אל תתנו לחיות לחיות בפייסבוק

לחובבי בע"ח יש סבלנות מוגבלת וחוש הומור שנעלם כשמתעללים ביצור משופם

עצה למשתובבי הרשתות החברתיות: אל תעזו להסתבך עם חובבי בעלי החיים. יש להם, לבעלי הכלבים והחתולים, סבלנות מוגבלת מאוד וחוש הומור שנעלם לנוכח כאבם של יצורים משופמים למיניהם.

ואם היה ספק לגבי קביעה זו, בא השבוע הנוכחי והוכיח זאת. זה היה בוטה: בחור בן 20 העלה תמונה של עצמו אוחז בזנב חתול כך שהוא תלוי באוויר. בתמונה מתועד הבחור תוך שהוא צוחק צחוק גדול. השיתופים המוחים גאו ושטפו את פייסבוק, בעיקר בעמוד הרשמי של משטרת ישראל, והמשטרה אכן איתרה את המתעלל, עצרה אותו ושחררה אותו למעצר-בית.

אחרי כמה ימים התגלגל סיפור דומה של בחור שהצטלם בגאווה כשהוא מניף ארנב באוזניו. אותה דינמיקה ברשת ושל המשטרה נרשמה גם במקרה זה - השיתופים, המחאה ומעצר של הבחור.

לינץ' חברתי

אמיר בן-דוד בוואלה הופתע מהתגובות ברשת והגדירה "לינץ'": "מאז הוא סופג השפלות פומביות. כבודו נרמס. מקור פרנסתו בסכנה"; בן-דוד טוען ללינץ' שנעשה בבחור ברשת, שיצא אל החיים האמיתיים - מקום עבודתו וחייו.

שימו לב לתמונת הבחור (מופיע בקישור בפסקה הראשונה), התמקדו בחיוך הזחוח שמעיד על כך שהוא תופס את מעשהו כמשובה ותו לא ומאותת על כך שלא אכפת לו, ובכלל למי אכפת מהיצור החי שהוא מטלטל בידו. האם פגיעה בשמו לנוכח כל אלה היא באמת לינץ' או עונש מידתי?

בעיניי, חברה נבחנת ביחסה לחסרי הישע בתוכה, וחסרי הישע לא נמצאים רק בקרב בני האדם. ואני לא היחידה שסבורה כך: "התאכזרות לבעל חיים כמוה כהתאכזרות לחסר הישע. לחלש. לחסר ההגנה. חברה שחרתה על דגלה ערכי מוסר והגינות אינה יכולה להסכים עם תופעה פסולה מסוג זה. היא צריכה לנקוט כל אשר לאל ידה כדי למנוע זאת. על מערכת אכיפת החוק מוטל תפקיד מרכזי במניעת התופעה". את הדברים האלה אמר ביולי היועץ המשפטי לממשלה, יהודה וינשטיין.

לדעתי, מי שמגדיר את חסרי הישע רק בקרב בני האדם חוטא לצו מוסרי. אי-אפשר לדאוג לחלשים בבני האדם מבלי לדאוג לחיות שחולקות עם בני האדם את מרחב המחיה שלהם. לא חייבים לאהוב, אבל חייבים לקדש את זכויותיהם של יצורים חיים.

זה הכול.

בין ילדים לחתולים

הבחורים המתעללים שתמונותיהם הופצו, נעצרו בזכות הרשת וגולשיה - ונענשו. ספק אם כל זה היה קורה בלי קמפיינים אונליין, אולי קיצוניים לעיתים, אבל רועשים ואפקטיביים. למטרה כזו הרשת היא מקום אידאלי.

לא מקרי שתמונות ילדים ובעלי חיים פופולריות כל כך. תמונות הן הפורמט הפופולרי ברשת - 250 מיליון תמונות מועלות לפייסבוק מדי יום. למה ילדים כל-כך פופולריים זה ברור מאליו, אבל למה חיות מחמד ובמיוחד חתולים זוכים לתפוצה ויחס כזה?

אולי בגלל שכל תמונה של היצור המבוית לכאורה - זה שאינו ניתן לאילוף באמת, זה שגם אם הצלת את חייו, לעולם לא ירגיש נחות ממך - מהלך עלינו קסם מיוחד של חוסר שליטה, ואולי בגלל שזו חיית המחמד הפופולרית ביותר בעולם.

באותה דינמיקת רשת, תמונות באות ותמונות הולכות. את הפיד שלנו מחר יציפו תמונות אחרות של אנשים אחרים ושערוריות חדשות. הבחור ממקרה החתול יפנה את מקומו ויישכח במהרה לטובת שערוריית פסק זמן או מים כזה או אחר. לטוב ולרע, מה שהיה רלוונטי לפני שעה ברשת החברתית, יפנה את מקומו לדבר הבא ויישכח.