כך הפכנו ממדינה יצרנית למדינה של "פרנסות אוויר"

האם המשק באמת גולש למשבר כלכלי? ואם כן - למה זה קורה? ד"ר זאב רותם ינתח אחת לחודש, במיוחד ל"גלובס", את תמונת המצב הכלכלי בישראל ■ והיום: הנורות האדומות של נתוני יצוא הסחורות, ההשקעות והביקוש לעובדים

בגיליון ערב כיפור לפני 4 שבועות, פרסם סגן עורך "גלובס" אלי ציפורי בטורו ניתוח שעשיתי שכותרתו "המשק הישראלי צועד למשבר כלכלי כבד". בעקבותיו, פנו אליי אנשים רבים באמירות "למה אתה מביא לנו נבואות זעם?", וגם "האם אתה מוכן לעקוב אחר ההתפתחויות האמיתיות ולבחון את התחזית שלך במבחן המציאות?"

ובכן, החלטתי להרים את הכפפה, ובתמיכתו של עיתון "גלובס" אני מתכוון לעקוב אחת לחודש, עד ליום כיפור הבא, אחר ההתפתחויות של המצב הכלכלי מול התחזית. וגם אני, ביחד עם הקוראים אשמח להתבדות...

ראשית, איני חושב שהבעיה של הכלכלה הישראלית צצה בחודשים האחרונים. המשבר הכלכלי שאליו אנו גולשים נובע מתהליך הידרדרות של המשק מאמצע שנות ה-90 שתוצאותיו הן שאנחנו תקועים ולא מתקדמים בדירוג תמ"ג לנפש בעולם (סביב המקום השלושים), שרמת הפריון במשק נמוכה (כמחצית ממדינות אירופה) ושאנחנו שוברים שיאים עולמיים ברמות אי-השוויון, בשיעור העניים ובעליית יוקר המחיה.

הבעיה המרכזית של המשק בעשורים האחרונים, שהיא הגורם להאטה בצמיחה ולפריון הנמוך, היא התכווצות המגזר היצרני והתרחבות המגזר הפיננסי והשירותים על חשבונו. עד שנות ה-90, הובילה התעשייה את הצמיחה במשק, אולם מאז התהפך המצב וחלקה של התעשייה בתמ"ג ירד מ-21% בתחילת שנות ה-90 לכ-13% כיום, ואילו המגזר הפיננסי, הנדל"ן והשירותים עלו מ-16% לכ- 25%.

המגמה של עליית השירותים התרחשה בכל העולם המערבי, אולם אצלנו היא הגיעה לקיצוניות חריגה ב-2010 - ישראל נמצאת ברבע התחתון של מדינות ה-OECD בחלק התעשייה בתוצר, זאת ליד כלכלות כושלות כמו יון, ספרד ופורטוגל. לעומת זאת, בגודל של מגזר הפיננסים, הנדל"ן והשירותים מתוך התוצר הגענו למקום השני מבין מדינות ה-OECD, זאת אחרי לוקסמבורג ולפני כל המדינות האחרות בעולם המפותח. משמע, הפכנו ממדינה יצרנית למדינה של "פרנסות אוויר" - פיננסים, תיווך ושירותים.

אחרי שהחלוצים ואבות המדינה הצליחו לברוח מתרבות הגולה ולהקים כאן כלכלה יצרנית, חזרנו אחורה לאותה תרבות שניסינו לברוח ממנה. לכאורה, יש כאן סתירה לתמונה המוצגת לציבור על ההצלחה והצמיחה שלנו ביחס לעולם. ובכן, מרבית הצמיחה בתמ"ג בשנים האחרונות אינה נובעת מפעילות ריאלית ואינה ברת-קיימא. חלק גדול מנתוני הצמיחה הם שיקוף חשבונאי של עליית מחירי הדירות, התנפחות הערך המוסף של המגזר הפיננסי והשירותים המונופוליסטיים על חשבון המגזר היצרני, וגם מכירה של חברות ישראליות לגורמים מחו"ל.

שינוי המגמה לא יקרה מעצמו. נדרש להשקיע בפיתוח התעשייה, בהגדלת הפריון בה, בהכשרה מקצועית וטכנולוגית ובסיוע לייצוא. אולם, כיום אנו פועלים בכיוון ההפוך: לפי נתוני בנק ישראל, רמת ההשקעות בנכסים קבועים וציוד במשק בין השנים 2000-2011 הייתה 17% מהתוצר, בשעה שממוצע מדינות ה-OECD עמד על 22%.

התכווצות המגזר היצרני משפיעה גם על הייצוא. בכלכלה קטנה כשלנו מנוע הצמיחה המרכזי חייב להיות הייצוא, ובפרט - יצוא המוצרים. הערך המוסף המשקי של הייצוא הישראלי גבוה ותרומתו לתוצר מכרעת. כדי להצליח בשווקים העולמיים על החברות הישראליות לפתח יתרון תחרותי ולשמור על פריון גבוה. סביב כל חברה ישראלית שמצליחה בעולם יש קבלני משנה וספקי שירותים שגם הם נהנים מהצלחתה.

יצוא הסחורות מישראל גדל לאורך השנים והגיע להיקף של כ-46 מיליארד דולר בשנת 2012. אולם, גם הוא סובל מהתכווצות המגזר היצרני והופך יותר ויותר ריכוזי ותלוי בגורמים מחוץ למדינת ישראל. כיום, יש רק 500 חברות המייצאות בהיקף של מעל ל-10 מיליון דולר, ומתוכן כ-12 חברות אחראיות לשליש מהייצוא כולו. חלק מהחברות הללו נמכרו לגורמים זרים וכבר אינן בשליטה ישראלית, כך שהחלטות על ההשקעות והייצור בארץ מתקבלות בחו"ל. אחת הסיבות המרכזיות לקשיים בייצוא היא התמיכה המצומצמת של מדינת ישראל ביצואנים ובייצוא - שהיא אחת מהנמוכות מבין מדינות ה-OECD. הכלכלות המצליחות תומכות בייצוא הרבה יותר מאתנו.

בתנאי היסוד הקשים האלה מתמודד המשק עם ההאטה בשווקים העולמיים. בגלל שחיקת המגזר היצרני והיצואנים הפגיעות שלנו להאטה העולמית גדולה עוד יותר. ואכן, שבוע אחרי שהתחזית שלי התפרסמה יצאו שלושה גורמים ממלכתיים עם תחזיות פסימיות למחצית השנייה של השנה - הלמ"ס, בנק ישראל ומכון הייצוא - שפרסמו תחזיות מתוקנות לביצועי המשק שבכולן ירידה ביחס לתחזיות המקוריות. גם התחזיות שלהם וגם התחזית שלי מלפני חודש התבססו על נתוני המשק בחציון הראשון של השנה. במהלך החודש האחרון פרסמה הלמ"ס נתונים ביחס לביצועי המשק בחודשים יולי-אוגוסט, כך שאנחנו יכולים לבחון האם מגמת הירידה נמשכת. ובכן, הנתונים מדאיגים עוד יותר.

מתוך בליל הנתונים בחרתי להתמקד ב-3 נתונים המצביעים יותר מכל על הצפי לחודשים הבאים: נתוני יצוא הסחורות, ההשקעות והביקוש לעובדים.

יצוא הסחורות של מדינת ישראל נמצא בירידה חריפה בחודשים האחרונים. בעוד שהיקף הייצוא בשנת 2012 היה כ-175 מיליארד שקל, הייצוא בחודשים יולי-אוגוסט במונחים שנתיים ירד לכ-155 מיליארד שקל. ירידה של כ-20 מיליארד שקל, שהיא שוות ערך לירידה של כ-2% בתוצר במונחים שנתיים.

הירידה מתרחשת כמעט בכל ענפי הייצוא, למעט כימיקלים, והיא בולטת בעיקר בענף התרופות שמושפע בעיקר מפעילות חברת טבע.

אין ספק שבנוסף להאטה העולמית, התחזקות השקל מקשה על היצואנים עוד יותר. אם תימשך ההאטה בייצוא יבואו בעקבותיה פיטורים בחברות היצואניות ובספקים שלהם.

כמו כן, יבוא מוצרי השקעה לענפי הכלכלה (ללא אוניות ומטוסים) עמד בשנת 2012 על סך של כ-38.3 מיליארד שקל. בשמונת החודשים הראשונים של שנת 2013 ירד לשיעור ממוצע של כ-30.7 מיליארד שקל במונחים שנתיים - ירידה חריפה של כ-20%. היקף יבוא מוצרי השקעה מעיד על הנכונות של המגזר העסקי לפתח פעילויות או להרחיב פעילויות קיימות. הירידה החריפה בהיקף ההשקעות תבוא לידי ביטוי בהמשך בפחות מקומות עבודה ובירידה בתפוקה של המשק בכל התחומים היצרניים. ניתן לשנות את המגמה בשני הנושאים הללו על ידי שינוי המדיניות הממשלתית - הגדלה משמעותית של התמיכה בהשקעות בתעשייה והסיוע ליצואנים. התקציבים הנוכחיים בשני התחומים כיום זניחים ביחס לעבר וביחס לעולם (למשל, תקציב מרכז ההשקעות שעומד כיום עמד על כ-300 מיליון שקל, עמד בשנת 2000 על מיליארד שקל), וכל שינוי בהם יכול לעזור בשינוי המגמה.

וזה מביא אותי לאינדיקטור האחרון למצב המשק: מספר המשרות הפנויות. נתון שהלמ"ס מפרסם אחת לרבעון ומעיד על היקף ומרכיבי הביקוש לעובדים בכלל המשק. בסוף הרבעון השני הסתכמו מספר המשרות הפנויות בכ-66,500 אלף. בין הרבעון הראשון לרבעון השני הייתה עלייה של כ-2,500 משרות (כ-4%), מה שלכאורה נראה טוב. אולם, הסתכלות לתוך הנתונים מראה שכל הגידול היה בשלושה מקצועות: מלצרים ומוזגי משקאות (ברמנים), עובדים בתחום השירותים האישיים ועובדי מכירות. כולם מקצועות עונתיים, חלקיים, בשכר נמוך. אם ננכה את שלושת המקצועות הללו נקבל ירידה ריאלית במספר המשרות הפנויות, שכנראה נראה אותה ביתר שאת לאחר סיום עונת הקיץ והחגים. אולי הביקוש הגדול למוזגי משקאות מעיד יותר מכל על תחושת הציבור ביחס לעתידו, בהתאם למשפט "אכול ושתה כי מחר...".

לסיכום, תמונת המצב העולה מנתוני יולי-אוגוסט אינה מעודדת, לצערי. אנו נמשיך ונעקוב אחרי התפתחות מצב המשק ונעדכן אתכם. אולם, אין לי ספק שללא שינוי גדול במדיניות - לכיוון של מהלכים משמעותיים לעידוד ההשקעות, התעסוקה, הפריון והייצוא במגזר היצרני - המצב ילך ויחמיר. אני אשתדל להמשיך וללוות את הקוראים בניתוח המגמות והסיבות להן גם בחודש הבא. בינתיים, אתם מוזמנים להרים כוסית לחיי ההווה.

■ הכותב הוא מנכ"ל רותם אסטרטגיה.

השקעה במשק
 השקעה במשק

צרו איתנו קשר *5988