המאסטר האגדי: ז'אן קלוד ברואה מוכיח שהוא מגדולי הייננים בעולם

המאסטר ז'אן-קלוד ברואה, אחד מגדולי הייננים בעולם, ערך טעימה מודרכת ליינותיו, והדגים איך פועלת, מתנהגת ונטעמת אגדת יין אמיתית

"סבא שלי היה שותה בקבוק יין במשך ארבעה ימים. ביום הרביעי הוא היה מודיע לנו אם זה יין טוב או לא. ככה צריך לשתות יין. כל יום קצת מהבקבוק, ולראות איך הוא מתפתח מיום ליום. ואז להחליט מה דעתך. המקצוע שלך הוא מקצוע נורא. אתם לא שותים יין, אתם טועמים אותו". לך תתחיל להסביר עכשיו שלפחות במקרה שלך זה לא נכון, ושאתה מתנהג כמו סבא של האיש שעומד מולך. לך תגיד משהו בכלל לז'אן-קלוד ברואה (Jean-Claude Berrouet), אחד הייננים המהוללים בעולם. נראה אם יש לך אומץ.

והנה, הפתעה. אחרי ערב שלם במחיצתו, מתגלה שמי שהיה היינן של שאטו פטרוס - אחד מהמפורסמים והטובים שביינות בורדו ובעצם בעולם כולו - במשך לא פחות מ-44 בצירים רצופים, מוכן לשמוע, ובסבלנות, כמעט כל מה שיש לך להגיד על היין שלו. לא שהיה לי מה להגיד, חוץ מאשר אולי "אלוהים, כמה שזה טעים". אבל ליתר אורחי הערב, לקוחות דרך היין בתל אביב, ששילמו ממיטב כספם כדי לטעום מיינותיו של המאסטר האגדי, היה גם היה. וברואה הקשיב גם הקשיב. ואפילו התייחס.

וזהו בעצם עיקרו של הסיפור. סיפור על אחד מגדולי הייננים בעולם, שיצא לגמלאות, ובמקום לשבת בגינה עם חברים הוא מסתובב בעולם ומייעץ ליקבים בארצות שחבריו לשתייה, וזה סיפור אמיתי, לא ידעו בכלל שמייצרים בהן יין. למשל ישראל.

כבר סיפרתי לכם לפני כמה חודשים שז'אן-קלוד ברואה הוא היועץ של יקב צרעה ושל היינן המוכשר שלו ערן פיק. עת בציר היא, וז'אן-קלוד ובנו שוב התייצבו כמו פועלים חרוצים בכרמים של צרעה. אבל בלילה חשוך בכרמים, אז מיסיה ברואה הסכים לערוך טעימה מודרכת של כמה מיינותיו (לא כולל פטרוס, יש גבול. בכל זאת 13 אלף שקלים לבקבוק) ללקוחות דרך היין.

התמזל מזלי והוזמנתי. נער הייתי וגם זקנתי (טוב, בערך), ומעולם לא הזדמן לי לחוות חוויית יין כזו. יכולתי לנסות ולספר לכם על הסבריו המאלפים של ברואה על הטרואר הייחודי של בורדו ועל התאמתו לסוגי ענבי היין השונים של המחוז הנחשק, על האטימולוגיה של שמות ענבי היין (האם ידעתם, למשל, שמקור השם סוביניון, בענב הקברנה סוביניון, הוא במילה Sauvage שפירושה פראי?), אופן השימוש בחביות עץ חדשות (כמה שפחות), ומלכותו הבלתי מעורערת של זן המרלו בפומרול, תת-המחוז בבורדו שבו פועל ברואה. העמוד ואולי הגיליון כולו לא היו מספיקים.

יכולתי גם לספר לכם על היינות המופלאים שטעמנו, מבצירי 2006-2004, כשבתווך שוכבת שנת 2005, הנחשבת כבר עכשיו לאחת השנים הגדולות בבורדו. והם אכן היו מופלאים, מופת של עידון, תחכום, מורכבות, ובעיקר של איזו חושניות בוגרת ואין-סופית. יינות ששכנעו גם אותי - חובב מושבע ובלתי נלאה של יינות המתחרה הגדול של המחוז, הלוא הוא אזור בורגון - שלא רק שיש משהו ביינות בורדו, וסליחה על החוצפה, אלא שכמו שאמר לי פעם מורי ורבי שאול אברון ז"ל, גדול חובבי בורגון במקומותינו, "יש יינות טובים בבורדו, שלא תבין לא נכון. לא הייתי זורק מהמיטה שאטו פטרוס משנה טובה".

ובכן, לא חייבים פטרוס. גם שאטו Trotanoy (יין שפיק חושב שברואה אוהב לא פחות מפטרוס) ואחרים שיצר היינן הוותיק הם סיבה למסיבה. ועוד איזו. אבל יותר מכול הרשימה אותי הצניעות של האיש, שהסביר לי בסוף הערב שבעצם הוא רק המנצח המעניק את הפרשנות שלו ליצירה עצמה. את היצירה, מסביר ברואה, מנגנת תזמורת המורכבת מענבי היין, ממזג האוויר ויותר מכול - מהאדמה שעליה גדלים הענבים. או בקיצור, הטרואר. וכן, מתברר שאחרי הכול, הטרואר הוא עדיין המלך בבורדו, ובעצם בצרפת כולה. ובצדק. תודה לך מסיה ברואה. על הערב המאלף, היינות החושניים והכל-כך טעימים, ויותר מכול - על אישיותך הצנועה והמקסימה. לא אשכח אותך לעולם. ואת הבקבוק הריק שחתמת לי עליו (לפעמים שווה להתנהג כמו ילד) אניח על המדף במטבח החדש שלי.

טיפה

עיר הבירה

השנה חוגג פסטיבל עיר הבירה של גולדסטאר 20 שנה להיווסדו, וטמפו, היצרנית, השקיעה כמיליון שקלים בחגיגות, שיימשכו על-פני יומיים של מסיבות, הופעות והרבה בירה. במסגרת הפסטיבל יופיעו עברי לידר, דודו טסה, אברהם טל ועילי בוטנר ולהקת ילדי החוץ. 14-15 באוגוסט, חוף הסטודנטים בחיפה, ללא דמי כניסה

טעימה

יינות בורדו של ז'אן-קלוד ברואה

Chateau LaFleur 2004. חצי-חצי ענבי מרלו וקברנה פרנק ביין שמגיע מהאחוזה הכי קרובה לשאטו פטרוס המהולל. גם הארכיטקטורה המורכבת שלו, יש דבר כזה ומרגישים אותו בפה, לא מפריעה לקבוע מיד שמדובר ביין שהוא טעים להפליא. שכבות אין-סופיות של פירות אדומים ובעיקר שחורים, מגובות במעט מאוד עץ, היוצרים טעם ארוך, כמעט בלתי נגמר בחך. ועדיין, למרות כמות הפרי האדירה בטעם, הכול באורח פלא מאופק ומאוזן. נפלא. 3,000 שקלים

Chateau LaFleur - Petrus 2004. 85% מרלו והשאר קברנה פרנק. המון פרי שחור, אבל בלי האגרסיות האופייניות ליין פירותי כל-כך. להפך. מאחורי הפרי מתחבאים רק 25% של עץ חדש בחביות האלון, וזה מורגש. יין אפלולי משהו, כמעט מסתורי בטעמו הארוטי. מורכב ומרתק. כשהיה, ואין יותר, עלה בקבוק כזה 600 שקלים. כעת אפשר להשיג בדרך היין את בציר 2010, ב-1,390 שקלים

2005 Chateau Latour a Pomerol. שנת 2005 היא מהשנים הגדולות בבורדו, וזה מורגש. יין אדיר עם אף מהמם בעוצמותיו, גוף ענקי וחושניות אין-סופית המגיעה מ-95% ענבי המרלו המגובים ב-5% בלבד של קברנה פרנק. כשאפשר היה להשיג זה עלה 500 שקלים. עכשיו יש במלאי בציר 2009 במחיר 530 שקלים ובציר 2010 ב-440 שקלים