרים, מפוטרים, משנים מקום, משנים מזל: נועם שליט, יאיר לפיד, עקיבא מוזס, שלמה ינאי, גליה מאור, אילן בן דב, דרור קשטן, עמוס שפירא, עודד קטש, אפי רוזנהויז, אילן לוין, יצחק טוניק, רב חיל האוויר, סא"ל רם משה ראב"ד, ועוד רבים וטובים, פחות או יותר. ובעולם זה בולט אף יותר: מרם עמנואל ועד לקים ז'ונג איל, מחוסני מובארק ועד לסטיב ג'ובס שפרש סופית.

מי שמביט מהצד יכול להתרשם שאנחנו בעיצומו של משחק כיסאות מוזיקליים עצום שסופו מי ישורנו, והתזמורת מנגנת.

תגידו, ובמידה מסוימת של היגיון: כמעט ואין מכנה משותף בין כל האנשים הנ"ל, הרי לא דין יאיר לפיד כדין דרור קשטן (בטח מבחינת אוצר המילים - לקשטן אין הרבה), לא דין גליה מאור כדין הרב הראשי של חיל האוויר (סליחה רגע, למה חיל האוויר צריך בכלל רב ראשי?

העיקר שבני גנץ נלחם כארי על תקציב הביטחון ומאיים שהצבא יילחם באבנים. למה אבנים, גנץ? בואו ניידה בהם רבנים), ולא דין נועם שליט (עוד שאלה קטנה: אם גלעד הוא הילד של כולנו, נועם הוא האבא של כולנו?) כדין עקיבא מוזס (שעשה קופה קטנה של 250 מיליון שקלים בשנותיו בכי"ל).

ובכל זאת, אני טוען שרב המשותף על המפריד בין כל הנ"ל, כמו גם בין האנשים שהם הולכים להחליף, וכך גם בנוגע לכל האנשים שיחליפו אותם. אחרי הכול, מנכ"ל הולך ומנכ"ל בא והתספורת לעולם עומדת; אתה יכול להחליף מאמן, אבל החוקים נשארים; אתה יכול להיות התקווה הלבנה הגדולה, אבל זכור - היו כמוך לפניך ויהיו כמוך אחריך. כל מערכת בחירות והתקווה הלבנה שלה. ולגבי המגיש/ה החדש/ה של המהדורה: לא משנה איזו גבה תורם ומתי, החדשות אף פעם לא משתנות. וכך הלאה.

אז כשירות לציבור, אמרתי לעצמי שיהיה נחמד מצדי לפרסם מין מדריך כיס, כמה כללי אצבע מוזהבים, שיעזרו ודאי לכל האנשים הטובים פחות או יותר, שהולכים למלא את המקומות של אנשים אחרים לגמרי, שפינו או יפנו את מקומותיהם. הנה זה בא.

ג. העיקר שיקומו שכשאתה נכנס לחדר

ראשית, ברוך/ה הבא/ה לתפקידך החדש, כבוד הח"כ/מנכ"ל/יו"ר/מגיש/מאמן/רב. זכור: למרות מה שאתה חושב ולמרות מה שאחרים, הקרויים מקורבים, אומרים לך - תפקידך הוא לשמר את הסדר הקיים. אל תעשה בלגנים. אף פעם אל תשכח: אתה בורג במכונה, לא מברגה. זה הדבר החשוב ביותר שעליך להפנים, או כמו שאמר מורנו ורבנו דודו גבע זצוקלל"א זי"ע: אם תעשה שריר זה רק יכאב לך יותר.

מאמן יקר: קח קרדיט על ניצחונות. בהפסדים האשם את השופטים, השחקנים, הקהל, מזג האוויר והמזל. דבר רק בקלישאות נבובות. גבה את השחקן שלך רגע לפני שאתה מפטר אותו בדיוק כמו שהבוס שלך מגבה אותך רגע לפני שהוא מפטר אותך. את הגביע תקדיש לאלוהים או לאימא.

רב: כתוב "אהוב את המלאכה ושנא את הרבנות". נו, אז מה? העיקר שיקומו כשאתה נכנס לחדר.

מנכ"ל/יו"ר חדש: דאג למראית עין של חברה עם אחריות חברתית. זרוק פירור פה פירור שם לפילנתרופיה, אבל התחמק ממסים ככל יכולתך, הילחם בעוז נגד הגדלת תמלוגים, פטר כמה שיותר עובדים תוך שאתה יוצא בקמפיין המדגיש את ערכי המותג: אהבה, משפחה, צחוק, וכמובן הרבה רגש.

בקמפיין הבא עשה שימוש בזוג אשכנזים שגרים בבית שאף אחד מלבדך לא יכול להרשות לעצמו. אל תשכח לציין שלמרות משכורתך האגדית, נשארת בדיוק אותו אדם.

מגיש טלוויזיה חדש: הבע זעזוע עמוק מדברים מובנים מאליהם והתעלם באלגנטיות מהעוולות הגדולות. אל תשכח להחזיק עט. הטה את ראשך בזווית של 15 מעלות, לא יותר. תעשה כאילו שלא נאה לך לעבור לפרסומות. הקשב רוב קשב לפרשן הצבאי על אף שאתה יודע שאין לו שום מושג.

פוליטיקאי חדש: אדוני היושב ראש, כנסת נכבדה - חינוך זה הדבר הכי חשוב, אבל לא ניתן לפגוע בביטחון, לא יעלה על הדעת שיש ילדים עניים בישראל, אנו שואפים לשלום ובכל מקרה נשמור על הסביבה, הכלכלה שלנו חזקה, זה רק האנשים שחלשים, הפוליטיקה שלנו נקייה, זה רק הטריקים שמלוכלכים ועם ישראל חי. ועכשיו, כשכל זה נאמר: יאללה, למימונה.

ולכולם ביחד, לכל המינויים החדשים האלה, המוצלחים מאין כמותם: יש לי רק שתי מילים לומר לכם לסיכום, חרתו אותן על לוח לבכם והכול יהיה בסדר: מצנח זהב.

שיהיה בהצלחה.

 דרור פויר

הרהור

העיקר שבני גנץ נלחם כארי על תקציב הביטחון ומאיים שהצבא יילחם באבנים. למה אבנים? בואו ניידה בהם רבנים