בודאי מדבר אחרי האקזיט: "מה אעשה עם כל הכסף שלי?"

מיקי בודאי, מנכ"ל ומייסד טראסטיר שנמכרה לאחרונה ל-IBM, הסכים לעמוד לרגע באור הזרקורים ולדבר על ההחלטה למכור, על תכנוני מס ועל מה שמניע אותו לקום בבוקר ■ יאכטות ומשרדים מפוארים? לא בשבילו

מיקי בודאי, הייטקיסט אולטימטיבי - בעל מראה מצודד, גוף ספורטיבי, עבר צבאי במודיעין, מיליונים רבים בבנק שאינם משפיעים על הטי-שירט והג'ינס או על דירת המשפחה בגבעתיים - נבוך, קצת חושש. השתיים שהגיעו למשרדו - מרובע, קטן, מקושט בתמונה אחת של המשפחה וזר פרחים ותיק שהגיע ביום שבו נודע על המכירה המלהיבה של טראסטיר (Trusteer), שהוא ממייסדיה והמנכ"ל שהוביל אותה עד הלום, לענק העולמי הכחול IBM - גורמות לו להיכנס למגננה.

"אני כנראה עומד לעבור חקירת שב"כ", אומר האיש שאת שירותו הצבאי, כולל קבע, עבר במצו"ב, מרכז הצופן והביטחון. הוא מחייך נוכח מכשירי ההקלטה שמתמקמים כמה שיותר קרוב אליו. "רק שאלות על החיים עם 'דרייב' אישי, דמות ההצלחה, משמעות המיליונים, מס הכנסה", אנחנו מבטיחות, והוא נזעק: "זה הרי לא מעניין אף אחד. אבל אם אתן כל כך רוצות... מי? אני? מלח הארץ החדש? נו באמת".

בודאי לא רגיל להיות בלב העניינים, והדבר ניכר עליו. את מרכז הבמה תפס, ועדיין תופס, שותפו להקמת טראסטיר שלמה קרמר, האיש שכבר מיצב עצמו כגורו של אבטחת מידע, ולא רק בגלל שהיה אחד משלושת מייסדי צ'ק פוינט, ענקית האבטחה הישראלית ששמה הולך לפניה כבר כמעט 20 שנה.

קרמר, שעד כה צבר הון של כמיליארד דולר, הוא המרוויח העיקרי ממכירת טראסטיר (הוא יגזור קופון של 214 מיליון דולר). בודאי הוא השני בתור - 151 מיליון דולר, במזומן ולא במניות. עם מניות אימפרבה (Imperva), החברה השנייה שהקימו וכבר הונפקה בארה"ב (31 מיליון דולר), בודאי שווה לפחות 182 מיליון דולר (ברוטו, לפני מס). המספר הזה, לפחות על פני השטח והתואר הנלווה אליו - אחד מעשירי ישראל שעשה את הכסף במו ידיו, בלי פרוטקציות, בלי להיות מקושר לשלטונות, בלי שעירב כספי ציבור - לא ממש מזיזים אותו משלוותו.

טראסטיר, שהוקמה רק לפני שבע שנים, הודיעה לפני כשבועיים על מכירתה לענקית המחשוב האמריקאית IBM תמורת כ-700 מיליון דולר במזומן ("IBM אסרה עליי להגיד את השווי המדויק"), ובכך הפכה לאקזיט הישראלי הגדול ביותר של השנה האחרונה, מיד אחרי מכירת ווייז לגוגל תמורת 1.1 מיליארד דולר.

"לא היינו על המדף"

לבודאי, בראיון ראשון ובלעדי ל"גלובס", די קל להסביר מה מצאה IBM בטראסטיר, שפיתחה פתרון להגנה מפני הונאות פיננסיות ברשת האינטרנט. הרבה פחות קל לו להסביר מדוע בחרה טראסטיר, חברה מצליחה ורווחית הפועלת בשוק הלוהט הזה, להימכר בעיתוי הנוכחי לענק אמריקאי ולא לנסות להמשיך לצעוד לבד, לפחות למשך כמה שנים נוספות. "IBM, באופן די נדיר, הקימה חטיבה של אבטחת מידע, וזה אומר שהיא סימנה את השוק הזה כאטרקטיבי מספיק. אחרי שרכשה חברה אחרת בשוק, Q1 labs, ומיפתה את שוק אבטחת המידע, היא זיהתה את טראסטיר".

- IBM זיהתה בלי שהנחתם את טראסטיר על המדף וחיפשתם לה קונה?

"לא, בכלל לא היינו על המדף. כחלק מהעבודה השוטפת, היה לנו שיתוף פעולה עם IBM, זה יצר היכרות מעמיקה יותר בין הצדדים, עד ש-IBM הניחה את ההצעה שלה על השולחן".

- בעבר אמרת ש"חברה שנמכרת זו חברה שהבינה שאין לה אופציה טובה יותר בשוק. חברה שיכולה להנפיק ולהמשיך להיות עצמאית - למרות הצעות רכישה - צריכה לעשות כך". אולי זה מה שקרה לטראסטיר?

"לי היו שתי אפשרויות. הראשונה, להמשיך להחזיק את טראסטיר פרטית, והשנייה - למכור את העסק, אף שאני לא מגדיר את זה ככה. מבחינתי, זה לא למכור אלא להגדיל את העסק תחת בית אחר. IBM בחרה בנו במטרה לבנות כאן מרכז של אבטחת מידע, ולא רק לקחת את הטכנולוגיה שלנו ולמכור אותה כחלק מסל הפתרונות שלה. מול זה, הנפקת טראסטיר לא הייתה רלוונטית בעיניי. הנפקה פירושה גיוס הון לתוך החברה, וטראסטיר לא הייתה זקוקה לו. זו חברה רווחית. במסגרת מכירה לענק כמו IBM, לא רק שבעלי המניות והעובדים נפגשים עם מזומן - כמו בהנפקה - לטראסטיר יש סיכוי טוב יותר להפוך לגדולה הרבה יותר".

- וכשזה יקרה, אתה לא תהיה בעל מניות, זה כבר לא יהיה העסק שלך.

"אני עדיין פה".

- כנראה לא תהיה פה לעד. אולי פשוט נתת תנופה גדולה שנמשכה כמה שנים ונגמרה לך ההתלהבות?

"אם זה היה כך, לא הייתי יושב כאן ומתראיין".

בודאי מתפתל לא מעט כשהוא מנסה להסביר את המניע למכירת החברה, אך בין השורות ניתן לאתר את תמצית ההסבר שנתן בעבר: "הגענו לצומת דרכים, האפשרות הראשונה הייתה להמשיך ולנהל את טראסטיר כפרטית, אבל זה די נדיר. נדיר שחברה בסדר גודל כזה, שלא זקוקה להנפקה, נותרת פרטית. האפשרות השנייה הייתה להימכר".

לדבריו, אופציית המכירה שנבחרה מיטיבה לא רק עם בעלי המניות בחברה אלא עם עובדיה ועם ההיי-טק הישראלי בכללותו. "הגענו למסקנה שהמכירה ל-IBM נותנת תמורה כמעט זהה, אם לא זהה, לבעלי המניות, עובדי טראסטיר וההיי-טק הישראלי. המכירה מאפשרת לעובדים להמיר אופציות למניות ולקבל תמורתן מזומן, ו-IBM, כפי שציינו, התחייבה להקים כאן מרכז של אבטחת מידע שיתבסס על הפעילות של טראסטיר, לפחות בהתחלה". טראסטיר מעסיקה כ-350 איש ברחבי העולם, כ-250 מהם בארץ, ולדברי בודאי "המספר משתנה כלפי מעלה מדי שעה".

- מנין הביטחון שמרכז כזה אכן יקום כאן? יש הרבה סטארט-אפים ישראליים שנמכרו לענקיות שהצהירו הצהרות דומות, ואחרי שנה-שנתיים סגרו את מרכזי הפיתוח.

"אין לי ביטחון, בחיים הכול יכול לקרות. אבל אני יודע שיש תוכניות לעתיד. זה היה רעיון של IBM. חטיבת האבטחה שלה חיפשה היכן לעגן את מרכזי המו"פ שלה, וטראסטיר בישראל, כבסיס להקמת מרכז מו"פ עולמי, נראתה לה הכי מתאימה".

"תמיד טוב שיש מזל"

בודאי, בן 41, "חצי אשכנזי, חצי ספרדי", נולד וגדל באשדוד. בן יחיד לאמא יוצאת ליטא ואבא יוצא פרס. כשהיה בן 14 קיבל החלטה והלך ללמוד בתיכון להנדסאים ברמת אביב. "אף פעם לא הייתי התלמיד הכי טוב בכיתה", הוא מעיד על עצמו, "ובתיכון בתל אביב בוודאות לא הייתי". קשה לו לענות על שאלות אישיות. "אני לא מבין את מי זה יכול לעניין", הוא אומר ומתפתל בכיסא ובמילים, אך משתף פעולה.

- איך עולה בדעתו של נער צעיר לעזוב סביבה מוכרת ומגינה ולעשות כל בוקר את הדרך מאשדוד לתל אביב?

"כנראה תמיד רציתי לאתגר את עצמי, לעשות דברים קצת יותר קשים, ואז עוד קצת יותר קשים. הייתי עתודאי, היה לי הרבה יותר קל ללכת ללמוד באוניברסיטת תל אביב, אבל בזמנו אמרתי לעצמי: רק בטכניון, וזה בקטע של לאתגר את עצמי. למדתי הנדסת מחשבים ואז התגייסתי".

- אנשים עם יכולות כשלך פורצים בנקים, משרדי ביטחון, פנטגון.

"זה אף פעם לא עשיתי ולא עלה בדעתי. אני לא איזה פורץ מחשבים. זה לא באופי שלי, אני לא כזה שרוצה לפרוץ מחסומים. יש לי אופי יזמי. ההיכרות וההתעניינות שלי באבטחת מידע נולדה בצבא ואני מאמין שאם לא הייתי מתגלגל לעולם אבטחת המידע הייתי מתגלגל למשהו אחר, ודאי בתחום היזמות. היה לי נוח, וגם כך יצא, שיכולתי להמשיך עם הכלים הבסיסיים שקיבלתי בצבא, בהבנה שלי את תחום אבטחת המידע, ולרוץ עם זה קדימה, אבל באותה מידה יכולתי לעסוק ולרוץ בתחומים שונים אחרים, אבל תמיד ביזמות".

- אתה מתאר חיים עם "דרייב" אישי, רצון לאתגר את עצמך ומעבר מאתגר אחד אל הבא אחריו. זה שכל, מזל, אופי?

"מזל תמיד טוב שיש. אני חושב שאם יש לך אופי של יזם, ואני חושב שיש לי, ואם יש לך יכולות, אז מזל זה דבר נחמד - בתנאי שאתה לא מחכה לו יותר מדי. מספיק שלא יתערב לרעתך".

- האם ההורים דחפו אותך להצלחה?

"ההורים לא דחפו אותי לשום דבר. זה בא ממני. אפשר שזה נבנה מכל מיני השפעות סביבתיות, אבל גם אם כן הן לא היו ישירות. לא הייתה כל דחיפה בסגנון 'אתה צריך לעשות ככה, להשיג ככה, להיות כזה או כזה'".

בגיל 22 התגייס בודאי ליחידת "מצו"ב" (מרכז הצופן והביטחון) או בשמו האחר "המרכז הלאומי להגנת המידע", שהוא חלק מאגף התקשוב של צה"ל (לשעבר חיל הקשר). התפקיד שלו היה להכניס טכנולוגיות אזרחיות לתוך צה"ל. "הצבא למעשה היה לקוח, וכך למדתי להבין את הלקוח. אגב, הפרויקט הכי גדול שלי היה להכניס את צ'ק פוינט לתוך צה"ל", הוא מספר.

- תן לנו לנחש: צ'ק פוינט רצתה להיכנס יותר ממה שאתה רצית להכניס אותה.

"אני לא בטוח. הם שיחקו משחק מאוד קשה. היו קשים להשגה. נתנו לנו להרגיש כאילו אנחנו מטרידים אותם".

- ואם בצ'ק פוינט עסקינן: שותפך קרמר פרש מצ'ק פוינט על רקע חילוקי דעות עם גיל שוויד, המנכ"ל ואחד ממייסדיה של הענקית הבינלאומית לאבטחת מידע. קשה לכם כשמרבים להזכיר באותה נשימה אותה ואת טראסטיר או אימפרבה?

"אני לא יודע מה בדיוק קרה בין קרמר לשוויד. מבחינתי, ההשוואה בין צ'ק פוינט לטראסטיר זו מחמאה גדולה. צ'ק פוינט זו חברה מדהימה".

- פגשת את שוויד?

"כן, פעם אחת".

"יאכטה לא מדברת אליי"

גבעתיים, העיר שבה בודאי חי עם רעייתו ושלוש בנותיו, היא עיר של אריסטוקרטיה ישנה ושקטה שנעדרת, במכוון, סממני סטטוס. בעלי הון שכמותו, אם הם חיים בארץ, נוהגים לגור בשכונות המוגדרות "יוקרה" ומחזיקים בסמלים המקובלים למגזר - יאכטה, מטוס פרטי וכדומה, אבל זה ממש לא מדבר אליו, לפחות לא כרגע. הוא נוהג בג'יפ ריינג' רובר שחור "כי אני אוהב רכבי שטח ואוהב ללכלך אותם בבוץ".

- הפנמת כבר שאתה מיליונר כבד?

"אני בסטטוס הזה של 'מיליונר' עוד מההנפקה הראשונה של אימפרבה, שמכרתי במסגרתה חלק מהמניות שלי בחברה. את הכסף לעשות את כל הדברים שאני רוצה לעשות יש לי מאז".

- ואז באה מכירת טראסטיר. זה כבר הרבה יותר גדול, מדובר בעשרות מיליוני דולרים. עכשיו האופציות הכלכליות שלך כמעט בלתי מוגבלות.

"ומה אני יכול לעשות איתן? להחזיק ביאכטה זה משהו שבכלל לא מדבר אליי. מטוס פרטי לא מושך אותי, עדיף לי לנסוע בביזנס. כנ"ל לגבי דברים דומים. עורך הדין שלי ראה את המשרד שלי כאן בטראסטיר ואמר לי, 'כמנכ"ל, אתה לא יכול להרשות לעצמך משרד כזה צנוע'. אבל אני כן, החדר מספיק לי ולצרכיי. מה, לבנות איזה משרד מפואר רק כדי שיגידו? זה הגיוני?".

- אז על מה אתה נהנה לבזבז כסף?

"על חופשות משפחתיות למקומות כמו תאילנד, האיים המלדיביים, האיים הקריביים. השנה לא נסענו, אבל ניסע בסוכות".

- את המניות שלך בטראסטיר, שאתה מוכר עכשיו, החזקת באופן ישיר או דרך חברה רשומה במקלט מס?

"ישירות, לא עשיתי שום תכנון מס".

- למה?

"למה כן? תכנון מס הוא בעיקרון דבר לגיטימי, אבל בעיניי זה נראה לא הוגן. זה לא מרגיש לי נכון. בסה"כ, שיעור המס שאני צריך לשלם הוא סביר, במיוחד יחסית למס על המשכורת שלי, 50%. דרך אגב, גם בנוגע למשכורת שלי, היו שהציעו לי כל מיני דרכים לחסוך מס כמו לקבל שכר דרך חברת ארנק וכדומה. סירבתי לכל ההצעות".

- יש לך בעיה עם אנשים שעושים תכנוני מס על ימין ועל שמאל?

"לא. שכל אחד יעשה מה שטוב לו. אני לא רוצה להיכנס לכיס של אף אחד".

- לא כואב לך שתיאלץ לשלם מס של עשרות מיליוני דולרים בעוד שהייתה לך האופציה לשלם פחות?

"ממש לא. הרי לכסף הזה שאני ואתן משלמים כמס יש איזושהי מטרה, לא? צריך אותו לממן משהו, לממן את המדינה אז למה להתחמק מתשלום?".

*** הראיון המלא - במהדורה המודפסת

צרו איתנו קשר *5988