אטרקציה תיירותית חדשה בגוש דן: סוללת כיפת ברזל

אם יש צמד מילים שכל ילד בישראל מכיר בימים אלו זה "כיפת ברזל". תושבי הדרום כבר רגילים לפלא הזה, שהפך את החיים שלהם למעט נסבלים יותר, אך לתושבי גוש דן, מדובר באטרקציה תיירותית מסעירה, שהפכה בימים האחרונים למוקד עליה לרגל.

עשרות אזרחים מגיעים אל מוקדי הסוללות, שאת מיקומן המדוייק כמובן לא נוכל למסור לכם. גם כדי לומר תודה לחיילים ששומרים עלינו, אבל בעצם כדי לראות בעיניים את מה שאנחנו כל כך אוהבים לראות בטלוויזיה - יירוט מוצלח בשמיים.

השמועה בקרב אחת השכונות בתל אביב, שהסוללה הוצבו במרחק סביר מבתיהם, פשטה במהירות והם מגיעים לכאן בהמוניהם, נפעמים ובוהים בסוללות, שרוב הזמן הן לא הרבה יותר מחפץ דומם. דוד ושמעון, תושבי האזור, אפילו החליטו לוותר על יום עבודה לטובת תצפית מתמשכת. אחרי ששמעו שחבר זכה לראות את היירוט הבוקר במו עיניו, הם הגיעו לנסות את מזלם, עם כיבוד כמובן, מביטים אל הסוללות וזוללים פיתות עמוסות. "האישה עשתה לי חביתת ירק ופתחנו פה שולחן", אומר שמעון, "הגענו לפני שעה ונחכה כמה שצריך. באנו לראות בעיניים את התשובה להחמאס".

אנחנו רוצים שיחריבו את כל עזה, אז באנו להשקיף איך עושים את זה, לחזק את החיילים ולהתחזק בעצמנו". דוד מסדר את הסלטים שהביא בעמדת הפיקניק המאולתרת וקובע בנחרצות, כשפלפל חריף בין שיניו: "אנחנו פה עד שימאס להם!". שעות עבודה יקרות? הצחקתם אותם: "להיות פה זה לא עבודה? זה סוג של עבודה".

"אם יהיה יירוט, אולי זה יזרז את הלידה"

אורי וירון, מדריכי סקי מים, אמנם לא ויתרו על עבודה, אבל ניצלו הפסקת הצהריים כדי לבוא במיוחד לגנוב מבט חטוף, "באנו לראות, אולי יהיה שיגור בדיוק עכשיו", אומרת אורי, "וחוץ מזה שפה הכי בטוח להיות אם תהיה עוד אזעקה. באים לפה מלא אנשים, אז קפצנו גם".

בין הסקרנים בולטת נועה כהין, הנמצאת בחודש התשיעי להריונה ועלולה ללדת בכל רגע. הריון ואזעקות זה שילוב בעייתי, אבל לא אם תשאלו אותה. "אני בשבוע 39 וכל רגע עלולה לחטוף צירים", היא אומרת, "אם יהיה פה יירוט, אולי זה יזרז את הלידה". "היא שיגעה אותי", אומר שמעון בעלה, "היא אמרה שהיא רוצה לראות בעיניים שמגנים עלינו אז לקחתי אותה לפה". כהין מהנהנת ומנסה לנצל את מצבה הפיזי כדי לעבור את המחסום הסימלי שהקימו חיילי הסוללה. "אין לי מקלט בבית, ונראה לי אחלה חוויה לבוא לפה ולראות את כיפת ברזל. חוץ מזה שעד עכשיו לא היה נעים מתושבי הדרום שאנחנו מחוץ לתחום, אז הנה, יש פה גם טילים, אז באנו לראות".

את החיילות שהוצבו כדי למנוע מהסקרנים להתקרב אסור לראיין, וניכר שהן נבוכות משום שלא קיבלו שיעור בטירונות איך-תתמודדי-עם-הפיכתך-לאטרקציה. לרגליהן מונחות ערימות של מזון שהתושבים מביאים, והן מודות ומלאות גאווה גם יחד. אחת מהן זוכה לפתע לביקור חפוז מסבא וסבתא. "אנחנו גרים בתל אביב, אז באנו להביא לה אוכל. רצינו שיהיה להם נעים עד כמה שאפשר", אומרת נילי, הסבתא. "אתמול בערב היא שלחה לנו סמס, סבא וסתבא עכשיו אני מגנה עליכם", אומר ברוך הסב הגאה. "היינו רגועים גם לפני, אני למוד מלחמות, אז גם ככה אנחנו ישנים בשקט. אבל אנחנו מאוד גאים בנכדה שלנו".

לידם, הכי קרוב לסרט המסמן את הקרקע שהפכה לתקופה הקרובה לשטח צבאי, עומדת לימור, תושבת השכונה ושני בניה הנערים. "קצת מפחיד בבית, כי אנחנו שומעים את הכל, אז באנו לראות", היא אומרת, ""לא האמנתי שאני באמת יכולה לראות את הכיפת ברזל, צילמתי מלא ושלחתי לכולם בווטסאפ. לא נראה לי שאני מעכלת בכלל מה קורה כאן, אבל תשמעי יש לנו צבא. אין, הם שומרים עלינו".