"דרושה רגולציה אחרת"

1. גבריאל גותיי, סגנית נשיא באלקטל-לוסנט העולמית, עמדה בעברה בראש רשות התקשורת ARCEP, גוף הרגולציה הצרפתי. בתערוכת הסלולר בברצלונה הקדישה גותיי ל"גלובס" כחצי שעה דחוקה. השיחה איתה התקיימה אחרי שנפגשה עם שר התקשורת, משה כחלון, ועם מנכ"ל משרדו, עדן בר-טל, שהגיעו לתערוכה.

ברקע ועדת חייק, שהמליצה על הסדרת שוק התקשורת במודל של שוק סיטונאי. הוועדה ראתה לנגד עיניה את המודל הצרפתי, שאומץ כבסיס לתחרות בישראל. חברי הוועדה דיברו על כך מפורשות, ואמרו שהמודל של ארבע קבוצות תקשורת שמתחרות אחת בשנייה, ולפיו כל קבוצה מוכרת את כל שירותי התקשורת בחבילה אחת - הוא המודל הנכון לישראל.

אם כך, מה יותר טוב מאשר לשאול את המוציאה והמביאה המרכזית של המודל, ומי שאחראית לתחרות בשוק התקשורת בצרפת?

חשוב להזכיר שהשוק הסיטונאי הוא מכבסת מילים ייחודית לישראל, שמשמעותה פירוק רשת הגישה של בזק (אנבנדלינג). העובדה שמרבים להשתמש במושג הזה מעידה יותר מכל עד כמה מסמאים את עינינו ואת אוזנינו.

במקום להגיד "פיקוח על מחירי התשתיות של בזק והוט", המציאו שם חדש, "שוק סיטונאי". רק כך אפשר לספק עבודה למשרד התקשורת וליועצים השונים שצריכים תקציבים כדי לאשר את מה שמשרד התקשורת חייב היה לבצע לפני שנים, ולא עשה. והמשרד יכול לעשות גם היום, ולא עושה, מאותן סיבות. כולן קשורות בהיעדר מנהיגות.

גותיי פתחה בתיאור הרקע להתפתחות התחרות בצרפת. לדבריה, פירוק רשת הגישה של פראנס טלקום לווה במאמץ עילאי שלה ושל הממשלה כולה. היא תיארה מאבקים קשים ומרים עם פראנס טלקום שנמשכו שנתיים רצופות. "אני אישית ישבתי עם פראנס טלקום ומנכ"לי חברות התקשורת בצרפת מדי שבוע במשך שנתיים, כדי להסדיר את השימוש ברשת של פראנס טלקום. נאלצתי לא אחת להיות מאוד תקיפה כדי להסביר להם את ההשלכות של התנגדותם לפתיחת הרשת שלהם".

- איך את מסבירה את ההצלחה בכל זאת, ומה את חושבת על האנבנדלינג כמודל תחרותי?

"זה לא היה מצליח אם בסופו של דבר לא היה לנו שיתוף פעולה מפראנס טלקום. למרות כל המתיחות והקושי, זה הצליח כי החברה שיתפה פעולה. עכשיו, האנבנדלינג הוא מודל שהיה טוב לתחרות לפני 15 שנה. הוא התאים לעולם הנחושת. אני יודעת שהוא מודל לא מושלם, ושיש מדינות רבות בעולם שהוא לא הצליח אצלן. בצרפת זה הצליח הודות לצירוף של נסיבות וכמובן בשל העיתוי".

- כמו מה למשל?

"הממשלה דאגה להשקיע ולפתוח תשתיות עבור המתחרים החדשים. הבנו שאי אפשר להסתמך רק על תשתיות פראנס טלקום, ושהמדינה צריכה לתרום את שלה כדי לייצר שוק תחרותי. לא רק דרך הטלת חובות על פראנס טלקום".

- מה היה במוקד המחלוקת?

"בעיקר המחיר של השימוש ברשת של פראנס טלקום".

- נאלצת להשתמש בסנקציות?

גותיי מנידה בראשה, כאומרת שהיא הייתה מעדיפה שלא להיכנס לפרטים, אבל מתשובתה אפשר להבין שנאלצה להיות אגרסיבית, וכך כנראה הייתה גם תגובתה של פראנס טלקום. מה שהוביל לכך שיישום המודל דרש שנתיים של דיונים מרתוניים. עכשיו צא ולמד אילו תובנות לקחו כחלון ובר-טל מהפגישה איתה, והאם זה יתרום במשהו לשינוי הפרדיגמה השלטת במשרד התקשורת.

- מה קורה עכשיו בצרפת?

"בצרפת הגיעו למסקנה שהסיבים האופטיים מחייבים רגולציה אחרת, שונה. ושמה שהיה טוב לעולם הנחושת אינו בהכרח טוב לעולם הסיבים. זו הסיבה שהמפעילים יכולים להניח סיבים אופטיים בצורה משותפת, ותחת פיקוח של רשות התקשורת. הבנו שאין הצדקה כלכלית שכל המפעילים יניחו בעצמם סיבים אופטיים לבתים. מה הטעם שבית יחובר בשני סיבים אופטיים?".

בר טל מעדיף קונצנזוס

2. בשבוע שעבר הגיע לסיומו הוויכוח סביב התשלום שישלמו מרתון מובייל וסלקט תקשורת, בעקבות הכישלון שלהן להעמיד את הערבות לטובת המכרז הסלולרי בו זכו ונפסלו. ועדת התדרים, בראשות מנכ"ל משרד התקשורת עדן בר-טל, קבעה כי מתוך סכום של 10 מיליון שקל יחולט סכום של 3.75 מיליון שקל למרתון מובייל ו-3.25 מיליון שקל לסלקט תקשורת.

מה הוביל להחלטה? מסתבר שחוץ מאשר רצון להגיע לקונצנזוס בין משרדי התקשורת והאוצר, לא הרבה. בר-טל לא רצה להכריע לטובת מה שהאמין בו, והעדיף פשרה. זאת בניגוד לעמדת חברי הוועדה ממשרדו. בוועדה היו נציגים לחשב הכללי ולאגף התקציבים. החשב הכללי הסכים לפשרה ואגף התקציבים התנגד, ולכן העדיף להישאר בעמדת מיעוט.

עמדתו של בר-טל הייתה שהסכום צריך להיות הרבה יותר נמוך, והוא העביר מסר לכל מי ששמע אותו, שהחילוט צריך להסתכם בכמיליון שקל בלבד. אגף הספקטרום והמחלקה המשפטית סברו שהסכום צריך להיות הרבה יותר נמוך וסמלי.

אחד מהם אף סבר שאין מקום לחלט כלל, אבל סכום סמלי בהחלט שיקף את עמדתם. אגף ההנדסה התיישר לכל עמדה שהמנכ"ל ירצה. אם כך, למנכ"ל שהוא יו"ר הוועדה יש רוב להחליט שהסכום צריך להיות ממיליון ומטה. אם הנהלת המשרד הסכימה בסופו של דבר לחילוט של 3.5 מיליון שקל, היא הייתה מסכימה לחילוט נמוך בהרבה.

אז איך יכול להיות שבדיון כזה, יו"ר הוועדה מיישם בסופו של דבר את עמדת משרד האוצר והולך לסכום גבוה, בניגוד לעמדתו שלו? בהתחשב בהיסטוריה של שני המשרדים, ובמתיחות הקיימת בין אגף התקציבים למשרד התקשורת, אפשר לומר שבבר-טל התגלו במקרה הזה תכונות אופי חדשות.

הוא העדיף קונצנזוס על פני עמדת הדרג המקצועי. בכל מקרה, הסכום הוא חסר תקדים. הדרישה להרתעה דרך חילוט גבוה מקורה ברצון למנוע סיטואציות דומות בעתיד. אם ללמוד מן העבר, אין לכך כל בסיס.