הכרה בהוצאה ללא אסמכתא

סעיף 17 לפקודת מס הכנסה מאפשר לנישום לנכות הוצאות שונות שהוציא לשם ייצור הכנסתו. בהתאם להוראות מס הכנסה (ניהול פנקסי חשבונות) ותקנות מע"מ (ניהול פנקסי חשבונות) התרת ההוצאה בניכוי מותנית בהצגת אסמכתאות, כגון חשבוניות ספקים וקבלני משנה.

חוזר מס הכנסה 2/12 שפורסם לאחרונה, דן במקרים בהם אין בידי הנישום אסמכתאות להוכחת ההוצאה או להוכחת עלות הרכישה של הנכס וקובע אמות מידה לעריכת שומה, בין היתר, במקרים הבאים: כאשר אין בידי הנישום חשבונית המאששת את ההוצאה ואת סכומה. למשל, כאשר הנישום לא שמר תיעוד בהתאם להוראות ניהול פנקסים; כאשר הנישום דורש הוצאת פחת אך אין בידו חשבונית המעידה על רכישת הנכס; כאשר הנישום מוכר נכס, אך אין בידו חשבונית המעידה על הרכישה או על ההוצאה ההונית; כאשר הוצאו חשבוניות מס שלא כדין, שאינן כוללות את הפרטים שנקבעו בתקנות מע"מ.

אמות המידה הקבועות בחוזר מחייבות את פקידי השומה ומנהלי מיסוי מקרקעין להיצמד לשורת מבחנים לצורך אימות טענות הנישום לעניין ההוצאות בהן הוא מבקש להכיר. כך, למשל, לשם בירור השאלה האם ההוצאה הוצאה בפועל לשם קיזוזה מהשבח, על מנהל מיסוי מקרקעין לבחון את הנקודות הבאות: אם מדובר בעסקה למתן שירותי בנייה, האם ניתנו בפועל שירותי בנייה? האם התקבל תשלום אצל הצד שכנגד (באמצעות בחינת ההכרה בהכנסה אצלו)? האם קיימים חוזים חתומים המעידים על ההוצאה וסכומה?.

כמו כן, יש לבחון הערכות שווי או מסמכים המעידים על שווי הנכס הנרכש, את טפסי הפחת של הנישום משנים קודמות, רישומים של רשויות מנהליות אחרות שיש בהם כדי להעיד על שווי הרכישה (כגון היטל השבחה ומס שבח); אם מדובר על קבלת שירותי בנייה מקבלן משנה, יש לדרוש את הצהרות הקבלן על הכנסותיו, לרבות בחינת תלושי שכר והוספת רווח קבלני מקובל. במקרה בו הנישום לא יעמוד בנטל ההוכחה, ייעזר המנהל בתסקירים כלכליים ובאומדנים המקובלים בענף הרלוונטי וכן בחוות דעת של כלכלנים עובדי הרשות.

החוזר מתייחס גם למקרים בהם קובע מנהל מע"מ, כי הנישום ניכה מס תשומות על סמך חשבוניות פיקטיביות. קביעה זו של מנהל מע"מ לא תמנע בהכרח הכרה בהוצאה.