ח"כ רגב: "לפזר את המסתננים במעוזי השמאל הקיצוני - כפר שמריהו, רמת-אביב, קיסריה והקיבוצים"

סוף-סוף קיבלו אצלנו שכל, והבינו שמאבקי העיקש למען החזרת המסתננים מדרום-סודן ומאריתראה לארצותיהם, היה מאבק צודק מאין כמוהו. אפילו בית המשפט הבין זאת, כשהתיר את שילוחם של הדרום-סודנים בחזרה לארצם. חבל רק שביהמ"ש גורר רגליים עם החלטתו לגבי המסתננים האריתראים, בלי להבין שכל יום שחולף ללא הכרעה בעניינם, מציף אותנו בעשרות מסתננים נוספים, והבעיה הולכת ומחמירה.

יש כאן מערכה לשמירת צביונה היהודי של המדינה ולהגנה על ביטחונם האישי של אזרחיה. ברור שלסודנים יש מולדת משלהם, וכך גם לאריתראים, ששגרירם בישראל הצהיר כי אינם פליטים אלא מסתנני עבודה, וכי ארצו תשמח לקבלם בזרועות פתוחות.

אמנם חובתנו כמדינה יהודית לקלוט פליטים, אבל בתנאי שהם פליטים ולא מתחזים, ועונים להגדרה הבינלאומית של פליט. כבת לעם היהודי, וכמי שנמנעה מלבקר בגרמניה במשך שנים, מאז שכתבתי את עבודת הגמר שלי בתיכון על אכזריותם של הנאצים כלפי בני עמנו, אני יודעת עד כמה חשוב להגן על חייהם של פליטים. אבל אין רבים כאלה בין המסתננים. שהרי פליט חדל להיות פליט, ברגע שהוא מגיע למדינה הראשונה שמחוץ לארצו. ורובם ככולם הגיעו ממצרים.

כיבוש המדינה בהליכה

מאבקי מתמקד בהסתננות הלא חוקית של מחפשי עבודה מכל מדינה. לא ייתכן שבשעה שמדינות אחרות עוסקות בחסימת גבולותיהן מפני מסתנני עבודה ומגרשות אותם לארצותיהם, יהיה גבולנו הדרומי פרוץ ויתאפשר כיבוש המדינה בהליכה. על כולנו להתאחד בהתנגדותנו להפיכת ישראל למדינת כל מסתנניה, על-פי חזונם של ארגוני השמאל הקיצוני, שחותרים להפוך את המדינה היהודית היחידה בעולם לעוד מדינה מוסלמית אחת, ברשימת 55 המדינות המוסלמיות.

אני רואה את חובתי הציבורית בעשיה למען המדינה ואזרחיה. בראש ובראשונה עלינו להחזיר את הביטחון האישי לאזרחינו. מי שביקר ברחובות דרום תל-אביב, ובשכונות אחרות בארץ שנכבשו בהליכה, מבין עד כמה קשה שם לתושבים מבחינת הביטחון האישי, עד כדי הסתגרותם בבתיהם מן השעה ארבע אחר-הצהריים ואילך, מתוך חשש לחייהם.

אם אמנם אותם ארגוני שמאל קיצוניים מעוניינים באמת ובתמים לעשות למען המסתננים, שיואילו להפגין דוגמה אישית ולארח אותם בשכונותיהם - ברמת אביב ובכפר שמריהו, בקיסריה ובקיבוצים. שם לא ראינו הכנסת אורחים כזו. שם, מסתבר, אוהבים אותם מרחוק.

כמו כן, יש לתת את הדעת על כך שהמסתננים גוזלים את מקומות עבודתם של השכבות הכי חלשות בקרבנו - יהודים וערבים-ישראלים כאחד. לא על מקום עבודתם של פרופסורים באקדמיה ועיתונאים הם מאיימים, אלא על פרנסתן של השכבות החלשות.

מבינים את גודל המצוקה

כשהתחלתי במאבק הציבורי למען שילוחם של המסתננים לארצותיהם, התנפלו עליי שועלי השמאל הקיצוני ביללות גזעניות. אבל מסתבר שאפילו בשמאל מבינים שצדקתי כשטענתי שהמלך הוא עירום.

עכשיו, כשכולם מבינים את גודל המצוקה, אינני רשאית לנוח על זרי הדפנה. כמי שהתריעה על הבעיה כבר לפני שלוש שנים, והעלתה אותה לסדר היום הציבורי, למרות כל ההכפשות נגדי, אעשה הכול כדי לקדם את בניית "עיר האוהלים" לקליטתם הזמנית של המסתננים, ולהחיש את הקמת הגדר. עד אז, צריך לתת את הדעת כיצד מקילים על סבלן של השכונות החלשות, אולי על-ידי פיזור המסתננים בשכונות החזקות ובקיבוצים.

כיום כבר ברור, שעיר אוהלים, גדר אפקטיבית ואכיפה רצינית של החוק, ישדרו למסתננים הפוטנציאליים שמתכננים להגיע אלינו, שאין טעם בכך, מפני שלא תעסוקה הם ימצאו פה, אלא עיר אוהלים, שעצם קיומה ימנע את המשך הפלישה.

לא מאמינים? שאלו את מפקד מתקן הכליאה בסהרונים, שלומי ביבס. הוא סיפר, כי בעוד שבשנת 2010 הגיעו מגאנה, צ'אד, גינאה ומאלי 500 מסתננים, ירד מספרם השנה ל-18 בלבד, לאחר שהתברר לחבריהם המסתננים הפוטנציאליים, שלא עבודה ימצאו כאן אלא את מתקן סהרונים.

הגיע הזמן שארגוני זכויות האדם יבינו שגם לעם ישראל יש זכויות בארצו, ובכלל זה הזכות של כולנו לביטחון אישי ולמדינה יהודית.

* הכותבת היא חברת כנסת מטעם הליכוד