עו"ד לברטוב: "ישראל היא שוק נוח לעבריינים עם חוש יזמות"

עו"ד גל לברטוב, שרואה את עצמו מועמד לתפקיד פרקליט המדינה, חוזר בראיון בלעדי למגזין G אל הפרשיות שהסעירו את המדינה: מראש הממשלה אריאל שרון דרך האחים אברג'יל ועד להסגרת אליאור חן והשופט לשעבר דן כהן

14 בקשות לחיקורי דין ב-9 מדינות העבירה המחלקה הבינלאומית בפרקליטות המדינה במהלך חקירת תיק חברות-הקש נגד אביגדור ליברמן. חלק מהבקשות הועברו באמצעות אנשי משרד החוץ, חלק באמצעות נספחי משטרת ישראל, חלק בדרכים אחרות. מעגל שותפי הסוד גדל והלך, ובכל זאת - כולם הוכו בתדהמה כשהתברר כח השגריר הישראלי בבלארוס, זאב בן-אריה, הדליף פרטים מתוך בקשת חיקור הדין, דווקא לידיו של החשוד המרכזי בפרשה.

"האירוע הזה הוא בהחלט אירוע נדיר מאוד וחמור", אומר עו"ד גל לברטוב, המנהל הפורש של המחלקה הבינלאומית בפרקליטות המדינה, בראיון בלעדי ל-G.

כמי שהיה אחראי על הפן הבינלאומי של החקירה המסועפת, ועבד בצמוד עם צוות החקירה וצוות הפרקליטים מהמחלקה הכלכלית שליוו את התיק, לברטוב ישב במוקדי ההכרעות המרכזיים של התיק, שהסתיים לפני כחצי שנה בסגירת הפרשה העיקרית על-ידי היועץ המשפטי לממשלה, יהודה וינשטיין.

כמו ברבים אחרים מאנשי הפרקליטות, גם בלברטוב הותירה הפרשה הזו צלקות. הוא לא יצהיר זאת, אבל ההחלטה לגנוז את התיק העיקרי, ולהסתפק בהגשת כתב אישום בפרשה המשנית של קידומו של בן-אריה על-ידי ליברמן, אינה מקובלת עליו ואינה מוצדקת בעיניו. את ליברמן, מאמין לברטוב, היה צריך להעמיד לדין גם בתיק הראשי.

לברטוב, 50, רואה עצמו כאחד המועמדים לתפקיד פרקליט המדינה, שיתפנה בעוד כחצי שנה. בינתיים, אחרי שמונה שנים בראשות המחלקה הבינלאומית ו-23 שנים בסך-הכול בשורות הפרקליטות, הוא פנסיונר צעיר המצוי בעמדת המתנה.

"אני לא אציג את מועמדותי לתפקיד פרקליט המדינה ולא אדחוף את עצמי", מתייחס לברטוב. "אני לא צריך להגיד מה עשיתי ומה אני יכול לעשות מבחינת כישורים ניהוליים וכולי. אם ירצו יפנו אליי, ואם לא, הכול בסדר, אני אמשיך בדרכי. אגב, אותו דבר אמור מבחינתי גם לגבי התפקיד של וינשטיין, שמסיים בעוד שנתיים וחצי".

מי שיישב בראש ועדת האיתור לתפקיד פרקליט המדינה הוא לא אחר מאותו יהודה וינשטיין, שעמו לברטוב אינו חפץ להסתכסך. כך אפשר להבין מדוע - כשהוא נשאל מה היו הקשיים הראייתיים שוינשטיין התבסס עליהם בהחלטתו לסגור את התיק, והאם חיקורי הדין נכשלו בשל השפעת מעמדו הדיפלומטי הרם של החשוד העיקרי - לברטוב מסרב להשיב.

את הכעס האצור בקרבו על תהליך קבלת ההחלטות בתיק ליברמן, שבו משך וינשטיין את ההחלטה הסופית עוד ועוד - עד לסגירתו את התיק לאחר שהראיות נחלשו והלכו - מבטא לברטוב באופן הבא: "הבעיה עם חיקורי דין אינה חיקור הדין עצמו, אלא דיני הראיות בישראל. זה דבר מאוד משמעותי.

"בשיטה שלנו אתה צריך להוכיח שהעד הזה חתם על המסמך הזה, והמסמך הגיע מהחברה הזו ובחברה הזו הפקיד הרלבנטי יעיד שהנאשם הביא את המסמך. הדברים האלה לא קשורים לחיקורי דין אלא לדיני הראיות, שמפגרים מאוד אצלנו אחרי דיני הראיות במדינות מערביות, וזה כמובן בא לידי ביטוי בחיקורי דין. אנחנו מטפלים לא רק בתיקים חוצי גבולות, אלא בתיקים שבהם הראיות נמצאות במדינות שונות ומשונות. יש עבירות שבהן נוח להסתיר את הראיות או לשרשר אותן בין מדינות".

אין זכות לשתוק

במשך 15 שנים שירת לברטוב כתובע בפרקליטות מחוז תל-אביב, ואולם שמו עלה לכותרות רק בשנתיים האחרונות במחוז, לאחר שקיבל לידיו את תפוח האדמה הלוהט של חקירת ראש הממשלה לשעבר אריאל שרון בפרשת אננקס מחקרים ובפרשת סיריל קרן.

התיק עבר ללברטוב לאחר שהפרקליטה הקודמת שהייתה ממונה על החקירה, ליאורה גלט-ברקוביץ', הדליפה מסמך מהתיק - גם הוא, עולם קטן, היה מסמך חיקור דין - לעיתונאי "הארץ" דאז ברוך קרא, נתפסה על-ידי צוות חקירה מיוחד שבראשו עמד ערן שנדר, ונזרקה מהפרקליטות.

"החקירה הזאת סבלה מכל-כך הרבה בעיות לאורך השנים - שתיקה של גורמים כאלה ואחרים, חומרים שלא אותרו בכל מיני מקומות - שאתה לא יכול לתת תשובה לוגית אם הדלפה גרמה לכך. אני לא יודע גם איך אתה מגדיר כישלון. אני קיבלתי את התיק ב-2003, ועד שמוניתי למנהל המחלקה הבינלאומית ב-2005 הגשנו כתב אישום נגד עמרי שרון בפרשת אננקס. כך שאני לא יודע אם זה כישלון".

"מה שפגע בחקירה יותר מכל דבר אחר היה שבתיקים מהסוג הזה משרשרים כספים - יש חברה אחת וחברה אחרת, והמנכ"ל והיו"ר מתחלפים, וכשאתה מגיע לחברה הזו מתברר שהיא העבירה בכלל כספים למדינה אחרת. ובחיקורי הדין זה לוקח הרבה יותר זמן כדי לרוץ בין כל המדינות".

עבריינים ללא גבולות

"המחלקה הבינלאומית משמשת ראש החץ המשפטי של מדינת ישראל בתחום המשפט הבינלאומי בכלל ואכיפת החוק והתמודדות בעבריינות חוצת גבולות בפרט", אומר לברטוב, שכן מלבד התיקים שבטיפולה הישיר של המחלקה, היא משמשת צומת המעורב במגוון של תיקים אחרים. בין היתר, כך לברטוב, הדבר נובע מהפיכתו של העולם לכפר גלובלי, ומכך שפשיעה בינלאומית יכולה להיעשות לא רק בשלט רחוק, אלא שפשיעה בתחומיה של מדינה כלשהי יכולה להיעשות מבלי שהעבריין טרח להיכנס אל גבולותיה.

הסגרתו של העבריין הישראלי זאב רוזנשטיין מישראל לארצות-הברית - התיק הגדול הראשון של לברטוב במחלקה הבינלאומית - הייתה דוגמה למי שהורשע בביצוע סחר בסמים בהיקפי ענק בתחומי ארצות-הברית, אף שהוא עצמו לא דרך שם. "בכפר הגלובלי של היום אתה לא צריך לנסוע כדי לבצע עבירה בתחומה של מדינה אחרת", אומר לברטוב. "יש עבירות בינלאומיות במהותן - סחר בסמים, סחר בבני אדם, הלבנת הון, ויש עבירות מדינתיות שניתן לעשות בשלט רחוק; לא רק עבירות מרמה, אלא גם עבירות מין ממש, אפילו לא פורנוגרפיה. אדם יכול לשבת מול מחשב, להשיג חומרים מיניים על אדם במדינה אחרת, לאיים על אותו אדם ולדרוש ממנו לבצע מעשים מיניים כאלה או אחרים".

- הייתה טענה כלפי הפרקליטות, אפרופו תיק רוזנשטיין, שמדינת ישראל לא מסוגלת למצוא ראיות נגדו בישראל שיאפשרו את שליחתו לכלא, אז היא שולחת אותו לטיפול רשויות החוק בארצות-הברית.

"זו כמובן שטות. עבריינים משתמשים בכפר הגלובלי לתועלתם. ואז הם אומרים, כשאתם רוצים לתפוס אותנו תשתמשו בכלים המיושנים של כל מדינה בנפרד. לא עוד. זה בא לידי ביטוי בתיקי עוקץ ניגרי למיניהם. יושבים צעירים בישראל, מוציאים כספי פנסיה מקשישים בארצות-הברית, מרמים אותם שהם זכו בלוטו/טוטו, וגומרים להם את החיים. המשחק הזה נגמר. אנחנו ניאבק גם בארגוני פשיעה וגם בעבירות החמורות על-ידי הסגרה, כי הסגרה זה דבר שהיה לפני כמה שנים יחסית זניח, והפך לכלי מרכזי".

- ניתן לומר שישראל היא הרבה יותר יצואנית פשיעה מאשר יבואנית פשיעה. הרבה יותר ישראלים עוברים עבירות בחו"ל מאשר עבריינים זרים באים לכאן.

"יש הרבה עבריינים ישראלים בעלי חוש יזמות כזה או אחר. ישראל היא שוק נוח מכמה בחינות, כי דרך ישראל ניתן לעבור להרבה מדינות בעולם, וכי דרכון ישראלי יכול לשרת מאוד עבריינים, אבל לעומת מדינות אחרות, ישראל היא שוק יחסית קטן. למשל, בשוק לסמים, היא בוודאי לא יכולה להתחרות במדינות אחרות. כך שעל ארגוני הפשיעה ישראל נעשתה קטנה, והם מסתכלים לעבר מדינות העולם.

"באופן כללי אפשר לומר שיש הרבה מאוד עבריינים ישראלים שפועלים בחו"ל. יש גם עבריינים זרים שפועלים בישראל, וראינו את זה בעבר בעבירות נקודתיות, כמו עבירות אלימות, חיסולים. חלקם גם יהודים שעלו לישראל שהם בעלי רקע פלילי כזה או אחר, שהמשיכו כאן את הפעילות העבריינית".

הכתבה המלאה - במגזין G