"חגיגה" יוונית

היוונים הלכו היום (א') לבחירות. לפי דעתם של רבים מחוץ ליוון, תוצאות הבחירות יכריעו אם יוון תישאר בגוש האירו או שהיא תעזוב אותו. הקנצלרית של גרמניה, אנגלה מרקל, הודיעה, למשל, שהסכם הסיוע ליוון אינו פתוח לדיונים ושכל ניסיון של היוונים להכניס שינויים בהסכם יוביל בהכרח להפסקת הסיוע. היוונים, לעומת זאת, מאמינים שהבחירות אינן על ההחלטה אם להישאר בגוש האירו או לעזוב אותו, אלא על הצורך לבחור במפלגות שיוכלו לנהל משא-ומתן מול אירופה בדרך הטובה ביותר עבורם.

חוסר הסימטריה באופן שבו הבחירות נתפסות ביוון ומחוצה לה מגדיל את הסיכון שתוצאות הבחירות יחשפו את האמת לגבי מצבה העגום של יוון. יוון הייתה מדינה ענייה לפני הצטרפותה לגוש האירו, וההלוואות שהיא קיבלה מאירופה אפשרו לאזרחיה רמת חיים גבוהה יותר מכפי שהם הורגלו לה בעבר. כעת, הצורך להחזיר את ההלוואות מדרדר את היוונים לרמת החיים שבה הם חיו לפני שהם הצטרפו לגוש האירו, ועליהם להחליט אם הם מוכנים להמשיך ולחיות ברמת החיים הזאת, כשהם חלק מגוש האירו, או שהם מעדיפים לעזוב ולחזור להיות מדינה ענייה שנמצאת באירופה אבל איננה אירופית.

למצב עצמם מחדש

אם היוונים יבחרו באפשרות הראשונה, הם יתנו רוב למפלגות גוש הימין שתומכות בהסכם התשלומים, ויסכימו להמשיך ולתמוך במפלגות הללו גם בהמשך, על אף שהיצמדות להסכם משמעה תוכנית קיצוצים כואבת וירידה משמעותית ברמת החיים במשך שנים רבות. במקרה כזה, היוונים ישלמו מסים גבוהים במשך תקופה ארוכה, יסבלו מאבטלה גבוהה ויקבלו פחות שירותים מהממשלה מכפי שקיבלו בעבר. מנגד, הם ייהנו מהמשך התמיכה מאירופה וגם מאפשרויות לבנות מחדש את מערכת הבנקאות הקורסת שלהם, למצב את עצמם מחדש כיעד תיירות זול ואיכותי, ומהאפשרות להפוך את יוון ליעד אטרקטיבי להשקעה עבור פירמות ממדינות עשירות יותר באירופה. בדרך זו תוכל יוון להתאושש לאט מהמשבר ולהפוך למדינה עשירה ואירופית יותר.

עם זאת, ייתכן שהיוונים יבחרו לתת חלק גדול מהקולות שלהם למפלגות שמתנגדות להסכם החילוץ. במקרה כזה, נראה שהמפלגות ביוון ייאלצו להקים ממשלת קואליציה שתכלול מפלגות שתומכות בהסכם ביחד עם כאלה שמתנגדות לו. במקרה כזה, ישנם מספר תרחישים אפשריים, שברובם היוונים יעזבו את גוש האירו בסופו של דבר. האפשרות הקיצונית ביותר היא, שהרוב בממשלת הקואליציה יהיו ממפלגות המתנגדות להסכם, ושהממשלה תנסה להגיע להסכם חדש שבו יוון תקבל גם סיוע בתשלום החובות וגם סיוע כספי שיאפשר לממשלה לנקוט מדיניות מרחיבה. במקרה כזה, סביר שגרמניה ושאר מדינות גוש האירו לא יסכימו להמשיך לתמוך ביוון, שתיאלץ לפרוש מהגוש בתוך זמן קצר.

בדרכמות במקום באירו

אפשרות סבירה יותר היא שממשלת הקואליציה תנסה להשיג שיפורים קטנים בהסכם, אבל תישאר מחויבת למרבית תנאיו. במקרה כזה, סביר שהבוחרים היוונים ירגישו שהם נתנו את קולם למפלגות שהתנגדו להסכם, וגילו שהן שינו את גישתן כדי להיכנס לממשלה. בתרחיש כזה, הסיכוי הכמעט יחיד של הממשלה לשמור על אמון הבוחרים הוא אם תתרחש עלייה ברמת החיים ביוון למרות ההיצמדות להסכם התשלומים. בלי עלייה ברמת החיים, שסביר שתקרה רק אם יהיה שיפור כלכלי בכל אירופה, יוביל חוסר שביעות הרצון של היוונים לגידול בהעלמות המסים ולירידה ביכולת של הממשלה היוונית לעמוד בהתחייבויותיה. וככל שיתבהר שממשלת יוון אינה עומדת בהתחייבויותיה, ילך ויגבר הלחץ להפסקת הסיוע ליוון, ובסופו של דבר סביר שהיא תחזור להיות מדינה שמשלמים בה בדרכמות במקום באירו.

למרבה האירוניה, למרות החשיבות של תוצאות הבחירות, רוב אזרחי יוון ובשאר מדינות אירופה אינם עסוקים במחשבה על כך שתוצאות הבחירות עלולות להוביל לכך שגרמניה תוציא את יוון מהיורו, אלא בסיכויים שכותרות העיתונים יבשרו בקרוב, שלפחות בכדורגל, "יוון זרקה את גרמניה".

הכותב הוא כלכלן התנהגותי ופוליטי, המכללה האקדמית נתניה