תביעה ב-73 מ' ש': הבנק הבינלאומי ניהל השקעות בניגוד לחוק

חברות התיירות יוניטרוול ושמרום טוענות כי הבנק הפר את חוק ייעוץ השקעות וניהול תיקים במסגרת השקעות פיננסיות שביצע ופעל בחוסר תום-לב ובתרמית

"הבנק הבינלאומי ניהל תיקי השקעות בניגוד לחוק, באופן מהווה עבירה פלילית; ייעץ לחברות באופן שוטף איזה השקעות לבצע, כשלכל היועצים מטעמו אין רישיון לעסוק בתחום; ויזם, ניהל, יעץ וביצע פעולות השקעה ברמות סיכון גבוהות, עם סיכוי קלוש בלבד לרווח" - כך נטען בתביעת ענק, בסך 73 מיליון שקל, שהוגשה אתמול (ד') למחלקה הכלכלית בבית המשפט המחוזי בתל-אביב נגד הבנק הבינלאומי, על-ידי שתי חברות תיירות - יוניטרוול ושמרום.

בתביעה, שהוגשה באמצעות עורכי הדין אסף ברם ורועי סלוקי, נטען כי הבנק יזם, ניהל ויעץ לחברות לבצע פעילות השקעות ברמות סיכון גבוהות, עם סיכוי קלוש בלבד לרווח, וזאת תוך הסוואה של החבויות וההפסדים העצומים שנצברו.

לטענת יוניטרוול ושמרום, הבנק הפר שורה של חוקים בתחום הבנקאות, במסגרת השקעות פיננסיות שביצע בין השנים 2004 עד 2008, ובין היתר הפר את חוק ייעוץ השקעות וניהול תיקים, פעל בחוסר תום-לב ובתרמית.

מהתביעה עולה כי שתי החברות הן פעילות ותיקות בענף התיירות ולקוחות ותיקות של הבנק. במשך שנים הן נחשבו ללקוחות הגדולים של הבנק. במשך השנים פעלו חשבונות שתי החברות גם בתחום המט"ח, כפועל יוצא מתחום עיסוקן בענף התיירות.

לטענתן, על מנת לשמור על ערכם של המטבעות ולהקטין את חשיפתן לשינויים בשערי המטבעות השונים, התבצעה בחשבונות פעילות בתחום המט"ח הנקראת "פעילות Hedging" (פעילות גידור), שהינה מקובלת ונפוצה בחברות העוסקות בתחום התיירות.

בשנת 2004 מוזגה פעילות התיירות של התובעות עם חברה תיירות אחרת, וכתוצאה ממיזוג זה נכנסו לקופת התובעות מיליוני שקלים, והפעילות העסקית של התובעות בתחום התיירות פסקה.

התובעות מציינות כי ההון הנזיל שעמד לרשותן בבנק נכון לשנת 2004 היה בסדר גודל של כ-45 מיליון שקל.

ואולם, נטען, הבנק ראה בכספיהן כר פורה לגביית עמלות וליצירת רווחים לעצמו, ושכנע את התובעות לנהל עבורן פעילות השקעות במט"ח. התובעות, ששמו מבטחן ואמונן בבנק, הניחו לבנק לנהל ולייעץ בחשבונות בפעילות ההשקעה, תוך שהבנק מסתיר מהן את העובדה שלאף אחד ממנהליו ויועציו אין הכשרה לפעול בניירות ערך ואין לא רשות, משום שאף אחד מהם אינו בעל רישיון מרשות ניירות ערך.

מהתביעה עולה, כי בכירי הבנק הבינלאומי, ובהם המשנה למנכ"ל דאז ומנכ"ל בנק ירושלים כיום, זאב גוטמן, הפכו למקורבי החברות ועל כן ייעצו ליוניטרוול ולשמרום לגבי פעילות השקעה בעצמם.

לטענת החברות, גוטמן ביקר במשרדיהן פעמים רבות ונהג לשוחח עם נציגיהן מדי יום בטלפון, ולעיתים מספר פעמים ביום, וכל זאת כחלק ממטרתו של הבנק להגדיל את הכנסותיו על חשבון כספיהן. הבנק עצמו, נטען, הפיק עשרות מיליוני שקלים לעצמו כתוצאה מפעילות זו.

התביעה נתמכת בחוות-דעת של פרופ' אבנר קלעי, מומחה בתחום האופציות, ממנה עולה כי בחשבונות התובעות בוצעה כמות עצומה של פעולות, בנפח כולל של כ-12.6 מיליארד דולר.

בחוות-הדעת צוין כי ביצוע כמות עצומה שכזו של פעולות הייתה בלתי סבירה וגרמה לכך שהסתברות ההפסד הפכה לקרובה לוודאית. הדבר נובע מעלויות העסקה הנלוות לכך, המתבטאות בין היתר בהפרשי שער ובעמלות. עלויות אלה לבדן, צוין בחוות-הדעת, הובילו להפסדים של התובעות בשיעור של מעל ל-20 מיליון שקל.

פרופ' קלעי טוען עוד כי הפעילות בחשבונות הייתה נגועה בניגוד עניינים חמור והייתה רשלנית ובלתי סבירה.

צרו איתנו קשר *5988