קו התפר בין המס למיסוי

במסגרת ע"מ 1209/07 נדון מקרה של חברה שביצעה שתי עסקאות במקרקעין. בעסקה הראשונה ביקשה החברה להכיר במס שבח בהוצאה בסך 4 מיליון שקלים בגין דמי ניהול ששילמה לחברה האם. במסגרת הסכם פשרה שנחתם בין החברה לבין משרד מיסוי מקרקעין הותרה לחברה הוצאה בסך 1.8 מיליון שקלים בלבד. לטענת החברה, מנהל מס שבח לא הסכים להתיר את מלוא סכום ההוצאה שכן טען כי חלקו מהווה דמי ניהול המשולמים בגין פעילות שוטפת. לפיכך, בדוחותיה למס הכנסה ביקשה החברה להתיר לה את יתרת ההוצאה, בסך 2,2 מיליון שקל כהוצאה פרותית. פקיד השומה סירב להכיר בהוצאה ובית המשפט קיבל את עמדתו, וקבע כי החברה כלל לא היתה חייבת בתשלום דמי ניהול שוטפים ומכל מקום, העובדה שההוצאה לא הותרה בניכוי מהשבח אינה מחייבת את המסקנה שיש להתיר את ההוצאה במס הכנסה.

במסגרת העסקה השנייה שביצעה החברה, ביקשה לנכות מהכנסותיה השוטפות הוצאות ששולמו לחברת האם כדמי ניהול בקשר עם הנכס הנמכר. בית המשפט קבע כי הוצאות אלה אינן הוצאות שוטפות כי אם הוצאות בגין רכישת ומכירת המקרקעין ולכן אין מקום להתירן כהוצאה פרותית. בית המשפט סירב לדון בטענת החברה, לפיה זכאית היתה לנכות הוצאה זו במס שבח, זאת מאחר והחברה בחרה שלא לתבוע את ניכוי ההוצאה במס שבח.

תוצאת פסק הדין קשה. פסק הדין זונח את עקרון "המהות הכלכלית" ועיקרון מיסוי הרווח הכלכלי האמתי ובוחר בגישה פורמליסטית ודווקנית בה הנישום "נענש" על שבחר להגיע להסדר פשרה עם הרשויות. פסק הדין אף מנוגד לעמדת העליון בפסה"ד בעניין סלון מרכזי שקבע כי "נראה כי ראוי יהיה אם רשויות המס ישאפו להימנע מהתוצאה הקשה של אי ניכוי בכלל".

בכל הנוגע לעסקה הראשונה ספק אם ניתן לעשות דבר מה. גם בכל הנוגע לעסקה שניה מצבה של החברה בעייתי: המקרקעין נמכרו ב-2004 כך שנראה ששומת מס השבח יצאה אי שם בשנת 2005. מאחר וחלפו למעלה מ-4 שנים מאז, סביר להניח שמנהל מס שבח ידחה בקשה לתיקון. האפשרות היחידה הינה לבקש את דחיית המועד להגשת הבקשה. הרשות שוללת את האפשרות להאריך את המועד להגשת בקשות לתיקון שומה, אולם הפסיקה נענתה בעבר במקרים מסוימים לבקשה זו והעניין נותר בצריך עיון בבית המשפט העליון (פסה"ד בעניין כספי).

הכותבים הם ממשרד זיו שרון ושות' עורכי דין וממשרד אלתר עורכי דין עו"ד אורית קוך סייעה בכתיבת המאמר