"המטרה שלי למקסם את התשואה, לא לצלוב אנשים"

עדו קוק לא רוצה לחנך את השוק בהסדרי החוב, כמו חלק מהקולגות שלו: "למלחמות האלה יש מחיר כלכלי" ■ בראיון ל-G הוא מתמודד עם הדירוג השלילי, מתכונן לקבל החלטות מהירות, ומסביר למה הוחלפה שדרת הניהול

עדו קוק לא החליק בטבעיות לניהול בית ההשקעות הוותיק אי.בי.אי, שהקימו אביו עמנואל קוק ושותפיו צבי לובצקי ודוד ויסברג. הוא בכלל רצה להיות רופא, וגם לאחר שכבר נכנס לעבוד בעסק התלת-משפחתי, לקח אתנחתא של שלוש שנים לברר עם עצמו מה הוא רוצה להיות כשיהיה גדול. גם חילופי הדורות בניהול בית ההשקעות היו רחוקים מלהיות מובנים מאליהם, ולמעשה רק לאחר שאי.בי.אי כמעט נמכר ב-2007 לאפריקה ישראל של לב לבייב, קוק הצעיר ו"בני דורו" הגיעו אל זקני השבט ותבעו את המושכות לעצמם.

- למה בעצם שלושת המייסדים רצו בכלל למכור את אי.בי.אי? הרי אתם, הבנים והבת, כבר הייתם משולבים בעסק. לא סמכו עליכם שתוכלו להוביל אותו? רצו לפרק את החבילה?

"הגיעה הצעה שנראתה הגיונית, וגם אז הם לא היו בני 30, וזה התאים להם. האופציות האחרות, שכללו את הדור הבא, לא היו כל-כך ברורות. קודם כול, תמיד יש ספק אם נצליח לפעול בהרמוניה שהם פעלו. אין פתרון קסם להעברת עסק משפחתי לשלוש משפחות; יש בזה סיכון, והמכירה הזאת יכלה לפתור את הבעיה. וגם מראש, אפילו שעבדתי פה כשליח מגיל 12, אבא שלי לא הסתכל עליי גדל ואמר, 'וואלה, יבוא יום והבן שלי ינהל את העסק'. הוא לא אדם כזה.

"הצעד הזה, לבוא ולומר, תנו לנו לנהל את העסק, לא בא מהם, אלא מאיתנו, מהדור הצעיר, מרון ויסברג וממני, ומאלה (אלקלעי, בתו של ויסברג וכיום סמנכ"לית הפיתוח העסקי) ודייב (לובצקי, בנו של צבי וכיום מנהל אמב"ן - אי.בי.אי ניהול תיקים)".

- על איזה רקע הצעתם את החלפת המשמרת?

"אי-אפשר להעמיד חברה למכירה, ואז לבטל את האירוע כאילו לא היה ועכשיו הכול כרגיל. יום אחד, לפני שש שנים, דיברנו בינינו, בני הדור הצעיר. אמרנו לעצמנו, החברה נמצאת בתקופה של שינוי, השנים עוברות, וברור שצריך להתמודד עם זה. זאת חברה שצריכה להחליט על המשך דרכה. ואז כל אחד דיבר עם אבא שלו, לראות מה הוא חושב. הצענו לקחת אחריות באופן מדורג, עם כמה שפחות רעשים, בעיקר בעניין המנהלים השכירים שאנחנו עתידים להחליף".

"שינויים בשדרת הניהול" הוא שם נאה לעזיבה מסיבית של מנהלים ותיקים בבית ההשקעות, חלקם עם ותק של 15 ושל עשרים שנים. "בפועל", מודה קוק, "כל המנהלים של החברות שמהן מורכב בית ההשקעות, שהיו ב-2008, אינם מנהלים. חלקם נמצאים בארגון בתפקידים אחרים, כגון ייעוץ, וחלקם עזבו. הייתה פה איזושהי רוח שהייתה להם עצמאות רבה, וההגעה שלנו, בני הדור השני, שינתה זאת. אנחנו לא מאוד שונים מההורים, אבל בכל זאת היה רצון לייצר ריכוז. בחלק מהמקרים גם הייתה ראייה שונה איך העסק צריך להתנהל".

בין השאר עזב לפני חודשיים שותפו של קוק למנכ"לות, רון ויסברג, לדברי קוק "מסיבותיו האישיות שלא קשורות לארגון. עשינו יחד את השינוי, והוא בא ואמר לי, תישאר מנכ"ל, לי יש עוד תוכניות". ויסברג נשאר בינתיים בסביבה וגם מרבה לטייל, וקוק מעריך כי ינסה את מזלו בנדל"ן, תוך שמירה על מעורבות מסוימת בבית ההשקעות.

חשיפה גבוהה לבן-דב

הנחת העבודה בדבר מחירי החסר של האג"ח הקונצרני יכולה להביא לתשואות יפות, אבל גם לחדרים ההומים של הסדרי החוב בשלביהם השונים. "הצלחנו במסגרת הפיזור להגיע למצב שבו החשיפה שלנו לאיגרות חוב בעייתיות קיימת, אבל יחסית אינה מהותית", אומר קוק. לאי.בי.אי אחזקה לא מאוד גדולה באלביט הדמיה, ואחזקות קטנות יותר בחבס ובפטרוכימיים, אבל בעיקר היא מחזיקה אג"חים של סאני ושל סקיילקס, המצויות כעת בעיצומן של סערות הסדרי החוב. בסקיילקס יש לה כ-9 מיליון שקלים נומינלי, שהם כ-6 מיליון כיום, ובסאני כ-29 מיליון שקלים ערך נקוב, שהתכווצו ל-9 מיליון.

- בסיבוב האחרון של ההצעות להסדר, בעל השליטה בשתי החברות, אילן בן-דב, הציע "להסתפק" במשכורת שנתית של 1.8 מיליון שקלים. מה אתה אומר על כך?

"אם לבעלים יש בעיה לפרוע חובות, והוא נשאר בחברה כבעלים, הוא צריך להיות מאוד-מאוד צנוע. הוא צריך להתנהל כמו אחד שחייב כסף".

- ואיך לדעתך כל העניין הזה ייפתר?

"יש שתי רגליים שמחזיקות את העסק הזה - פרטנר ופעילות הסלולר של סמסונג. משם יכול לבוא הפתרון. אם פרטנר תמשיך להתקדם כמו בתקופה הזאת, והמכה שחברות הסלולר חטפו תעבור והן יחזרו לרמת רווחיות קצת יותר גבוהה, המניה תוכל לחלק דיבידנדים שמהם יוכלו החברות לשלם חלק מהחוב, ובמקביל הפעילות של סמסונג תמשיך לייצר רווח - אני מניח שאפשר להגיע לתספורת לא דרמטית".

- אתה נשמע מאוד רגוע ולא לוחמני.

"ברור. המטרה שלי היא למקסם את התשואה, לא לחנך את השוק. המטרה לא צריכה להיות לצלוב אנשים, אלא לייצר תשואה".

- יש בתי השקעה שמדברים אחרת.

"למלחמות האלה יש מחיר כלכלי. אם יש דבר שלמדתי בשנתיים הללו של הדיונים על הסדרי חוב, זה שאנחנו לא יודעים לנהל או לפרק חברות. אני רואה את הסכסוך באלביט הדמיה, איך המחזיקים מתקוטטים, ובכל חודש שעובר נשרפים כמה מיליוני שקלים. הרי לא משנה 5% לפה או לשם, או אם מוטי זיסר יקבל את האופציה ל-2.5% מהחברה או לא. הדבר שהוא כמעט הכי חשוב בתהליכים הללו הוא הזמן".

"היו הזדמנויות שלא ניצלנו"

אי.בי.אי מורכב כיום מחברת מטה שהיא חברה ציבורית החולשת על ארבע חברות בבעלות מלאה: ניהול תיקים, קרנות, גמל וחבר בורסה, וחברה אחת בבעלות חלקית - אי.בי.אי חיתום, שבה הם מחזיקים 44%, בנק הפועלים מחזיק 20% באמצעות פועלים שוקי הון, והיתר מוחזק בידי הציבור.

בית ההשקעות הוקם בשנת 1971 על-ידי שלושת המייסדים. שלושתם עדיין נמצאים בבית ההשקעות, והם נשארו גם בעלי המניות העיקריים (כ-20% כל אחד), למעט חבילת מניות של כ-19% המוחזקת על-ידי איש ההיי-טק הנמלט קובי אלכסנדר, היושב כיום בנמיביה - עסקה שבזמנו נראתה הזדמנות ולאחר מכן הפכה לנטל על בית ההשקעות הכה סולידי (ראו מסגרת בעמוד הבא).

עמנואל קוק ודוד ויסברג היו יחד בגן, ובשנה הבאה יהיו בני 80. צבי לובצקי, הצעיר בחבורה, כדורסלן עבר בנבחרת ישראל, יסגור 75. הוא זה שעדיין עובד מבוקר עד סוף היום. קוק האב הולך בשתיים בצהריים, ויסברג מנצל את הזמן ומסתובב בעולם, אבל בשאר הזמן גם הוא נמצא, ורוח המייסדים בהחלט מרחפת במקום. "זו מועצת החכמים, זקני השבט שהם על תקן יועצים", אומר קוק. "הם יודעים כל מה שקורה, בכל יום".

בתחילת ימיו, בית ההשקעות היה מחלוצי ניהול הכסף, בעיקר המוסדי, מחוץ למערכת הבנקאית. שנה-שנתיים לאחר היווסדו הוקמה במסגרתו חברה לשירותי מסחר בבורסה (חבר בורסה), אחר כך התווספו ניהול קרנות הנאמנות, פעילות החיתום (בשותפות עם פועלים שוקי הון), קופות הגמל וניהול תיקים. זה בית השקעות שנודע בסולידיות מרגיעה, על רקע הרפתקנים פיננסיים שצצים לפרקים.

"היום הם (המייסדים)", צוחק קוק, "אנשים ותיקים ואפורי שיער, אבל אז הם היו צעירים ונמרצים, ובכל זאת יש פה דנ"א סולידי שקול שהוא הבסיס". אלא שאותן סולידיות, זהירות, החלטות שמתקבלות רק פה אחד של שלוש המשפחות השותפות, שכה היטיבו עם המוניטין של בית ההשקעות, היו בעוכריו כאשר החלו לנשוב רוחות של שינוי; רפורמת בכר, שאושרה באוגוסט 2005, יצאה לדרך, והזריזים מיהרו לקטוף קרנות וקופות גמל שהבנקים העמידו למכירה. לובצקי, למשל, נהג לומר אז שהמחירים מופקעים, שאי.בי.אי לא תקנה, ושהיא בהחלט יכולה לצמוח בכוחות עצמה.

"אין ספק שבצמתים שבהם היה צריך להחליט מהר ללחוץ על הכפתור", מודה קוק, שאז עוד לא היה בעמדת הנהגה, "הפסדנו כמה דברים. כמובן, צריך לזכור שחלק מהעסקות היו גרועות מאוד. לא כל מי שקנה הצליח; היו גופים ששברו את הראש. אבל אז, בהחלט היה עדיף להיות יותר החלטי, להבין שצריך לרכוש ולקחת עוד קמצוץ סיכון. היו הזדמנויות בשוק שלא ניצלנו. בכלל, לתחום קופות הגמל נכנסנו מאוחר. עד שהחלטנו ועד שזזנו, התחלנו עם התחום בסוף 2005, כשכבר התחיל הבלגן בעקבות ועדת בכר. היום אנחנו מנהלים בתחום הזה קרוב ל-2.5 מיליארד שקל, וזה יחסית מעט".

*** הכתבה המלאה - במגזין G