מלחמה ובחירות

1. זמן למחאה ועת לביטחון. זמן לסדר יום חברתי-כלכלי ועת לתשומת לב ביטחונית מרוכזת. מדינה כמו משפחה - פעם מתמקדת תשומת הלב בילד החולה ופעם במשכנתא. פעם בהורה המבוגר ופעם בעבודה, פרנסה וקריירה. שיח כלכלי-חברתי לא סותר ולא בא במקום שיח ביטחוני מדיני, ולהפך. אלה רק הפרופורציות שמשתנות בצוק העתים.

יום אחד מדגישה הכותרת עיוותי מחירים, מונופולים וטייקונים, למחרת את נפלאות כיפת ברזל, צה"ל ותעשיות ביטחוניות. אתמול "חגגו" על תמונת עמיר פרץ, שר ביטחון עם (חלקיק שנייה) משקפת מכוסה, והיום קריאה כללית לבקש ממנו סליחה ולהעניק לו פרס מיוחד על החלטה אמיצה שקיבל בניגוד לדעת מומחים ויועצים, לאמץ ולממן את כיפת ברזל. זו דרכו של עולם. אלה מעגלי החיים. "לכל זמן ועת לכל חפץ תחת השמיים. עת ללדת ועת למות, עת לטעת ועת לעקור נטוע. עת להרוג ועת לרפוא, עת לפרוץ ועת לבנות. עת לבכות ועת לשחוק" (קהלת, ג 1).

2. מלחמה, טילים, צבע אדום - קודמים לכל שיח אחר. החיים קודמים. כשיסתיימו הימים האלה - תחזור תשומת הלב למלחמות האגו המתפוצץ של כוכבי הבחירות ובעלי האג'נדות: האם עיתוי המבצע היה מכוון לבחירות או שלא סביר להיכנס, לפני בחירות, למלחמה שאתה לא יודע בכמה מודעות אבל תסתיים, מה אמר נתניהו, מה עשה ברק, מה ציינה יחימוביץ' ואיך התבטאו מופז, לפיד, ישי, דרעי או אולמרט ולבני, המשוועים לתשומת לב.

כשייגמר המבצע, הקרב, המלחמה, ישובו גם העניינים החברתיים-כלכליים. כי את המנגינה הזאת כבר אי אפשר להפסיק. מחירי דירות לא יחזרו לשפיות, עם אחמד ג'עברי ובלעדיו, אם לא יתקיים לחץ על הממשלה להגדיל שיווקי קרקע לבנייה; דמי ניהול ועמלות לא יפסיקו להתפרע, למרות כיפת ברזל, אם נפסיק להשגיח על בתי ההשקעות והבנקים. מחירי הקוטג' והפסטה לא יעצרו זינוקם אם לא תתפתח תחרות; בעלי העסקים לא יחושו את אימת הציבור בפתח ביתם והשלטון ימשיך להתחכם ולהעלים מידע מהציבור. רק בחברת החשמל, שרי ממשלה, מנהלים, דירקטורים ועובדים, ימשיכו לחיות בלה לה לנד - מלחמה ושלום.

3. עם השקט יחזרו אימי התקציב. 15 מיליארד שקל קיצוץ מתוכנן ל-2013, הפכו, תוך ימים ספורים, לחלום, לגעגוע. המלחמה עולה מיליארדים, הצטיידות מחודשת של הצבא תעלה עוד מיליארדים, לזה יש להוסיף את הסכום הכבד שיידרש כדי להחזיר למסלול את התשתיות בדרום הפגוע והמשק שנכנס לקיפאון. התקציב הבא יהיה קשה הרבה יותר מהצפוי, ואיתו יצטרכו לחיות הביטחון, הכלכלה והחברה גם יחד.

4. כדי שאינטרסים כלכליים-חברתיים יבואו לידי ביטוי בממשלה הבאה חייב הציבור ללכת ולבחור, לא עוד שיעור הצבעה עלוב של 64%, וקודם כול - כל מפלגה חייבת לרכז ולגבש מצע בהיר, ברור ובעיקר מעשי. בדיקת המצעים הכלכליים-חברתיים של המפלגות מעלה ערימה של ססמאות ללא משמעות מעשית. מילים כמו "רווחה", "סדר עדיפויות", "סולידריות", "ביטחון תעסוקתי", או "הקטנת אי השוויון" חוזרים כך ואחרת, בלי להבהיר מה המטרה בפועל ואיך בדיוק מגיעים אליה.

המשימה של ההתארגנויות החברתיות שאחרי המלחמה היא לדרוש פירוט מלא של התוכנית המעשית, בתחומי תקציב המדינה, וחלוקתו בין ביטחון, חינוך, בריאות, רווחה, תשתיות ודיור. למשל: האם יש להגדיל את התקציב ביחס לתוצר? האם מקורות ההגדלה יבואו מהגדלת מסים או הגדלת גירעון? מה התוכנית המפורטת להקטנת יוקר המחיה? לפתוח את מוצרי החקלאות לתחרות מחו"ל? להגן על החקלאים? להגן על תוצרת הארץ?. האם יש לסבסד דירות לצעירים? לשכירות? להכיר בהוצאות משכנתא? אם כן, אז מאילו מקורות? מה הקריטריונים הממלכתיים לסבסוד דירות? לקנייה? להשכרה? מס עיזבון? להתנות מתן תקציבי חינוך לחרדים בלימודי ליבה? ועוד.

הכול תלוי רק בציבור. אך ורק. פוליטיקאים מגיבים לשיח הבוחרים. בוודאי לפני בחירות. תפקיד הארגונים החברתיים והתקשורת לדרוש מצע, ברור וחד, נטול ססמאות.