הבג"ץ שעיכב את גיוס החרדים

יישום חוק טל התעכב בשל אורך-רוח שיפוטי מוגזם של בג"ץ

הצעתו של שר הביטחון משה (בוגי) יעלון, במסגרת דיוני ועדת פרי לגיבוש נוסח חוק הגיוס החדש שיחליף את חוק טל - להסמיך את שר הביטחון לפטור אוכלוסיות חייבות בגיוס, כמו חרדים, היא אי-הבנה של החומר ושל משמעות פסיקת בג"ץ.

לא מדובר אפילו בפסק הדין מפברואר 2012, שפסל את חוק טל וחייב את המערכת הפוליטית להיערך לחקיקת חוק חדש ושוויוני במקומו, אלא בפסק דינו קודם לו, של בג"ץ משנת 1998, שפסל את ההסדר שנהג עד אז, ולפיו שר הביטחון מעניק דחיית שירות אינסופית לתלמידי הישיבות.

השופטים קבעו כי סמכות השר היא להעניק פטורים אינדיבידואליים, לא מגזריים. הסדר הפוטר אוכלוסיות שלמות צריך לבוא בחקיקה ראשית, ולא בצווים גורפים של שר הביטחון.

היום אין אפשרות מעשית, פוליטית או משפטית, לשוב לאחור ולהקים לתחייה את הסדר הפטור המיניסטריאלי שנהג עד אז, ושביטולו הוביל לחקיקתו של חוק טל. אך העובדה שעניין זה נדון באחרונה בוועדת השרים בראשות יעקב פרי, ומן הסתם יועלה שוב בגלגולי החקיקה הצפויים בממשלה ובכנסת, מלמדת כי המערכת הפוליטית לא הפנימה הוראת בג"ץ: הסדר דחיית-השירות של תלמידי הישיבות, ואחריו ההסדר שנקבע בחוק טל, בוטלו בשל פגיעתם הבלתי חוקתית בעיקרון השוויון. כל מתווה שייחקק כעת יעמוד לבחינה חוקתית ויצטרך לעמוד במבחנים החוקתיים.

התוואי המסתמן הוא כה סבוך, עד שהוא מקשה על ראיית התמונה הכוללת. בין מרכיביו: מתן פטור מלא לאוכלוסייה נבחרת של "עילויים" מבין תלמידי הישיבות (1,800 או מספר אחר); נקיטת סנקציות פליליות נגד תלמידי ישיבות שישתמטו מחובת הגיוס; הארכת שירות מזערית לתלמידי ישיבות-ההסדר, שימשיכו לשרת פרק זמן מקוצר לעומת חיילים רגילים - וגם לעומת תלמידי הישיבה שיגויסו; והסדרי ביניים ארוכי-טווח, הדוחים את יישום מתווה הקבע - שרק הוא אמור להביא עמו את בשורת השוויון - אל מעבר לקצה האופק הפוליטי.

ביום חמישי האחרון הודיע היועץ המשפטי לממשלה, יהודה וינשטיין, לחברת הכנסת המודאגת מרב מיכאלי (העבודה), כי אף שנציגי היועמ"ש שהשתתפו בדיוני ועדת פרי הביעו את עמדתם בנוגע לסוגיות שונות, "יידרש היועמ"ש למלוא ההסדרים המשפטיים" רק כעת, משהושלם המתווה בפורום הממשלתי.

זו גישה תמימה, שלא לומר מיתממת. בהנחה שמתווה פרי משקף את כל הסחר-מכר הפוליטי ואת מארג הלחצים מכל הכיוונים והמגזרים, אין כל סיכוי שעמדת היועץ תביא לשינוי כלשהו.

רוב המערכת הפוליטית איננה מתעניינת אם מתווה ה"שוויון בנטל" החדש עומד בהוראות בג"ץ, אלא אם בית המשפט יהין לפסול אותו מחדש. כדי שהיועמ"ש יתייצב אל מול המערכת הפוליטית כולה ויודיע כי הוא מסרב להגן על המתווה, צריך הסדר הגיוס החדש להיות מופרך באופן קיצוני. מה הסיכוי שוינשטיין יאמר זאת לראש הממשלה בנימין נתניהו?

הזחיחות שבה מתנהלת המערכת הפוליטית אגב גיבוש הסדר הגיוס החדש, היא אשמתו של בג"ץ עצמו. פסק הדין שביטל את חוק טל נתפס כנקודת שיא אקטיביסטית מצד בית המשפט, ואולם 10 שנות ההתנהלות הבג"צית בדרך לאותו פסק דין מהוות עדות לרפיסות ולאוזלת-היד השיפוטית - והמסר הזה מחלחל היטב למערכת הפוליטית.

אורך-רוח שיפוטי מוגזם

העתירות לפסילתו של חוק טל הוגשו מיד לאחר שנחקק לראשונה ב-2002, ושוב לאחר שתוקפו הוארך ב-2007. בסופו של דבר נפסל החוק בשל עילה חוקתית - פגיעתו בעיקרון השוויון באופן לא מידתי - אולם השופטים התמהמהו במכוון 10 שנים, כביכול כדי לאפשר למדינה ליישמו כראוי באמצעות כלים מינהליים. רק משהתייאש בית המשפט מהיישום הכושל, הוא ניאות לפסול את החקיקה.

בגישתו של בית המשפט טמון קושי כפול, עיוני ומעשי. מבחינה עיונית, פסילת חוק היא מעשה מתחום המשפט החוקתי, אך במהותה ההנמקה של בג"ץ היא כשל מינהלי של הממשלה - ביישום ולא בחקיקה; מבחינה מעשית, בג"ץ אותת למערכת הפוליטית כי כל דבר חקיקה קלוקל, פוגעני ובלתי חוקתי, ככל שיהיה, יעמוד בתוקפו שנים ארוכות, שנות דור מבחינה פוליטית, עד שייפסל.

למרבה הצער, במקרים רבים אורך-הרוח השיפוטי המוגזם הופך את הערכים החוקתיים לאות מתה.

צרו איתנו קשר *5988