ליברמן: רק אחרי שדני איילון עף מישראל ביתנו הוא נזכר לדבר

(עדכון) - שר החוץ לשעבר אביגדור ליברמן העיד במשפטו: "לא הייתה שום הוראה ולחץ, לא על דני איילון ולא על אף אחד אחר, למנות את בן-אריה לשגריר" ■ "איילון הוא רודף תקשורת אובססיבי. לא מובן אם הבן אדם קשור לכדור הארץ או לא"

"היה ברור שמדובר באדם רודף תקשורת אובססיבי. לפעמים אתה לא מבין אם הבן אדם קשור לכדור הארץ או לא" - כך תיאר שר החוץ לשעבר, ח"כ אביגדור ליברמן, את סגנו לשעבר, דני איילון.

ליברמן, שהעיד היום (ד') במשך שעות ארוכות בבית משפט השלום בירושלים במסגרת שלב עדויות ההגנה במשפטו בפרשת השגריר בבלארוס, הקדיש חלק מעדותו למתקפה חריפה על איילון, שהעיד לפני כחודש בבית המשפט עדות שהזיקה לליברמן.

"נתתי הוראה במשרד למדר את איילון מכל חומר סודי", הוסיף יו"ר ישראל ביתנו, "כי כל חומר כזה היה מוצא את דרכו לתקשורת".

ליברמן מואשם במירמה והפרת אמונים, בכך שבמהלך כהונתו כשר החוץ פעל לקידום מינויו של זאב בן-אריה לשגריר בלטביה, זאת אף שבתפקידו הקודם של בן-אריה כשגריר בבלארוס, הדליף בן-אריה לליברמן פרטים מתוך מסמך חיקור הדין שביקשה ממנו משטרת ישראל להעביר לשלטונות המדינה. זאת, במסגרת החקירה נגד ליברמן בפרשת חברות-הקש - תיק החקירה המרכזי נגד שר החוץ לשעבר, שנסגר מחוסר ראיות.

ליברמן דחה מכל וכל את הטענה לפיה הורה לאיילון, שעמד בראש ועדת המינויים לראשי נציגויות במשרד החוץ, למנות את בן-אריה לשגריר בלטביה.

"לא היה ולא נברא", אמר ליברמן. "איילון אמר שהוא אזרח שומר חוק ורואה כחובתו כאיש ציבור לשתף פעולה עם רשויות החוק. מעניין שכל הסיפור של בן-אריה יוצא ברעש גדול במארס 2010. עד דצמבר 2012, כשאיילון מוצא עצמו מחוץ לרשימת 'ישראל ביתנו' לכנסת, הוא לא דיבר מעולם. היו לו שנתיים וחצי לבוא ולספר. רק אחרי שעף מרשימת 'ישראל ביתנו' הוא נזכר שהיה מקרה כזה. זה דבר מוזר ביותר".

לדברי ליברמן, "לא הייתה שום הוראה ולחץ, לא על איילון ולא על אף אחד אחר, למנות את בן-אריה. לא היו שום שיחות עם אף אחד מחברי הוועדה על מינוי בן-אריה".

ביחס להתנהלותו של איילון כלפי ליברמן לאחר שהודח מישראל ביתנו, אמר ליברמן: "לפעמים אתה לא מבין אם הבן אדם קשור לכדור הארץ או לא. הוא משמיץ אותי במשטרה, אוסף חומרים, ואז אומר שיש לו יחסים טובים אתי. יש אנשים שאני לא מצליח להבין את טיבם. הוא יוזם כל מיני חקירות והדלפות והשמצות נגדי.

"הרי לפני שאיילון עף מרשימת 'ישראל ביתנו', הוא מיילל ומספר שליברמן הוא שר החוץ הכי טוב, עם פוטנציאל להיות ראש ממשלה, משבח אותי. וברגע שהוא מחוץ לרשימה - תפנית של 180 מעלות בן-לילה. באיזה להט הוא סיפר איזה שר חוץ טוב יש למדינת ישראל".

את היחסים בינו לאיילון הגדיר ליברמן כ"יחסים קורקטיים. הוא מעולם לא היה איש אמון שלי. הוא מעולם לא היה בביתי. אני הייתי פעם אחת בביתו, בבר-המצווה של בתו".

"אירוע של 3 עד 5 דקות"

בתחילת עדותו הראשית שיבח ליברמן את בן-אריה ואת התאמתו לתפקיד השגריר בלטביה. "בן-אריה ללא ספק היה בקיא מאוד בהיסטוריה, במנטליות, בשפות, במערכת הפוליטית והציבורית של אוקראינה ומולדובה, הוא דיבר גם רוסית וגם אוקראינית. הייתה אחדות דעים שמדובר מצד אחד באיש ספר, אינטליגנטי, איש אשכולות, שכמובן חסרים לו מרפקים. חסרה לו חוצפה ישראלית. אם הייתה לו חוצפה ישראלית, אין ספק שהוא היה מגיע הרבה יותר רחוק".

את האירוע בשגרירות במינסק בבלארוס ב-2008, שבו הדליף לו בן-אריה פרטים מתוך חיקור הדין, תיאר ליברמן כך: "כל האירוע הזה לקח בין 3 ל-5 דקות, כולל כניסה לחדר, כמה דברי נימוסין, הקשבה לטלוויזיה והאירוע עצמו.

"בן-אריה אמר שהוא רוצה לדבר אתי ביחידות. נכנסנו לחדר, הוא נתן לי מעטפה עם פתק בפנים ואמר 'תסתכל בבקשה מה כתוב שם'. זה לא אירוע שיזמתי או שהייתי מוכן אליו. אתה לוקח משהו כתוב בכתב-יד וקורא, ואתה לא מבין מה קרה פה. אני רואה 'מדינת ישראל חיקור דין ליברמן', זה היה כרעם ביום בהיר. כל מה שאתה עושה זה אינסטינקיטית, אתה לא מתחיל לחשב מהלכים.

"לקחתי את הפתק, הורדתי לשירותים, אמרתי 'הכול שטויות, זה פשוט לא מעניין, תודה', ואחרי דקה יצאנו. לא יכולתי להתעמק במה שכתוב שם. חשבתי שיש בזה פוטנציאל נזק. פעלתי מתוך מטרה לשכוח את זה".

ליברמן הדגיש כי "לי היה ברור שהוא קיבל מידע או הדלפה מכל מיני רמי-דרג בבלארוס ושהוא מחובר טוב לצמרת הבלארוסית. חשבתי שמישהו הדליף לו. זה היה פתק בכתב-יד, לא נייר רשמי, והייתי בטוח שזו עוד הדלפה מני רבות. עד אז ידעתי שחיקור דין זה בין משטרה למשטרה או בין משרד המשפטים למשרד המשפטים. לא ייחסתי לפתק שום חשיבות, מבחינתי זה פשוט חלף עם הרוח.

"בן-אריה עשה לי שירות דוב. אמרתי לבן-אריה: 'זה שטויות, לא מעניין וזהו, תשכח מזה'. תפסתי את זה כמעשה אידיוטי, שיכול רק להזיק. הייתה שם מנכ"לית המפלגה, פאינה קירשנבאום, ואמרתי לה 'אני מתפלא איך בן אדם יכול להיות אינטליגנט ואידיוט בו-זמנית'".

"שום הכרת-תודה"

ליברמן דחה על הסף את הטענה כי התחשב בפעולתו של בן-אריה לטובת ליברמן בבלארוס, במסגרת השיקול למינויו לתפקיד שגריר בלטביה. "לא היה שום קשר. זה לא ישב לי בתודעה, שמתי את זה בבוידעם, וזה לא היה שום שיקול".

בתשובה לשאלה אם היה יודע שמדובר בפרטים שהודלפו מתוך מסמך חיקור דין, כיצד היה נוהג, השיב ליברמן: "בדיעבד אולי הייתי שוקל אחרת, אבל להגיד במאה אחוז שאני בטוח מה הייתי מחליט בסוף? אני לא יודע. אני לא בנוי להרוג בני אדם, מדובר בבן אדם נורמטיבי. זה היה אירוע חד-פעמי. אחרי כל הפעילות שלו והרקורד שלו, ללכת ולקבור אותו חי - אני לא בנוי לזה. לא הייתה שום הכרת-תודה. חוץ מפוטנציאל נזק לא ראיתי בזה שום דבר. אולי היו כוונות טובות, אבל התוצאה היא גרועה".

עוד טען ליברמן כי לא הייתה לו שום מעורבות במינוי בן-אריה לשגריר בלטביה.

"התנהגות אנושית"

בפתח הדיון נשא ראש צוות הסנגורים, ד"ר יעקב וינרוט, נאום פתיחה, ובו טען כי גם אם הפרקליטות תוכיח את כל העובדות המופיעות בכתב האישום - גם אז, לשיטת ההגנה, לא נעברה כל עבירה פלילית על-ידי ליברמן.

"ההתנהגות של ליברמן, גם אם כל האמור בכתב האישום היה נכון - והוא לא נכון - הייתה אנושית, אינטואיטיבית. אנחנו נסתמך על מקורות הפילוסופיה של המוסר, ונטען שהיא הייתה גם מוסרית. את עבירת הפרת האמונים יש לפרש כך שתהיה תהום רבה רובצת בין התנהגות המוגדרת כעבירה פלילית לבין התנהגות אנושית ואינטואיטיבית. ההתנהגות של ליברמן הייתה ראויה. וגם אם ייאמר שמאיזו שהיא בחינה נפל בה דופי, צריך להבחין בין התנהגות פלילית לבין התנהגות שנפל בה דופי".

וינרוט ביקש להדגיש כי בעת שליברמן קיבל את ההדלפה מבן-אריה, לא הייתה לו כל דרך לדעת שהפרטים הנמסרים לו לקוחים מתוך מסמך חיקור הדין שישראל העבירה באמצעות השגריר לשלטונות בלארוס.

"ליברמן לא ידע שהמידע הוא מתוך חיקור דין שהשגריר קיבל מתוקף תפקידו", אמר וינרוט. "הוא חשב שיכול להיות שההדלפה התקבלה מגורם כלשהו בבלארוס או בישראל, ולא העלה על דעתו שמדובר במידע מחיקור דין שהגיע לידי השגריר. מאחר שזה מצב הדברים, אין מקום לפסילת ההתנהגות שלו".

בחקירה הנגדית עימתה התובעת, עו"ד מיכל סיבל-דראל מהמחלקה הכלכלית בפרקליטות, את ליברמן עם הפערים שהתגלו לטענתה בין הגירסאות השונות שנתן, בשתי חקירות במשטרה ובעדות בבית המשפט.

לשיטת הפרקליטות, לא ניתן לשלול שליברמן ניסה לסייע לבן-אריה להתמנות כבר ב-2004 לשגריר בבלארוס. ליברמן השיב: "הייתי אז באופוזיציה, והיכולת שלי לעזור הייתה מוגבלת מאוד".

עוד טענה התובעת כי ליברמן מנסה לגמד את חשיבות אירוע ההדלפה בבלארוס, בכך ששינה את גרסתו הראשונית, שלפיה קיבל מבן-אריה פתק צהוב - לגירסה שלפיה קיבל ממנו את הפתק בתוך מעטפה; בכך שבתחילה טען כי האירוע התרחש במסעדת המלון ההומה ולא בחדר פרטי, ובתיאור משתנה של מספר המילים שאמר בן-אריה בעל-פה - וכל זאת כדי לתאר את האירוע כבנאלי ורגיל, ולא כאירוע שמשמעותו החריגה הובנה לו בזמן אמת.

עוד שאלה התובעת את ליברמן מדוע כינה את בן-אריה "אידיוט" באוזניה של פאינה קירשנבאום ובחקירת המשטרה.

"הוא לא אידיוט במובן שבן אדם הוא אנאלפבית", הסביר ליברמן, "הוא עשה מעשה שטות. ראיתי פעם את ליאו מסי מפספס משני מטר, והוא הרי השחקן הכי טוב בעולם. אבל אמרתי אז 'איזה אידיוט, איך הוא מפספס כדור כזה'. בן אדם עושה שטויות, שאף אדם לא ביקש ממנו, רק יכול להזיק. אז במובן הזה 'אידיוט'".

האישום: פעילות אקטיבית למינוי זאב בן-אריה

פרשת השגריר בבלארוס החלה כהסתעפות של חקירת הפרשה המרכזית נגד ליברמן, פרשת חברות-הקש. במהלך חקירת המשטרה המסועפת בתיק זה שיגרה הפרקליטות באמצעות משרד החוץ בקשת חיקור דין לשלטונות בלארוס.

בשנת 2008, כשליברמן ביקר בבלארוס, הדליף לו השגריר דאז במינסק, זאב בן-אריה, פרטים מתוך מסמך חיקור הדין. בן-אריה נשפט על כך, ריצה עבודות שירות והודח משירות החוץ.

חודשים אחדים לאחר מכן, לאחר שהתמנה ליברמן לתפקיד שר החוץ ב-2009, הוא פגש את בן-אריה במסדרונות משרד החוץ, מינה אותו לראש המטה המדיני בלשכת השר, וכעבור חודשים אחדים מונה בן-אריה לתפקיד שגריר ישראל בריגה, בירת לטביה.

הפרקליטות טוענת כי במעשה זה ביצע ליברמן עבירת מירמה והפרת אמונים. כתב האישום נגדו הוחמר לאחר סבב גביית עדויות של חברי ועדת המינויים העליונה במשרד החוץ, שחשפה את האופי האקטיבי לכאורה של פעולת ליברמן למינוי בן-אריה.

בין עדויות אלה נכללת גם עדותו של סגן שר החוץ לשעבר, דני איילון, שהעיד כי ליברמן הנחה אותו לפעול למינוי בן-אריה לתפקיד. ליברמן מכחיש טענה זו.

צרו איתנו קשר *5988