גליה מאור ומלאכת עשיית העושר

יש אנשים חמדנים, ויש אנשים חמדנים המבקשים הכרה כנדיבים. אני לא אוהב את הסוג הראשון, אני אוהב עוד פחות את השני. כדי להדגים למה כוונתי, בואו ניקח לדוגמה את גליה מאור, המנכ"לית לשעבר של בנק לאומי. היום מתפרסמת ידיעה ב"גלובס", שלפיה "מאור תוותר על מענק של 3.25 מיליון שקל". מה שעושה אותה לאשה נדיבה מאוד, לא? בואו נראה.

בהסכם הפרישה של מאור מהבנק נקבעה תקופת צינון, שבמהלכה לא תוכל להצטרף למוסד מתחרה בכל תפקיד שהוא, כמקובל. לאחר מכן סוכם בין מאור לבין דירקטוריון הבנק על הארכת הצינון בשנה וחצי, שתמורתם היא תקבל מענק נוסף של 3.25 מיליון שקל. הדבר הזה עורר מיד ביקורת ציבורית שמצאה ביטוי נרחב גם בעיתונות.

פיקציה, לא צינון

גם בעין בלתי מזוינת, כלומר לא כלכלית, אפשר היה להבחין שכל עניין המענקים תמורת הצינונים, גם המקורי וגם הנוסף, לא היה הרבה יותר מפיקציה. הרי אף אחד לא באמת חשש שגליה מאור - גליה מאור!! - תלך לשרת מוסד בנקאי המתחרה בבנק שאותו ניהלה כעשרים שנה. אז בשביל מה המענקים? בשביל לצ'פר את המנכל"ית המוערכת. בחברות כמו בנקים מאוד אוהבים לצ'פר האחד את חברו.

בחייה המקצועיים מאור הורגלה לעיתונות אוהדת, כנראה בצדק. והנה, ביקורת מאוד לא מחמיאה, שלא לומר דוקרנית. ואז פרסם הבנק הודעה כזאת: "כשהתברר למאור, בדיעבד, שהנושא עורר תגובות שפגעו בשם הטוב שלה, של הבנק ושל הדירקטוריון", הודיעה מאור לבנק שהיא מוותרת על התגמול. המילה "מוותרת" עלולה להטעות. יחד עם המענק מקבלת מאור ביטול של תקופת הצינון הנוספת. כלומר, לא ממש ויתור, אלא עסקה.

חמדנית או לא נבונה?

אבל מעבר לכך: על המענק הנוסף למאור הוחלט בתחילת מאי. מאור היא אשה אינטליגנטית לכל הדעות. למה היא נזקקה לכמה שבועות כדי להגיע למסקנה שיש בעיה עם המענק, שהיא עצמה ביקשה? היא, הבנקאית הגדולה, צריכה ביקורת ציבורית כדי לתפוש שמדובר במהלך הגובל ב"עשיית עושר ולא במשפט"?

אני מוצא עצמי בדילמה: אם אני מאמין למאור שלא ידעה שמדובר במהלך לא תקין, אז אני צריך לחשוב שהיא אשה לא אינטליגנטית, ואם אאמין בכך, אז אני אצא לא טוב. אני נאלץ, אם כן, להסיק שמאור כל כך רצתה "לעשות עושר", עד שעניין התקינות היה פחות חשוב לה.

עכשיו קורה למאור מה שקורה בדרך כלל לאנשים יותר מדי חמדנים. היא גם לא תקבל את המענק הנוסף, והיא גם איבדה, לפחות בעניין זה, את שמה הטוב. הנמשל: צריך לחשוב מראש על התוצאות, ולא "בדיעבד" שלאחר מעשה כשר אבל לא מריח טוב.