עשור לחוק סברנס-אוקסלי

בחודש יולי 2002 הותקן בארה"ב חוק סברנס-אוקסלי, כתגובה לתופעות של ניהול הרווחים ושערוריות הדיווח החשבונאיות שנחשפו בתחילת העשור, בזו אחר זו, בחברות מובילות בארה"ב, כמו אנרון (שקרסה), וורלדקום וטייקו, שגרמו להפסדים כספיים של עשרות מיליארדי דולרים לציבור האמריקני.

החשש מאובדן אמון המשקיעים בנתוני הדוחות הכספיים של החברות הציבוריות הוביל לחקיקה שנועדה בעיקרה לחזק את מנגנוני הבקרה הפנימית בחברות ואת המשטר התאגידי בהן, ולהבטיח את אי-תלותם של רואי החשבון המבקרים של החברות הציבוריות. במסגרת החקיקה הוקם גם גוף מפקח ה-PACOB (Public Company Accounting Oversight Board), והוענקו לו תקציבים משמעותיים וסמכויות נרחבות.

מדינות רבות בעולם, ובכללן ישראל, התקינו חוקים דומים, אם כי הן ניסו להתאים את החוק לנסיבות המקומיות ולהקטין ככל הניתן את עלויות היישום שלו.

עתה, 10 שנים לאחר התקנת החוק, בשלו התנאים להערכה מפוכחת של הישגיו ומגבלותיו. ואכן, בכתבי-עת מקצועיים שונים בעולם פורסמו מאמרים הבוחנים באופן ביקורתי את הישגי החוק.

לא מנע את משבר 2007

אמנם החוק הביא לחיזוק מנגנוני הבקרה הפנימית בחברות, לשיפור המשטר התאגידי בהן ולקביעת נהלים ברורים בנושא אי-תלות רואי החשבון, אך עם זאת, יש לתת את הדעת לעלויות הציות המהותיות שהוטלו על החברות המדווחות.

עלויות אלה נאמדו תחילה ב-8 מיליון דולר לשנה לחברה בשנים הראשונות ליישום החוק. עם צבירת הניסיון והטמעת הנהלים פחתו העלויות במידה ניכרת לסדרי גודל של כ-2 מיליון דולר לשנה. המשמעות של נתון זה אינה חד-משמעית, והיא תלויה בגודל החברות ובהכנסותיהן השנתיות.

מנגד, האכזבה הגדולה מהחוק נבעה מכך שיישומו לא מנע את משבר הפיננסים והנדל"ן שפרץ בארה"ב בשנת 2007, ושהביא לקריסת בנק ליהמן-ברדרס וכן בנקים להשקעות ומשכנתאות נוספים, וגרר אחריו את כל מדינות המערב.

לכאורה, זאת ביקורת לא הוגנת על החוק, שכן הוא נועד לשפר את איכות הדיווח החשבונאי של החברות, בעוד שהמשבר בשנת 2008 היה משבר ריאלי. אולם במבחן התוצאה וההפסדים הכספיים, המשבר בשנת 2008 לא נפל בחומרתו מהמשבר בשנת 2001, והביא לערעור חמור יותר של אמון המשקיעים בשוק ההון.

ניתן ללמוד מכך שרשימות תיוג וציות לנהלים אינם חזות הכול. במקום שבו מנהלים פועלים בחוסר אחריות, מתוך חוסר יושרה, חמדנות ורדיפת-בצע, לא יהיה בנהלים די כדי למנוע הידרדרות למשברים חריפים. להיפך. במקרים רבים דווקא ההקפדה הדוגמטית של יישום נוהלים ורשימות תיוג מקהה את שיקול-הדעת, מטשטשת את ההבדל בין עיקר לטפל, ובאופן פרדוקסלי מקילה על התנהגות לא נאותה.

חוק סרבנס-אוקסלי הוא נדבך נוסף בשורה של חוקים שפורסמו לאחר פרסום חוק ניירות ערך האמריקני הראשון בשנת 1933. ראוי לעורר כאן את השאלה - כיצד קרה שדווקא בארה"ב, שבה פועל שוק ההון הגדול, ובו פועלות רשויות פיקוח בעלות סמכויות רבות ותקציבים ניכרים, המגובות בחקיקה הדוקה, אנו נגררים ממשבר למשבר בשוק ההון?

חלק מההסבר טמון בנטייה של רשויות הפיקוח לחפש את המטבע מתחת לאור הפנס, שעה שניצני המשבר הבא נובטים דווקא במקומות שאינם מוארים כיום. דברים אלה יפים גם לישראל.

הכותב הוא מרצה בבית-הספר למינהל עסקים, המסלול האקדמי המכללה למינהל.