לא מודה ולא עוזב, גם ירוחם?

כל סיפור שחרורו המוקדם של האנס זאהר עאטף מריח לא טוב, רע מאד אפילו.

עאטף, איש צבא, הורשע בשנת 2007 בשורה של עבירות מין: 10 מקרי אונס ו-5 מקרים של מעשים מגונים. בית הדין הצבאי המיוחד שלח אותו ל-6 שנות מאסר.

אחת מבקשותיו המרובות לשחרור מוקדם התקבלה על-ידי ועדת השחרורים הצבאית, אבל בג"ץ פסל אותה. בקשה שנייה שהגיש עאטף לאחרונה שוב התקבלה בוועדה, ברוב של שניים מול אחד. זאהר צפוי להשתחרר מהכלא מחר (ד'), 9 חודשים לפני המועד שנקבע לו.

זה שיקום זה?

החלטת השחרור המוקדם מבוססת על הנימוק שאלוף-המשנה לשעבר (הוא הורד לדרגת טוראי) החל לעבור שיקום (באופן פרטי), ולכן רמת המסוכנות שלו פחותה משהייתה.

אבל - בג"ץ קבע הלכה שאדם שלא הודה והביע חרטה, יש לדחות את בקשתו לשחרור על הסף. הוועדה התעלמה מהלכת בג"ץ והעדיפה שיקול שהמופרכות שלו מובנית בתוכו, כפי שאראה מיד.

ממה בדיוק משתקם עאטף, אם הוא מכחיש עד היום את ביצוע המעשים? איך יכול אדם להשתקם מדבר שלא עשה? הצגתי שאלה זו לליאת קליין, היועצת המשפטית של מרכזי הסיוע לנפגעות תקיפה מינית. היא חשבה רגע, והשיבה: שאלה מצוינת.

תודה, אמרתי, אבל מה התשובה? האם תלכו לבג"ץ? קליין השיבה שזה לא על השולחן. מדוע? בעיקר כי נותרו רק 9 חודשים לשחרור. שזו ממש אינה סיבה, בטח לא משפטית, בוודאי לא עניינית. השאלה היחידה צריכה להיות אם המורשע זכאי לשחרור מוקדם או לא.

במקום להצטער, להגיש עתירה

אחת מקורבנות האונס שמעה על השחרור: "אני לא מקבלת שחרור מוקדם מהסבל והכאב שהאנס גרם לי". עו"ד קליין אמרה: "לצערנו ועדות השחרורים נוטות להעדיף את מצב האסיר על פני השלכות מעשיו על קורבנותיו".

אם את, עו"ד קליין, מאמינה בדברייך, אז במקום להצטער תגישי עתירה לבג"ץ. מה גם שהייתה בהחלטת השחרור דעת מיעוט שהתנגדה לה. ובמיוחד שזו בדיחה לומר על אדם המכחיש את מעשיו שהוא בתהליך של "שיקום" מהמעשים שהוא מכחיש שעשה - שזהו דבר והיפוכו.

תקדים בשביל משה קצב?

ועוד שיקול מכריע להגשת עתירה: ענין התקדים. על שולחנו של נשיא המדינה מונחת בקשה לשחרור מוקדם של אנס אחר, משה קצב. הנשיא ורשויות המשפט אמרו כי לא ידונו בה כל עוד קצב אינו מודה ומביע חרטה. יש להניח כי עכשיו יבואו פרקליטי קצב וינפנפו במקרה של האנס הצבאי. מה יגידו להם?

ועדות שחרור צבאיות - ומיותרות

ועדת שחרורים צבאית, מי צריך אותה, וגם בית דין, כאשר מדובר במעשים פליליים לא צבאיים, למה לא מטפלים באנשי צבא במסגרות הפליליות הרגילות?