"צריך למות כדי לחיות": כמה דברים שלא ידעתם על הסרטן

חשבתם שמדובר רק במחלה גנטית? חשבתם שסרטן הוא צבר תאים המתחלק ללא שליטה? ומה יקרה אם לא נרפא אותו? לא נורא. גם אנשים, כמו תאים, צריכים למות כדי להתחדש

"קר, אה?", אני אומרת לפרופ' גיל מור, חוקר בתחום הסרטן ומערכת הרבייה באוניברסיטת ייל. מסתבר שהסמול טוק הנימוסי הזה מוביל בדיוק למרכז נושא השיחה העיקרי שלנו: גילויים פורצי דרך בתחום הסרטן. מור נמצא בישראל לרגל ועידת P4H, שעוסקת ברפואה מותאמת אישית, ותיערך ב-15 במרס במלון דן תל אביב בשיתוף רשת מיו קליניק ובחסות מכון רפפורט ובית החולים רמב"ם. הוא מגיע מהעיר ניו האבן, שם קר פי כמה, ואנחנו משוחחים על היכולת להתרגל לקור.

האין זה תמוה שישראלים ממוצא אירופי שעוברים להתגורר באירופה, אינם מצליחים לעולם להתרגל לקור כמו עמיתיהם האירופאים ממש? האם זה אומר בהכרח שמעורבים אצלם גם גנים לא-אירופאים, או שמא משהו בילדות שלהם בישראל הפך אותם לבלתי עמידים בפני קור, בלי קשר למאפיינים איתם נולדו?

"ייתכן שזו הגנטיקה, אבל ייתכן שזוהי האפי-גנטיקה", מטיל מור את הפצצה. "האפי-גנטיקה היא שינויים גופניים שאנחנו עוברים במגע שלנו עם הסביבה, שינויים באופן שבו הגוף שלנו מבטא את הגנים שלנו". כך, אם בעבר חשבנו שיש רק גנטיקה שאיתה אנחנו נולדים, וסביבה - מונח הכולל גם כמה קר בחוץ וגם מה בחרנו ללבוש, הרי שכעת יש גם אפיקגנטיקה - האופן שבו הסביבה מעצבת את הגוף שלנו לאורך השנים.

כך, ילד עם גנום אירופאי החי בישראל, מצויד גנטית במנגנון שימור חום, אך בעקבות החיים כאן, הגוף שלו מנוון את המנגנון הזה. או אז כשיעבור להתגורר באירופה, יהיה לו קר יותר מלאחרים. לו היה מופרד מלידתו מתאום זהה לו, ואותו תאום היה נותר באירופה, יכלו התאומים לצאת החוצה - האחד במכנסיים קצרים והשני בחרמונית. הגוף שלהם כבר שונה, גם אם הגנים שלהם זהים.

המשטרה המרכזית

* האם אפשר לשנות את הגוף בחזרה אם נחשפים שוב לקור בגיל מבוגר?

"רק חלקית", אומר מור. בילדות הגוף גמיש יותר ולכן האפי-גנטיקה משנה אותנו יותר. בבגרות קשה לנו כבר להשתנות, אלא בחשיפה ארוכה ומתמדת. "הגורמים האפי-גנטיים מחכים לסימן מהסביבה מה לעשות. טמפרטורה היא אחד מסימני הסביבה הכי חזקים שהמערכת הזו יכולה לקבל", הוא מסביר.

* אז מה הקשר לסרטן?

"אנחנו למדנו בשנים האחרונות, שסרטן איננו מחלה אחת", אומר גיל. "יש לפחות שני סוגים עיקריים של סרטן - זה שלוקים בו בגיל צעיר הוא גנטי, ואילו בגיל מבוגר הסרטן הוא אפי-גנטי".

אם סרטן הוא כשל של מערכת תאים, שגורם להם להתרבות בלי שליטה, הרי שבסרטן של הגיל הצעיר פגם במטען הגנטי של תא מסוים הוא שמוביל להתרבות הפתאומית. סרטנים אלה הם תורשתיים, כי כנראה יש גנים המועדים יותר לפורענות. בגיל מבוגר, הפגם אינו בגנים של התאים אלא באופן שבו הגנים באים לידי ביטוי בתוך התא.

אלא שגם זה אינו מדויק, אומר מור. "כולנו חושבים שסרטן הוא צבר של תאים שמשכפל את עצמו ללא משטרה וללא בקרה. אנחנו מגלים לאחרונה שכל תאי הסרטן פועלים במשותף, כיחידה אחת. יש להם גם משטרה מרכזית - תאי גזע".

כדי להסביר מה קורה בסרטן, מסביר מור כיצד מתרבים תאים אחרים בגוף. "נניח שיש לנו פצע בעור. בעבר נהוג היה לחשוב שתאי העור סביב הפצע מתחלקים כך שיכסו אותו. זה מה שאפילו אני בבית הספר לרפואה הספקתי ללמוד", הוא אומר. "אלא שבהמשך התגלה כי תאי העור ליד הפצע, הם כבר תאים שעברו התמיינות והם כבר קרובים מאוד לסוף חייהם. הם לא יכולים להתחלק וליצור תאי עור חדשים. מי שמתחלק הם תאים מתחת לשכבה התחתונה של העור, שהם תאי גזע של עור".

שלא כמו תאי גזע עובריים, שיכולים להתמיין לכל רקמה שהיא בגוף, לתאי הגזע של העור, שיושבים מתחת לשכבות העור, יש פוטנציאל להתמיין רק לכמה סוגים ספציפיים של תאים, ובין היתר לתאים של השכבה העליונה של העור. איך הם יודעים להתחלק ולהגיע? הפצע עצמו הוא שמאותת להם לעשות זאת. הפצע מפריש חומרים שידועים למשוך תאי גזע לכיוונם.

מה קורה בגידול הסרטני? כמו ברקמת העור, כך גם ברקמה הסרטנית יש תאים בוגרים ותאי גזע. גידול של סרטן העור, למשל, יכלול תאי גזע של עור ותאי עור, כאשר תאי העור בגידול מתחלקים במהירות ובאופן מוגזם, ללא הפסקה. אלא בניגוד למה שחשבנו, הם אינם מתרבים ללא שליטה, אלא על פי פקודות מתאי הגזע בגידול.

כימותרפיה והקרנות, הטיפולים הנפוצים לסרטן, הורגים רק רקמות המתחלקות מהר, כלומר את תאי העור של הגידול. תאי הגזע של הגידול אינם מתחלקים מהר, ולכן הם נשארים שלמים ולא משנה כמה כימותרפיה נפציץ - כך על פי התיאוריה של מור - לא נוכל באמצעותה להרוג אותם.

לא רק זאת, כשהכימותרפיה הורגת את תאי הגידול, היא שולחת מסר לתאי הגזע שיש פצע. ומה קורה אז? תאי הגזע עובדים יותר קשה. "הטיפולים היחידים היום שיכולים לרפא סרטן, הם הניתוחים שבהם מוסר הגידול לחלוטין, עם תאי הגזע שלו", אומר מור." טיפולים אחרים מדכאים את המחלה, אך תאי הגזע הסרטניים ממשיכים להתקיים ומחכים לפרוץ. זה אולי מדכא מאוד לחשוב על הסרטן כך, אבל גם אם אין לנו היום הרבה מה לעשות נגד תאי הגזע, לפחות עכשיו אנחנו יודעים מי האויב".

נשק פוטנציאלי אחד במלחמה הוא המערכת החיסונית. אצל כולנו יש כל הזמן מקרים של "התחרפנות" תאי גזע והפיכתם למנוע פוטנציאלי לייצור גידולים, אבל רוב הזמן מערכת החיסון שלנו דואגת לתת קונטרה לפעילות שלהם, ומכוונת אותם להפוך לחלק מאיברי הגוף, במקום לגידול. כשמערכת החיסון חלשה מסיבות שונות (ובהן מתח נפשי), היא כושלת בשליטה בהתרבות. "וכך קבוצת תאי גזע התנתקה והפכה לעצמאית, והיא ממשיכה לצמוח, ממש כאילו הייתה איבר נפרד", אומר גיל.

"הגוף מתחדש כל הזמן"

* נשמע שהתיאוריה שלך תומכת באותם אנשים שהחליטו לא לעבור כימותרפיה, אלא לאמץ אורח חיים טבעוני ונטול סטרס כדי להירפא מסרטן.

"אני לא יכול לומר שאין בזה כלום. הם יוצרים לעצמם גירוי אפי-גנטי, שמעודד את מערכת החיסון להתמודד עם הסרטן. אולם, כימותרפיה היא עדיין חשובה מאוד, כי בכל זאת חייבים לעצור גם את התאים המתחלקים עצמם".

* ויש הבטחות בתחום של המלחמה נגד תאי הגזע האלה באמצעות הרפואה הקונבנציונלית?

"כל התרופות שפועלות על עידוד המערכת החיסונית יכולות להיות רלוונטיות, ועכשיו אנחנו מחפשים טיפולים חדשים".

אך בינתיים, בעיני מור, זה שאנחנו מתים זה לא כל כך נורא. "הגוף שלנו מתחדש כל הזמן, וכדי לחיות אנחנו צריכים למות. בתוכנו תאים כל הזמן מתים ומתחדשים, כי אחרת הבלאי על האיבר לא היה מאפשר לו לעבוד. דווקא המוות וההתחדשות התמידיים מאפשרים לגוף לשרוד זמן רב יותר, במחיר של הקרבת כל תא. וכשאנחנו מתבגרים, קצב ההתחדשות פוחת והתאים מתים מהר יותר מכפי שהם מתחדשים. ואז כל פרט נפטר ומגיעים פרטים חדשים, ואנו כחברה מתקדמים. אם היינו כל הזמן אותם פרטים, לא היינו מתקדמים, לא היו לנו בכלל מחשבות חדשות. לכן גם תופעות ההיריון מובילות בסוף למוות. החברה מתחדשת והפרטים מוקרבים".

בין היריון לסרטן

הגורמים האפי-גנטיים העיקריים, שגורמים להתפרצות סרטן, הם עישון, השמנה, היעדר ספורט ואצל נשים - היעדר היריונות. אישה שתיכנס להיריון ותלד בגיל צעיר מחסנת את עצמה מפני חלק מסוגי הסרטן הגניקולוגיים.

פרופ' גיל מור הוא חוקר של סרטן השחלות, וזו התיאוריה שלו בעניין: "ביוץ הוא פצע. כשאישה מבייצת, הביצית צריכה לחדור דרך השחלה כדי להגיע לחצוצרה. במקביל, הרקמות של רירית הרחם הן מאוד רגישות להפוך לגידול, כי הן כל הזמן מתחלקות. אם תא גזע כזה של רחם מגיע במקרה לאזור השחלות בדיוק כשיש פצע, זה יכול להיות מאוד מסוכן".

* אז מה קורה כשיש היריון?

"האישה לא מבייצת במשך 9 חודשים לפחות, אז יש למערכת החיסון זמן לטפל באותו תא גזע בשחלות".

עוד שיטה למניעת ביוץ היא גלולות. "גם חסימה מוחלטת של החצוצרות עוזרת, כי היא מונעת מתאי גזע מן הרחם להיכנס לשחלות", מסביר גיל.

על פי ההיגיון הזה, טיפולי פוריות שיוצרים ביוץ מרובה בסבב מחזור אחד, אמורים להיות מסוכנים. "אני לא אגיד את זה, כי עוד לא נעשו מחקרים אפידמיולוגיים, אבל צריך להיזהר. הגוף אוהב איזון ולא שמעמיסים אותו. הייתי מציע בתור התחלה, יותר מנוחה בין טיפול לטיפול. בכל מקרה, אם הטיפול השיג היריון, אז חזרנו למצב טוב מבחינת היכולות של ההיריון להגן על הגוף".

סקר: הצרכנים מפתחים ציפיות ממערכת הבריאות

כבר עשור או שניים שתעשיית הבריאות הפסיקה להתייחס לחולים כ"מטופלים" בלבד אלא כ"לקוחות", שגם מקבלים החלטות לגבי הטיפול שהם מקבלים. לאור השינויים הללו, מעניין לראות כיצד צרכנים בכל העולם מתייחסים למערכות הבריאות שלהם. רמז - הם לא כל כך מרוצים.

סקר חדש של חברת הייעוץ והמחקר דלויט מראה כי צרכנים בכל העולם מפתחים ציפיות לגבי מערכות הבריאות שלהם, ושופטים את המערכת לפי אותן ציפיות, כך שמערכת שמשקיעה הון רב יותר בשירותי הבריאות שלה, אינה בהכרח זוכה לציונים גבוהים יותר.

עם פרסום הדוח, אמר ד"ר פול קקלי, ראש מרכז דלויט לפתרונות רפואיים, כי המגמה הגוברת של מעורבות הצרכן בשירותי הבריאות טומנת בחובה הזדמנויות לשינויים שיוזילו וישפרו את הטיפול הרפואי. עם זאת, הוא מציין כי כדי להשיג מטרות אלה, חייב להיווצר מצב שבו הצרכנים מקדמים בברכה חדשנות, תומכים בה וגם מוכנים לשלם עבורה.

מדינות שונות - תשובות דומות

מהסקר עולה כי ב-12 מדינות שונות, שבהן מערכות בריאות שונות, התקבלו תשובות דומות מאוד לחלק משאלות הסקר. כמעט בכל המדינות ענו רוב הצרכנים כי "מערכת הבריאות שלי פחות מוצלחת יחסית למה שאני מכיר ממערכות אחרות". נראה שללא תלות בתנאים האמיתיים, בית החולים של השכן נראה ירוק יותר.

כמו כן, ענו רוב הצרכנים כי הם אינם מבינים את מערכת הבריאות שלהם, וכי היא מורכבת ומבלבלת. עוד ענו רובם כי הם מאמינים שיש בזבוז במערכת הבריאות בגלל בירוקרטיה מוגזמת, אבל גם - הפתעה - שהחולים אינם אחראים מספיק לבריאותם. עוד הפתעה היא דעה נפוצה יחסית אצל הצרכנים, שלפיה מערכות הבריאות משקיעות יותר מדי בהארכת חיים לקראת סופם הבלתי נמנע.

הצרכנים בכל העולם חולקים דעה, שלפיה על מערכות הבריאות להתמקד יותר ברפואה מונעת ובאיכות חיים, ולא רק בטיפול במחלות קיימות. כמו כן, הצרכנים טוענים כמעט באופן גורף שניהול הנגישות, הנוחות וזמני ההמתנה "כושלים", וכי ניהול נכון שלהם חשוב לא פחות מהניהול של הטיפולים עצמם.

כשמדברים עם הצרכנים על רפורמות במערכת הבריאות, אלה בדרך כלל הנושאים שהם הכי להוטים לטפל בהם, ואולי הם מאמינים כי בתחומים הללו הרפורמה יכולה להיות היעילה ביותר.

חלק מהצרכנים מנהלים את בריאותם באופן אקטיבי, אבל רק חלקם הקטן בנו לעצמם אסטרטגיה של ניהול בריאות, המשלבת בין רפואה אלטרנטיבית לקונבנציונלית. הצרכנים מעוניינים לתמוך בבריאותם, תוך שימוש בוויטמינים, תוספי מזון והמזון עצמו, אך בדרך כלל לא בטוחים כיצד לעשות זאת.

על פי הסקר, הצרכנים נלהבים מההזדמנויות שהטכנולוגיה מציעה לניטור וניהול המידע הבריאותי שלהם, אך עדיין לא שילבו את היכולות החדשות במכשירים כמו טלפונים סלולריים, מחשבי טאבלט או אפילו מחשבים אישיים, לתוך סדר היום הרפואי שלהם.

בעקבות המשבר הכלכלי

המשבר הכלכלי ברוב המדינות שנסקרו, גרם לצרכנים בכל העולם לדחות הוצאות רפואיות, כולל ביקורי רופא שגרתיים ואפילו ביקורי רופא בעת מחלה. עם זאת, העשירון העליון של החולים מוכן גם לצאת מהמדינה כדי להשיג טיפול רפואי איכותי במחיר גבוה.

הערכת כותבי הסקר היא שלצרכן העתיד יהיו ציפיות גבוהות עוד יותר ממערכת הבריאות, ובתמורה הוא יהיה מוכן להיות מעורב עוד יותר בניהול בריאותו. התוצאה תהיה, כנראה, רפואה מותאמת אישית, הן בטיפולים עצמם והן בשיטות הנגישות שיותאמו לכל חולה.

במסגרת הסקר רואיינו 15 אלף מטופלים במערכת הבריאות בבלגיה, ברזיל, קנדה, סין, צרפת, גרמניה, לוקסמבורג, מקסיקו, פורטוגל, שוויץ, בריטניה וארה"ב במהלך 2011.

ומה קורה בישראל?

בכל הנוגע לשוק הישראלי, מציין רו"ח שלמה בן שימול, שותף במגזר הציבורי בפירמת ראיית החשבון והייעוץ Deloitte בריטמן אלמגור זהר, כי "ניתן להעריך שהמצב בארץ אינו שונה. בישראל יש ביקוש הולך וגדל לשירותי רפואה פרטיים. ביקוש זה מוסבר בחלקו בשל תקציב קשיח של הרפואה הציבורית, ומכאן שצרכני הבריאות בישראל אינם מקבלים מענה מלא לכל צרכיהם במסגרת הרפואה הציבורית.

"תוצאה בלתי נמנעת מכך היא חוסר שביעות רצון של צרכני הבריאות. אם מוסיפים לכל אלה גם את קשיי הניהול והפיקוח הנדרשים מקופות החולים, הרי שמקבלים עוד היבט מהותי, שעלול להשליך לרעה על שביעות הרצון של צרכני הבריאות בישראל".