אושר ניהול ייצוגית נגד 5 עיריות: גבו ריבית דריבית על פיגורים

‎‎התובעים נגד עיריות ראשל"צ, רחובות, נתניה, נס-ציונה ופ"ת טוענים כי יש לחשב את ריבית הפיגורים בדרך פשוטה ■ ביהמ"ש: נראה שהמחוקק לא התכוון לחיוב בריבית דריבית ■ המשמעות הכספית המצטברת עשויה להגיע למיליוני שקלים

5 עיריות גבו מדיירים ובעלי עסקים ריבית דריבית על תשלומי חובה, מעבר למה שמותר להן על-פי חוק, והן יצטרכו להתגונן בפני תביעה ייצוגית נגדן - כך קובעת שופטת בית המשפט המחוזי מרכז, מיכל נד"ב, בהחלטתה לאשר ניהול 5 תובענות שהוגשו נגד עיריות ראשון-לציון, רחובות, נתניה, נס-ציונה ופתח-תקווה כייצוגיות.

להחלטת בית המשפט עשויה להיות משמעות כללית ביחס לאופן חישוב ריבית הפיגורים על-ידי כל הרשויות המקומיות, והמשמעות הכספית המצטברת של פסק הדין עשויה להגיע למיליוני שקלים.‏

5 התביעות הייצוגיות עוסקות כולן בפרשנות חוק הרשויות המקומיות (ריבית והפרשי הצמדה על תשלומי חובה). התובעים הם בעלי נכסים בתחומים המוניציפליים של הרשויות הנתבעות, והם שילמו תשלומי חובה בתוספת תשלומי פיגורים בהתאם לחוק הריבית. אותו חוק קובע כי "תשלום חובה שלא שולם בתוך 30 יום מהמועד שנקבע לשילומו, ישולם בתוספת תשלומי פיגורים".

‏המונח "תשלומי פיגורים" הוגדר בחוק כך: "ריבית צמודה בשיעור 0.75% לחודש, או בשיעור אחר כפי שקבעו שר הפנים ושר האוצר, ממועד החיוב בתשלום החובה עד יום שילומו, בהוספה או בהפחתה של הפרשי הצמדה". ‏‏

השאלה שבמחלוקת בין הצדדים היא מה משמעותה של "הריבית הצמודה" המופיעה בהגדרה: האם היא מיתוספת לקרן בצירוף הפרשי ההצמדה בלבד, כפי שטוענים התובעים - או שהיא מיתוספת לקרן החוב בצירוף הפרשי ההצמדה וכן הריבית שנצברה עד תחילת אותו חודש, בשיטת ה"ריבית דריבית", כפי שטוענות הרשויות המקומיות.

‏מתברר כי הרשויות המקומיות מחשבות את תשלומי הריבית לפי חוק זה בהתאם לשיטת ה"ריבית דריבית", ומוסיפות מדי חודש ריבית על הסכום המלא, הכולל הן את הקרן והן את הריבית שנצברה עד לתחילת אותו חודש. ריבית זו מגיעה לאחר שיערוך לכ-9.4% בחישוב שנתי.‏

‏‎‎כוונת המחוקק

‏‎‎השופטת נד"ב קובעת בפסק דינה כי "סמכויותיהן של הרשויות המקומיות נגזרות מעיקרון חוקיות המינהל, שלפיו אין הן רשאיות לפעול מחוץ לתחומי סמכויותיהן. גביית ריבית פיגורים על-ידן, בגין איחור בתשלום של תשלומי חובה, חייבת אף היא להיות מכוח הסמכה מפורשת בחוק".

היא מציינת כי המחוקק עשה שימוש במספר מקרים בביטוי "ריבית דריבית", ולכן ביטוי זה "אינו זר למחוקק, והוא עושה בו שימוש בדברי חקיקה שונים". כך למשל, מופיע ביטוי זה בחוק פסיקת ריבית, וכן בתקנות הדואר. עם זאת, בחוק הריבית של הרשויות המקומיות לא נעשה שימוש במונח זה, ואף לא נקבע במפורש כי הפרשי ההצמדה והריבית יצורפו לקרן מדי חודש.

‏עוד מציינת השופטת כי בדברי חקיקה שונים מופיעים זה לצד זה שני המונחים - "ריבית צמוד" ו"ריבית דריבית".

"מדברי החקיקה הללו עולה כי מדובר במונחים שונים המגדירים חיובים שונים", קובעת השופטת. "לא סביר שאם המונח ריבית צמודה משמעותו היא ריבית דריבית, היה עושה המחוקק שימוש בשני מונחים שונים, ועוד באותו דבר חקיקה. נראה לכאורה כי משבחר המחוקק שלא להשתמש במונח ריבית דריבית בחוק הריבית, הרי שלא כיוון לחיוב בדרך של ריבית דריבית".

‏בתגובתן לבקשות התובענות הייצוגיות טענו הרשויות המקומיות כי משמעות המילה "לחודש", המופיעה בהגדרה, היא שסכום הקרן מתעדכן מדי חודש, ולכן הריבית חלה על הסכום המעודכן הכולל את הריבית מהחודשים הקודמים.

בית המשפט דחה גם טענה זו. "ריבית היא לעולם לתקופה נקובה, היא יכולה להיות בשיעור מסוים לחודש, לרבעון, לשנה וכו'. העיריות טוענות כי נקיבת התקופה איננה רק נקיבה בתקופת הריבית, אלא שהיא נוקבת למעשה בתקופת החיוב, שלאחריה מצטברת לקרן הריבית, כחלק בלתי נפרד מן הקרן. פרשנות זו איננה מתיישבת עם דברי חקיקה שונים, שקבעו מפורשות כי ריבית והפרשי הצמדה וריבית שנפסקו לפי אותו חוק יצורפו לקרן אחת לשנה", קבעה השופטת.

‏‏‎‎‏תחשיב לא סבוך

‏‎‎עוד קבע בית המשפט כי ניהול ההליך בדרך של תובענה ייצוגית היא הדרך היעילה ביותר לדון במחלוקת. "מדובר במחלוקת משפטית שתוצאותיה לכל אחד מהפרטים היא בעלת משמעות כספית נמוכה, שעל כן אין להניח שיטרחו לנהל הליכים פרטניים מול הרשות. אני סבורה כי בענייננו קיימת שאלה ממוקדת המשותפת לכל חברי הקבוצה. התחשיב הפרטני שיידרש לשנתיים אחורנית, במקרה של קבלת התובענה לאחר אישורה, איננו נראה לי סבוך במידה שיש בה להצדיק את דחיית הבקשה לאישור התובענה", קבעה השופטת.

‏‏הבקשות לאישור התביעה הייצוגית התמקדו בבקשת השבת הכספים שנגבו במשך תקופה מוגבלת של שנתיים אחורנית, וזאת בשל התקופה המקוצרת שנקבעה בחוק תובענות ייצוגיות.

בית המשפט קבע כי טענות אפשריות של הרשויות המקומיות בדבר פגיעה בקופה הציבורית בשל קבלה אפשרית של התביעה, יישמעו בשלב הבא, של קביעת הנזק ואופן הפיצוי.

"העיריות טענות באופן סתמי כי אישור התובענה עלול לגרום נזק חמור לתושבי העיר", כתבה השופטת נד"ב. "הטענה לא נטענה באופן מפורט, ולא מצאתי שיש בה כדי למנוע אישור התובענה. עם זאת, כמובן שמורה להן הזכות לטעון ולהוכיח עניין זה בפניי במועד המתאים". ‏‎‎‏(ת"צ 52342/07/11)‏.

עו"ד מיכאל רוזן, המייצג נישומים שתבעו את עיריות נתניה, רחובות וראשון-לציון, אומר כי אמנם על-פי חוק תובענות ייצוגיות ניתן לתבוע רק שנתיים אחורנית, אולם גם כך מדובר בעודפי גבייה שנגבו מבעלי עסקים ומדיירים פרטיים המגיעים לכדי מיליוני שקלים.

צרו איתנו קשר *5988