לדור נתן פייט

מגיע לו קרדיט על שמירת רוח הקרב במאבק על שלטון החוק

עם התקרב מועד פרישתו של פרקליט המדינה משה לדור מכהונתו, בעוד כ-3 חודשים, הולך ומתחמם המירוץ לבחירת יורשו. כהונתו הסוערת של לדור בתפקיד זה הזכירה, למי שהיה זקוק לקריאת השכמה לאחר הקדנציה של קודמו ערן שנדר, כי פרקליט המדינה מהווה פונקציה בכירה ומשפיעה למדי, על מערכת אכיפת החוק בכללה ועל תחום המאבק בשחיתות שלטונית בפרט.

מעבר לכל טרוניה אחרת על תכונותיו של לדור האיש והמשפטן, לטוב ולרע, מגיע לו הקרדיט על שמירת רוח הקרב של הפרקליטות במאבק להשלטת שלטון החוק.

עוד לפני שמפריחים לאוויר שמות של מועמדים מטעם המערכת או מטעם עצמם, הפרוצדורה לבחירת פרקליט המדינה הבא עוברת דרך 3 תחנות מרכזיות: ועדת האיתור בראשות היועץ המשפטי לממשלה יהודה וינשטיין; שרת המשפטים ציפי לבני; ופורום הממשלה.

על-פי הפרוצדורה שעוגנה בעבר בהחלטת ממשלה, ועדת האיתור צריכה להמליץ על מועמד אחד עד שלושה, לפי החלטתה. שרת המשפטים היא זו שצריכה לאמץ את ההמלצה, ואם יש יותר ממועמד אחד - לבחור אחד מביניהם, ולהביאו לאישור הממשלה.

לבני טרם גיבשה את עמדתה, האם בכוונתה לדרוש מוינשטיין להביא לכך שוועדת האיתור בראשותו תמליץ בסוף התהליך על יותר ממועמד אחד.

ההערכות בזירה הפוליטית היא כי הממשלה תדרוש שכך יהיה, כדי לא לשמר את הכוח הבלעדי להחליט על זהותו של פרקליט המדינה הבא בידי ועדת האיתור בלבד. מצד שני, אם ועדת האיתור תמליץ על 2-3 מועמדים - פירוש הדבר הוא שהכוח להחליט על זהות פרקליט המדינה עובר לשרת המשפטים, הבוחרת מועמד אחד ומביאה אותו לאישור הממשלה.

אם אכן כך יהיה, דרך פעולה כזו בעייתית בשני מובנים: האחד, שלא ראוי לשנות את כללי המשחק במהלך משחק, כשברור ששינוי הכללים נעשה משיקולים פרסונליים. כפי ש"חקיקה פרסונלית" היא בעייתית ובלתי ראויה - כך לא ראוי לשנות את הפרוצדורה לבחירת פרקליט המדינה, רק משום שגורמים פוליטיים מבקשים לקדם או לחסום את דרכו של אחד המועמדים לתפקיד.

ידוע שהימין אינו רוצה את עו"ד שי ניצן; לחצים פוליטיים תמיד היו ויהיו. אלה עובדות חיים. אך צריך לאפשר לוועדת האיתור לפעול את פעולתה.

המובן השני הוא עקרוני יותר, ודומה שצריך להזכירו כאמת נושנה שנשתכחה מלב. אין הקבלה בין מידת הלגיטימציה למעורבות פוליטית, מצד הדרג הנבחר, בהליך בחירת יועץ משפטי לממשלה, לבין מידת הלגיטימציה למעורבות כזו בהליך בחירת פרקליט המדינה. התפקידים הללו אינם זהים.

על-פי מסקנות ועדת שמגר, שבחנה את הליך בחירת היועמ"ש לאחר הפיאסקו של פרשת רוני בר-און, קיימת לגיטימציה מסוימת למעורבות של הדרג הפוליטי בבחירת היועמ"ש - תפקיד שיושב בתפר בין המערכת המשפטית-מקצועית לבין הדרג הפוליטי. זו מהות תפקיד היועמ"ש, שחובש שני כובעים: הן כובע של ראש התביעה הכללית והן כובע של בכיר יועצי הממשלה.

פרקליט מדינה איננו דמות פוליטית

מנגד, פרקליט מדינה איננו דמות פוליטית, ואינו אמור לבוא במגע עם פוליטיקאים. הוא איש שטח, אמון על מנגנוני הפרקליטות והתביעה. לעתים הוא חותם בעצמו על כתבי אישום - כאשר הנאשמים הם אישים רמי-דרג, אותם שרים וחברי כנסת שמבקשים עתה דריסת-רגל בהליך מינויו.

מעורבות פוליטית בהליך מינוי הפרקליט - כאשר המניעים הפרסונליים של תמיכה באחד והתנגדות לאחר גלויים לעין - היא מעשה פסול. על הפוליטיקאים למשוך את ידם מהליך הבחירה, גם אם משמעות הדבר היא שהם יחושו כחותמת-גומי בבואם לאשר את המלצות ועדת האיתור.

אפרופו ועדת האיתור, לצדם של וינשטיין, מנכ"ל משרד המשפטים גיא רוטקופף ונציב שירות המדינה משה דיין, אמורים לכהן בה גם נציג עורכי הדין ונציג הפקולטות למשפטים. בגיזרת הפקולטות ניצח פרופ' אריאל בנדור מאוניברסיטת בר-אילן את פרופ' מרדכי קרמניצר מהאוניברסיטה העברית.

בגיזרת עורכי הדין, בקדנציות הקודמות היה נוהג שיו"ר הפורום הפלילי מתמנה לוועדת האיתור. אז הייתה זו עו"ד רחל תורן. כעת אמור להתמנות עו"ד אבי חימי. אם כך אכן יהיה, צפויה עתירה לבג"ץ בדרישה מוצדקת למנות אישה לוועדה הכול-גברית.

צפוי שיהיה מעניין, עוד לפני שוועדת האיתור תתכנס לישיבתה הראשונה.

צרו איתנו קשר *5988