אופיום להמונים

התשתיות שלא יושלמו עד המונדיאל, השחיתות בכל פינה, והאזרחים שנקרעים תחת תשלומי מס: שנה לפני הגביע העולמי, בברזיל מלקקים את הפצעים

שנה לפני גביע העולם בברזיל, הסתיימה החזרה הגנרלית. הכדורגל היה טוב מהציפיות, השאר הרבה פחות. שלוש נקודות למחשבה על גביע הקונפדרציות:

1. הכדורגל. אחרי ה-3-0 בגמר על אלופת העולם ספרד, לברזיל שוב יש תקווה בעיניים. לפני הטורניר הכל היה נראה אחרת. "או גלובו" ניתח רק לפני שבועיים את הסלסאו כנבחרת עם "הגנה רועדת, קישור שלא נלחם והתקפה שלא מאיימת". פלה התחנן בפני האוהדים לא לשרוק בוז כי "זה עלול לפגוע בבנייה של השחקנים וההכנה למונדיאל". עם תחילת הטורניר הנוכחי הרוח שינתה כיוון. השיא היה בגמר עם שלישייה לרשת הספרדית: 37 משחקים לא ספגה ספרד יותר משני שערים למשחק. בגמר היא יצאה בזול רק עם שלושה.

למשחק הברזילאי האינטנסיבי והמהיר, לא היתה גם לספרדים תשובה. לכוכבי ספרד יש נסיבות מקלות להשפלה שספגו, כמו ההכנה הקצרה, עומס המשחקים, והשיקום הקצר אחרי חצי הגמר. אבל בשנה הבאה לא יפחת העומס, והאקלים בטח שלא ישתנה. הברזילאים מצדם פיתחו בחצי שנה תחת "הסבא" סקולארי תחושה משפחתית של שיתוף פעולה ומוטיבציה, שמסייעים לכשרון המתפרץ להתבטא.

אם יש לברזילאים יש בעיה זה באופן מפליא בעומק הסגל. מצד אחד זו בעיה של 27 ההתאחדויות האזוריות הקיימות היום בברזיל שנלחמות זו בזו, בעיקר על נתח מהעוגה ופחות על כישרונות. מצד שני, 40 מיליון ברזילאים טיפסו בשנים האחרונות אל המעמד הבינוני, לצעירים יש פתאום אופציות אחרות לצאת מהפאבלה מאשר לשחק כדורגל. מאגר הכישרונות שנדמה היה תמיד כאין סופי, מידלדל פתאום.

2. הארגון. "בזמן הפריחה ברזיל לא עשתה את שיעורי הבית שלה. התשתיות במצב מביך, מערכת המיסוי מטורפת, וזה אני אומר בדיפלומטיות, והמעמד הפוליטי מנותק מהבוחר", מסביר וויליאם וואק, עיתונאי בכיר ב"גלובו TV". בעולם הכלכלה מדברים על "קושטו ברזיל" - העלויות הברזילאיות שנובעות מבירוקרטיה מסורבלת ומופרכת, מתשתיות תחבורה מפגרות (לאוטובוסים בערים רבות אין אפילו לוחות זמנים, אחרי יבול הסויה עומדות משאיות ימים ארוכים בפקקים בכניסה לנמלים, ועוד) ומתרבות של אלתור וחוסר אחריות.

זה מתבטא בהכנות למונדיאל. ברוב נמלי התעופה לא החלו העבודות. חמש ערים כבר הודיעו שלא יצליחו לממש את ההבטחות לקווי אוטובוס, מטרו וטראם שתוכננו כדי להגיע לאצטדיון, והן מתכננות להכריז על ימי משחקים כימי חופשה כדי להקל על העומס התחבורתי. כתב ה"קיקר" ברסיפה דיווח על נסיעה של שלוש וחצי שעות מנמל התעופה המקומי לאצטדיון, על מנופים שממלאים את החנייה ועל אצטדיון שהתנועה בו מתבצעת בדרכים המובילות בין אתרי בנייה וערימות של פסולת. "מי שטען שהאצטדיון הושלם באפריל והועבר לידי פיפ"א, לא נוטה לדקדק במה שקשור לאמת", כתב העיתון.

בזמן המשחק נגד אורוגוואי נגנבו כספים מחדרי המלון ברסיפה של שישה שחקני נבחרת ספרד. בפורטאלסה הותקפה אשתו של ז'וליו סזאר, כשנסעה ברחובות העיר ונשדדה. האלימות והפשע רחוקים מלהיעלם. ברור שפתרונות יימצאו והמונדיאל יתקיים בסוף כסדרו - אבל המצב בברזיל גרוע.

3. המחאה. בסוף מאי התכנסו שרי הספורט מכל העולם לכנס בברלין. שר הפנים הגרמני הכריז "שיש להציב גבולות בפני תחושת האדנות של מארגני האירועים הגדולים". בהחלטה המשותפת דרשו השרים לשים סוף לדרישות המוגזמות של הארגונים מהמארחים. למשל, הפטור ממס. ההסבר של נשיא פיפ"א ספ בלאטר ש"ההכנסות של פיפ"א באות 90-95 אחוז מהמונדיאל" לא מספקות אזרחים שמכניסים 100% מעבודה במדינה, ולא בדיוק מקבלים פטור בשל כך. רומאריו, היום חבר פרלמנט ביקורתי, חישב שפיפ"א היתה צריכה לשלם כחצי מיליארד אירו מס. "ברזיל פתחה את הרגליים עבור פיפ"א", כתב החלוץ בדימוס. למרות ההבטחה שכל הבנייה תיעשה מכספים פרטיים של משקיעים, בסופו של דבר נאלץ משלם המס להזרים מיליארדים רבים כדי להוציא את העגלה מהבוץ.

בלאטר המנותק סבר "שהמחאה תיעלם כשהכדורגל יתחיל", וקרא "לא לערב את הבעיות בברזיל עם כדורגל". פיפ"א טענה: "לא עשינו דבר שלא כהלכה" ודרשה "לבעוט בתחת של המפגינים אם צריך".

החיבור של המחאה בברזיל לכדורגל נובע מהקשר ל"קרטולאס", כת של עסקני כדורגל מושחתים. אנשים כמו ריקרדו טשיירה, שהפרלמנט מצא אשם בשחיתות, שכראש ההתאחדות וראש הוועדה המארגנת עשה חוזה עם עצמו לפיו הוא מקבל חצי מהרווחים אבל לא אחראי להפסדים. טשיירה אולץ להתפטר בשנה שעברה אבל ממשיך לנהל ממיאמי את המתרחש; או ז'וזה מריה מארין, 81, ראש ההתאחדות היום, בובה של טשיירה. מארין, שהיה פעיל בדיקטטורה הצבאית במדינה, הוא אויב אישי של נשיאת ברזיל שעונתה באותה תקופה במרתפי החקירות, ונחשב אישיות בלתי רצויה בארמון הנשיאות.

לדוגמאות אין סוף. אבל כל עוד הכדורגל בברזיל מנוהל על-ידי אויבי הציבור, הוא יהווה חלק בלתי נפרד מהמחאה נגד שחיתות, שוחד, מעילה בכספי ציבור וסדר עדיפויות קלוקל. וכל עוד פיפ"א מתנהלת בחוסר שקיפות והגינות, ותומכת ב"קרטולאס" למיניהם, היא תהיה מטרה לחיצים, ולא רק בברזיל.