כלכלת ארה"ב תמשיך להתאושש

אם הייתה נשאלת השאלה - איזה מתאם קיים בין מחיר הנפט למדד אמון הצרכנים? סביר להניח שהצפייה הייתה למתאם שלילי. כלומר, לירידה במדד אמון הצרכנים בכל עת שמחיר חבית נפט עולה, ולהפך. סביר להניח, שהצפי הזה היה מתבסס על הסברה כי עלייה במחיר הנפט תגרום לעלייה במחירם של מוצרים ושירותים שונים, ועל כן לפגיעה בכוח הקנייה של הציבור לשירותים ולמוצרים אלו; דבר שיוביל בשלב הראשון לירידה במדד אמון הצרכנים, ובשלב מאוחר יותר לצמצום הצריכה הפרטית ולפגיעה בקצב הצמיחה של המשק.

אלא שכששמים את שני הגרפים הללו על מערכת צירים אחת, מגלים כי לא רק שלא קיים מתאם שלילי בין שתי סדרות הנתונים לאורך זמן (למעט סייג אחד שנתייחס אליו בהמשך), אלא שבתקופה האחרונה אף מתקיים ביניהן מתאם חיובי.

איך ניתן להסביר את קיומו של מתאם חיובי זה? את התשובה לשאלה זו ניתן למצוא בגורם שלישי, שמשפיע על שני המשתנים באותו הכיוון - גם אם קיימת ביניהם השפעה הפוכה. לגורם זה קוראים: רמת הפעילות הכלכלית של המשק.

כמו סרטן במים קרים

בתקופות בהן הכלכלה מתאוששת - כמו בשנת 2009 ובחודשים האחרונים - מחיר הנפט עולה, ובמקביל נרשמת עלייה גם במדד אמון הצרכנים. לעומת זאת, בתקופה שבין מארס לספטמבר 2011, השילוב של רעידת האדמה ביפן, משבר החוב באירופה, והחשש מפני מיתון נוסף בכלכלה האמריקנית, הוביל לירידה במדד אמון הצרכנים ובמחיר חבית הנפט במקביל.

אז מדוע נהוג להתייחס בכל זאת למחיר חבית נפט כאל גורם המעכב צמיחה? משום שכשמחיר חבית נפט מזנק בקצב מהיר תוך פרק זמן קצר, ההשפעה של העלייה במחיר הנפט על כוח הקנייה של הצרכן הופכת להיות משמעותית, וזה בא לידי ביטוי בהיקף הפעילות הכלכלית בפועל. בנוסף, לא פעם עלייה חדה במחיר הנפט מתורגמת לעלייה בריבית המוניטרית, וזה כשלעצמו מהווה גורם מעכב צמיחה. כך היה בשנים 2007-2008, בהן העלייה החדה במחירי הנפט הובילה לירידה חדה במדד אמון הצרכנים.

מה ניתן להסיק מכל זה? שכאשר קיימת עלייה איטית במחיר הנפט, תוך סביבה כלכלית חיובית שבאה לידי ביטוי בשיפור בשוק העבודה, אולי גם בשכר, ובוודאי בשוק המניות, הציבור מצליח להסתגל לעלייה במחיר הנפט - גם אם בסופו של דבר, על פני פרק זמן ארוך, נרשמה בו עלייה משמעותית. אפשר להקביל את זה לסרטן המוכנס למים קרים המתחממים לאט-לאט על האש - הוא לא מתנגד.

לעומת זאת, נסו להכניס את הסרטן למים רותחים - סביר להניח כי הוא "יצביע ברגליים". כך גם הצרכן האמריקני, כאשר מחיר הנפט מזנק בקצב מהיר תוך פרק זמן קצר, קורים שני דברים. הראשון, הצרכן לא מצליח לפצות את עצמו על העלייה במחיר הנפט במקומות אחרים, למשל, באמצעות עלייה בשווי נכסיו בבורסה או בשכרו; ועל כן, גם הוא "מצביע ברגליים", כלומר, מצמצם את שיטוטיו בחנויות ומקטין את היקף הצריכה שלו בפועל. השני, עלייה מהירה במחיר חבית הנפט תוביל את הבנק המרכזי להעלות את הריבית המוניטרית, שלא בהכרח הייתה עולה במקרה של עלייה איטית. משני הדברים הללו ועד להאטה או לירידה בקצב הצמיחה של המשק - הדרך קצרה.

מאחר שהצפי הוא כי מחיר חבית נפט לא יזנק בקצב מהיר בחודשים הקרובים (אלא אם תחול הסלמה בנושא האיראני, ואז מדד אמון הצרכנים האמריקני יהיה הדבר האחרון שיעניין אותנו), הסברה היא כי המשך שיפור בשוק העבודה, במקביל לעלייה נוספת בשוק המניות האמריקני והותרת הריבית ברמתה הנמוכה, יקזזו את ההשפעה של העלייה במחיר הנפט על תחושת העושר של הציבור; ועל כן, בתסריט זה, תימשך ההתאוששות של הכלכלה האמריקנית - אם כי בקצב איטי.

*** הכותבת היא כלכלנית ואסטרטגית ראשית בבית השקעות פסגות