לא לסלק ייצוגיות על הסף

מאז כניסתו לתוקף של חוק תובענות ייצוגיות בשנת 2006, גבר בצדק השימוש בכלי משפטי חשוב מאין כמוהו זה, אשר בעצם הסדיר לראשונה, באופן מקיף, את התחום.

לפני החוק שרר בתחום כאוס משפטי מוחלט לאור פסקי דין סותרים של בתי משפט שונים, הכול על רקע מחלוקת פרשנית עתיקה האם ניתן להגיש תובענות ייצוגיות מכוח חקיקת משנה ארכאית, היא תקנה 29 לתקנות סדר הדין האזרחי הנודעת (להוציא תובענות שניתן היה להגישן בנושאים ספציפיים בלבד עוד קודם לכן).

חוק זה יצר, בפעם הראשונה בהיסטוריית המשפט הישראלי, הסדר נורמטיבי כולל בחקיקה ראשית של התובענות הייצוגיות, וחשיבותו המרכזית בכך שהוא מעניק עבור לאזרח הקטן אמצעי משפטי חדש שלא עמד לרשותו קודם לכן, המאפשר לו לייצג בהליך אחד קבוצת נפגעים באופן דומה, שסך נזקי חבריה אינו מצדיק הליך משפטי של כל אחד מהם בפני עצמו, אך נזקה המצרפי של הקבוצה משמעותי דיו במידה המצדיקה בירור התובענה כייצוגית. בכך ייחסכו ממערכת המשפט הליכים רבים מיותרים בעלי שווי כספי שולי, ותחת זאת תתברר המחלוקת של הקבוצה כולה בהליך אחד, שההחלטה בו תחול על כל חבריה.

הרציונל שמאחורי החוק היה ונותר ברור: ריסון והקטנת כוחם של רשויות המדינה וגופים מסחריים גדולים בהתנהלותם אל מול האזרח הקטן, בין היתר בתחום הטלת המסים, הארנונה, אגרות והיטלים שונים.

אין משמעות הדבר כי החוק החדש נטול חסרונות, ולא אחת הושמעה עליו ביקורת על-ידי העוסקים בו (למשל בעניין הגבלת האזרח לתבוע רשות להשבה כספית לתקופה ארוכה יותר משנתיים שלפני הגשת התובענה - בשונה מתובענה נגד גופים שאינם ממשלתיים, ולעניין זה עוד תיוחד התייחסות נפרדת).

בעידן זה בו זכויות האזרח הולכות וקונות להם מקום מרכזי מעל בימת המשפט, והתנהלות השלטונות נבחנת לא אחת דרך משקפיים אלה, מתחזק עוד יותר רציונל זה, וחשיבותו ברורה יותר מבעבר.

בד-בבד, מאחר שכבכל תחום משפטי אין תשובה משפטית אחת סדורה שאין בילתה, וודאי לא כזו שניתנת לחיזוי מראש, ולא ניתן בוודאות מראש אימתי המדובר ב"תובענת-סרק" או בתובענה מוצדקת לפני שבית המשפט יאמר את דברו - ישנם מקרים, כפי שכבר פורסם, בהם אצל התובע הייצוגי נפלה טעות כזו או אחרת בנתוני הבסיס עליו נשענת תובענתו ובקשתו לאשרה כייצוגית, אשר ממנה לא יכול היה להימנע אף לא באמצעים סבירים.

אין בכך כדי להכשיר תביעות בהם מתברר כי אכן נפלה טעות מעין זו, אך באותה נשימה ממש יוזכר כי לעיתים לא יכול התובע להשיג את כל המידע הרלבנטי כבר בתחילת הדרך, שכן חלק משמעותי מן המידע עשוי להימצא אך ורק אצל הרשות, שלעיתים אינה ששה להעניקו משיקוליה.

דוגמה קיצונית למקרה של טעות הוא התיק שנדון בת"ת 11-03-16280 רון קופמן נגד מפעל הפיס, בו בית המשפט סילק תובענה על הסף, משום שהסוגייה בה הוגשה תובענתו של קופמן כבר הוכרעה שנים קודם לכן (השתק עילה).

תובענתו של קופמן סולקה על הסף על-ידי בית המשפט הנכבד תוך חיובו בהוצאות משפט גבוהות בסכום של 45 אלף שקל ובדין סולקה, שכן העובדה בדבר הכרעה קודמת ניתנת הייתה לבירור בנקל וצריכה הייתה להיות בידי התובע לפני הגשתה.

בעניין זה הושמעה גם הדעה, לפיה לכאורה, שימוש תדיר יותר בכלי הסילוק על הסף כאמצעי ל"סינון" תובענות "סרק" הנו רצוי ונכון.

יחד עם זאת, בראי מטרת חוק תובענות ייצוגיות וההגנה שהתכוון המחוקק ליתן במסגרתו לשמירה על זכויות האזרח אל מול הכוח העצום של המדינה וגופים גדולים אחרים ביחס אליו, וודאי ברמת המדיניות המשפטית הרצויה - אין להתיר את הרסן באופן שהאפשרות לסלק תובענה ייצוגית על הסף תיעשה לקלה או "טבעית" כל אימת שתועלה טענת סף על-ידי הנתבע.

אמנם חובת התובע, וודאי התובע המבקש לייצג קבוצה, היא לבדוק ולוודא מבעוד מועד את כל המידע הדרוש והרלבנטי לפני הגשת התובענה, אך מחובה זו אין לדלג לקיצון האחר ולהפוך את הסילוק על הסף למכשיר אוטומטי ל"סינון" תובענות "סרק" כברירת מחדל.

יודגש כי תובענת "סרק" תמיד תוכל להיחשב ככזו רק לאחר הכרעה, שהרי אם ניתן היה בכל מקרה ומקרה משפטי, בשונה ממתמטיקה למשל, לנבא את התוצאה - לא היו מוגשות לבית המשפט תביעות מעין אלה מלכתחילה. כך שהיכולת לזהות מבעוד מועד תובענות "סרק" אינה באמת קיימת.

לו תכה בפסיקת בתי המשפט העמדה לפיה יש "לסנן" "תביעות-סרק" באמצעות סילוקן על הסף ככלי מרכזי, עלול הדבר להרתיע אזרחים מהגשת תביעות, ובכך להשיג את ההפך הגמור מכוונת המחוקק ולסכל תכלית החקיקה: לתת כלי מרתיע לאזרח, אשר עצם נתינתו מהווה גורם מרתיע המאזן את כוחה של המדינה מולו (ולו במעט).

לסיכום: להחלטה בעניין קופמן - שהנו מקרה קיצוני - אין תוחלת "רוחבית", ונראה כי החובה של בתי המשפט להמשיך ולנהוג במשורה בכלי המשמעותי של סילוק על הסף - עת מעלה נתבע טענה בעניין זה - עומדת בעינה ואף ביתר שאת, גם בשם ההגנה על האינטרס הקבוצתי הרחב באותו מקרה, אך גם בשם ההגנה על האינטרס הציבורי, הן בתביעות "רגילות" וודאי בתובענות ייצוגיות.

■ הכותב הנו שותף באיזנברג גולדמן חברת עורכי דין העוסקת בתחום המיסוי ותובענות ייצוגיות.