הבנקים בישראל - סוכנים-חוקרים של רשות המסים בארה"ב

וכך קרה, שהבנקים בישראל נהפכו סוכנים-חוקרים קשוחים של ה-IRS, רשות המסים הפדרלית בארה"ב. שלא ברצונם, בלית ברירה, בניגוד מובהק לאינטרס שלהם, מעמידים הבנקים הישראליים בחודשים הללו חלק מהלקוחות הישראלים-אמריקנים שלהם במצבים כמעט בלתי-אפשריים.

וכך קורה, שבנקים בישראל, מהגופים החזקים במשק, נהפכים לכפופים צייתנים, שתפקידם לוודא כי הם וכמה עשרות אלפי לקוחותיהם, המוגדרים US Person, עומדים במלוא כללי הדיווח של משטר זר. הבעיה היא שהדרישות האמריקניות סותרות לעתים חוקים והוראות רגולטוריות בישראל. הבעיה הגדולה יותר היא שלבנקים אין דרך או סיכוי לחמוק מזה. בנק שלא יעמוד בהוראות האמריקניות, כל העברה שתעשה אליו בעתיד, ינוכה ממנה מס במקור של 35%. וזה האיום הקטן.

אי-עמידה בפקודות ה-IRS עלולה, במצב קיצון, להביא לחיסול בפועל של כל עסקי הבנק בארה"ב ובישראל, ולהעמדה לדין פלילי בארה"ב של לקוחות, מנהלים ופקידים. "אין לנו ברירה", אומר בנקאי ותיק, "'האח הגדול' נושף בעורפנו, וחזק. זה לא משחק ילדים. זה לא לשלוח מישהו - רואה חשבון בכיר, עורך דין מתוקשר או בנקאי מוכר - לדבר עם ראשי מס הכנסה פה. אמריקה, IRS, זה עולם אחר. אין להם אלוהים. הם החליטו להכיל את כללי ה-FATCA

Foreign Account Tax) Compliance Act) שלהם על העולם, והם עושים את זה. הם מכירים בכוח העצום שלהם, העולם מכיר בזה, אנחנו מכירים בזה, בנק ישראל, משרד האוצר ומס הכנסה יודעים את זה. רק הם יכולים לעשות משהו, אם בכלל..."

ראוי לציין כי אם לא תחתם, במהלך 2013, אמנה בין ישראל לארה"ב שתסדיר את הסוגיה, הרי שאחרי הבנקים, יגיע תורם של כל המוסדות הפיננסיים בישראל - כולל גמל, פנסיה וביטוח - שיחויבו גם הם בכל חובות הדיווח האמריקניות, על כל המשתמע מכך.

ככלל, כל ה"אמריקנים" - כלומר מחזיקי דרכון אמריקני או מחזיקי גרין-קארד, הנותן מעמד תושב קבע - חייבים לקיים דיווח שנתי, למעשה סדרה של טפסים ודיווחים לשלטונות המס האמריקניים על הכנסותיהם, מכל המקורות, בכל העולם. כולל, בין היתר, הכנסות מעבודה, ריביות, שכר דירה ורווחי הון. הוראה ותיקה זו חלה על שכירים ועצמאים, מרוויחים ומפסידים, מובטלים, מועסקים או גמלאים. אם הם חיים בארצות הברית או מחוץ לה, אם בבעלותם דרכון אמריקני בלבד, או גם דרכונים אחרים, וגם אם הם חיים במדינות החתומות על אמנות למניעת כפל מס מול השלטונות האמריקניים.

נוסף על כך, כחלק מחובת הדיווח על החשבונות בבנקים זרים, על האמריקנים, גם אלה שחיים במדינות אחרות זה עשרות שנים, לדווח על כל חשבון בנק שבו היתרה עלתה במשך השנה על 10,000 דולר. הדיווח הראשוני נעשה על ידי חתימה על טופס 9-W, שעליו מחתים הבנק את הלקוח, ולאחר מכן מעביר הבנק עצמו את הטופס ל-IRS. כל זה קיים שנים רבות ונאכף באופן מחמיר, בעיקר על תושבי ארצות הברית. מי שנתפס עובר על החוק נענש בחומרה - החל בקנסות כספיים, וכלה במאסר.

סוד גלוי

יהודים אמריקנים ואזרחים ישראלים בעלי דרכון אמריקני או גרין קארד החזיקו - החל בקום המדינה, והרבה יותר בעשורים האחרונים - חשבונות בנקים בישראל, נכסים, כספים וניירות ערך, ובדרך כלל לא דיווחו לרשות האמריקנית. כך נהגו גם אמריקנים שחיו במדינות העולם. זה היה סוד גלוי. ברמת המדינה וברמת הבנקים. ההנחה הייתה שהבנקים, כמו גם מוסדות פיננסיים, ידעו על זהות הלקוח, וידעו מי חתם על טופס הדיווח ומי לא. גם רשויות המס ידעו. ההנחה היא שגם הלקוחות, לפחות חלקם, היו מודעים לדרישה מהם, ולהתחמקות ממנה.

ואז הגיע המשבר הפיננסי הגדול. ואז התחלף השלטון בארצות הברית. עם שינוי תפיסת העולם וגירעון ענק, יצא ממשל אובמה למלחמת חורמה בהון השחור האמריקני - המקומי, וברחבי העולם כולו - ולהגדלה משמעותית של הכנסות המדינה. כתוצאה מכך נקבעו כללי הפאטקה.

גידי בר זכאי, רואה חשבון ועו"ד, כיהן כסגן המקצועי למנהל רשות המסים, והוא מומחה במיסוי בינלאומי המייצג בימים אלה לקוחות ישראלים-אמריקנים מבוהלים למדי. לדבריו, "המשמעות היא אחת: כל מוסד פיננסי זר (FFI), Foreign Financial Institution, שמעוניין לעבוד בארה"ב או להיות בקשר עם המשק בארה"ב, או לבצע עסקות בדולרים - לרבות העברות בנקאיות "סוויפט", ניכיון ומסלקה להמחאות בדולרים, כל פעולות בזיקה עם ארה"ב, החזקת סניפים בארה"ב, בקיצור כל מוסד פיננסי חפץ חיים בעולמנו הקטן והגלובלי - חייב לחתום על הסכם עם ממשלת ארצות הברית.

"על פי ההסכם, המוסדות הבנקאיים 'מבקשים' לפעול ולסייע לממשלת ארה"ב באיתור חשבונות בנק של אמריקנים. על מנת לקבל אישור על כך שהם מוסד בנקאי מאושר, עליהם לערוך סדרת פעולות להתאמתם לכללי החוק האמריקני ולדרישות הדיווח האמריקניות, החלות עליהם ועל לקוחותיהם. כל זאת, על פי שורת מועדים ההולכים וקרבים. בגדול, במהלך 2013 עליהם להיות 'מיושרים' על פי ההוראות האמריקניות".

בלתי יאמן

כשהתקבל החוק, פתחו שלטונות המס האמריקניים במסע לכפיית מרותם על מערכות בנקאיות בעולם. ראשונים שנדרשו לפעול על פי הכללים החדשים המחמירים היו התאגידים השוויצריים, שמאז הקמתם התגאו בקדושת הסודיות הבנקאית ושמירה קשוחה וחסרת פשרות על חסיון בעלי חשבונות וכספים. האמריקנים עבדו בכוח - וניצחו. בתחילת 2011 פרסם הממשל בשוויץ הודעה על אודות שינויים דרמטיים במדיניות הסודיות הבנקאית.

המטרה, על פי הפרסומים הרשמיים, היא לשפר את תדמית המדינה כבסיס עולמי של מקלט מס לכספי סמים, סחר נשק, אוליגרכים שגנבו כספי מדינות ושליטים אכזרים שהשתלטו על רכוש הציבור. האמת מאחורי הצדקנות השוויצרית הייתה ברורה: ארה"ב הפעילה לחץ על השכנות גרמניה וצרפת, על האיחוד האירופי ועל ה-OECD ואיימה לנתק כל קשר פיננסי עם המוסדות השוויצריים או הקשורים אליהם. השוויצרים העריכו שאם לא ייכנעו - יתכלו.

בשלב מסוים, ואחרי שלמדו מקרוב את פעילות שלוחות הבנקים הישראליים בשוויץ, האמריקנים החלו "לטפל" באמריקנים של ישראל. הבנקים הישראליים נדרשים לאתר ולהחתים על טופסי הדיווח את כל הלקוחות שלגביהם ניתן "לחשוד" כי הם אמריקנים. למשל: מי שיש לו כתובת בארה"ב, טלפון בארה"ב, שאי אמר פעם לפקיד משהו, השאיר צילום דרכון אמריקני, הוציא דרכון ישראלי בארה"ב וכך הלאה.

תחילה אפשרו הבנקים ללקוחות לסגור חשבונות בהעברה בנקאית לבנק זר אחר לבחירת הלקוח (המבוקשים במיוחד הם בנקים בקפריסין ובהונג קונג). הם אפשרו משיכה במזומן לרכישת נכסים, בעיקר נדל"ן בישראל. אחר כך התברר להם כי בכך הם עשויים להיחשב על ידי ה-IRS כמי שסייע לביצוע עבירת מס, הברחת כספית, העלמה והסתרת קיומו של חשבון בנק החשוד כהון שחור, שלא שולם בגינו מס כנדרש.

אז הגיע השלב הבא: הבנק מונע מהלקוח למשוך את הכסף במזומן, אך מאפשר להעביר את הכסף לחשבון בנק אחר, על שם הלקוח, ובלבד שזה ייעשה בהעברה בנקאית שבה יירשם במפורש שמדובר באפשרות שהלקוח הוא US Person. זאת, מרצון להימנע ממצב שבו ניתן יהיה לטעון שסייעו לכאורה לרמות את ארה"ב.

"בפועל, מה שקורה בלתי יאמן, מפחיד", אומר בר זכאי בשם לקוחות שמטבע הדברים בוחרים להישאר בעילום שם, ובוודאי שלא להגיש תלונה או תביעה. "כל לקוח החשוד בהיותו אמריקני או שבבנק חושבים - או חושבים שעליהם לחשוב - שיש לו זיקה לארה"ב, מקבל פנייה מהבנק, בכתב או בע"פ, האומרת כך: 'אנו מבקשים שתגיע בהקדם לסניף; או שתחתום על טופס המצהיר כי אינך אמריקני על פי הגדרות הממשל האמריקני, או שתחתום על טופס דיווח 9-W, או שתסגור את החשבון ותעזוב את הבנק - שמא נאלץ לחדול מלשרת אותך, ויתכן שבהמשך נאלץ לדווח עליך לארה"ב".

- מה המשמעות המעשית של דיווח הבנק לרשות האמריקנית?

בר זכאי: "כשלקוח 'אמריקני' חותם על 9-W, הבנק מעביר את הטופס החתום ל-IRS. שם, סביר להניח, יבקשו לברר האם מדובר בחשבון חדש או שאמריקני 'שכח' לדווח על קיומו של החשבון עד כה. אם 'שכח', או באמת שכח, תתחיל פרשה חדשה... שכן עבירות מס בארה"ב נחשבות חמורות במיוחד".

- יש להניח כי אותם אמריקנים-ישראלים שחיים כאן כועסים על הממשל האמריקני...

"הגיעו אלי עשרות מקרים של לקוחות מזועזעים. על פני אחדים ראיתי גם את העלבון. הם לא הצליחו להבין איך הבנק הישראלי, שכל השנים דאג להם, טיפח ופינק אותם כלקוחותיו הטובים, מפנה להם עורף בצורה כה בוטה. מאוד קשה להסביר ללקוח במצב כזה שהבנק הישראלי בעצם פועל מחוסר ברירה, והוא חסר אונים בדיוק כמו הלקוח, אולי אף יותר".

- אכן, לבנקים אין ממש ברירה...

"בפני הבנקים בישראל עומדות שלוש אפשרויות. אחת גרועה מהשנייה. 1. להפסיק לעבוד בדולרים, או בארה"ב, או בזיקה לארה"ב - עניין לחלוטין לא מעשי, גם למי שלא מתכנן פריסת סניפים בארה"ב. 2. לשקר לארה"ב - למותר לציין עד כמה זה לא מומלץ. מי שיפספס חשבון של לקוח אמריקני בתום לב, יספוג קנס ואולי יאבד את מעמדו כמוסד מאושר. מי שיעשה זאת בזדון - עשוי לעמוד לדין פלילי בארה"ב. 3. להתיישר עם החוק האמריקני, פשוטו כמשמעו, על כל המשתמע מכך, גם אם זה אומר הפניית עורף ללקוחות נחשקים וטובים. מתברר שזו הבחירה האולטימטיבית".

- ואילו אפשרויות עומדות בפני ה"אמריקנים" שהם תושבי ישראל ואזרחיה?

"במקרים רבים המצב הרבה פחות גרוע ממה שאנשים חושבים, והפתרון נמצא מעבר לפינה. מדובר באנשים שהדבר שמפחיד אותם יותר מכל, ובצדק, זה אישום פלילי בארה"ב, ומה שיבוא בעקבותיו כולל אפשרות ריאלית לשבת בכלא אמריקני. התגובה הראשונית לפחד באה לידי ביטוי בריצה מטורפת אל עבר פתרונות, שפעמים רבות לא רק שהם עשויים שלא לעזור, אלא שהם מחמירים את המצב ומעלים את הרף הפלילי בהתנהגות בעל החשבון. ניסיון להבריח את הכספים למקומות אחרים נסתרים עשוי לשמש ראיה ניצחת למודעות ולכוונה הפלילית של בעל החשבון. הדברים מקבלים משנה תוקף במיוחד כאשר לעתים הפתרון הנכון זמין. ברשויות המס בארה"ב ובישראל קיימים מסלולי חנינת מס למי שפונה אליהן לצורך הסדרת העניין לפני שתיפתח חקירה בעניינו".

- כלומר?

"הצהרה וכניסה למסלול חנינה, נותנות בדרך כלל חסינות מפני הליך פלילי. לעתים מדובר גם בהקלות בגובה הקנסות וצבירת הריביות. יש מקרים רבים, שבהם בעלי החשבונות כלל לא מודעים לכך שעל פי הוראות האמנה בין ישראל לארה"ב, ייתכן שחבות המס הסופית שלהם נמוכה משמעותית ממה שחשבו. יש ממשקים רבים בשאלת מעמד התושבות, כך שחוקי מס בישראל יכולים לסייע לפתרון כולל משני צדי האוקיאנוס.

"גם באותם מקרים שבהם המס בדיעבד והקנסות יהיו משמעותיים, עדיין עדיף ואפשרי להסדיר את הנושא במסגרת הליך גילוי מרצון במקביל לחתימה על טופסי דיווח, שכן אחרת רק דוחים את הבעיה, ואולי לא לזמן רב".

מנכ"ל האוצר: "מנסים לייצר את ההסדר המיטבי האפשרי"

בתחילת אוגוסט הקים מנכ"ל האוצר, דורון כהן, צוות בראשות פרידה ישראלי, בכירה באגף הכנסות המדינה ולפני כן בכירה ברשות המסים, בשיתוף נציגי בנק ישראל, הפיקוח על הבנקים, רשות ניירות ערך ומשרד המשפטים - "צוות פאטקה".

הרצון בישראל הוא להגיע להסכם בילטרלי, ארה"ב-ישראל, במודל ההסכם הייחודי (ההסכם ה"קל") שניסוחו מסתיים בימים אלה בין ארה"ב לבריטניה, שהאמריקנים מעריכים שיש לה מערכת אכיפה אפקטיבית. הסכם ארה"ב-בריטניה אמנם לא סימטרי, אבל מאפשר העברת הדדית של מידע בין המדינות, מתוך נתוני המוסדות הפיננסיים, מאפשר הסדרה בחקיקה או רגולציה של דרישות המידע האמריקניות ובעיקר הופך את רשות המס של המדינה שחתמה לגורם ביניים, חיץ, בין המוסדות הפיננסיים ל-IRS. מדינות האיחוד האירופי מקוות לחתום בעתיד על הסכמים זהים.

ישראל מנסה, מתאמצת, לא להגיע למצב שבו ייחתם עמה בעתיד הסכם על פי המודל השני, זה המנוסח בין ארה"ב לשוויץ וליפן, שנאלצו לחתום על הסכמים שאין בהם הדדיות, ובפועל המוסדות הפיננסיים שלהן יוכפפו כמעט בכל למוסדות האמריקנים.

נכון לעכשיו, אין התקדמות ממשית בשיח בין שלטונות המס בארה"ב לישראל. בישראל מקווים, שאחרי הבחירות בארה"ב תהיה יותר נכונות אמריקנית לקיים שיחות רשמיות בכוונה לגבש הסדר. לעת עתה כלל לא ברור איזה הסדר זה יהיה, ובהחלט אפשרי שההכרעה בבחירות בין ברק אובמה למיט רומני תכריע גם בעניין הזה.

"אנו עוקבים זה מכבר אחר התפתחות ההוראות והפעילות האמריקנית וההסכמים עם מדינות שונות", אומר מנכ"ל האוצר. "מתקיים דו שיח, גם במסגרת מוסדות ה-OECD וגם בערוצי תקשורת ישירים. במקביל נעשית עבודה פה בארץ, על מנת לייצר את ההסדר המיטבי האפשרי".