משרד המשפטים: "אנו מתייחסים לאירוע כאילו נרצח פרקליט"

בסוף השבוע האחרון שבה האימה לפקוד את מערכת המשפט, לאחר שמטען התפוצץ ברכבו של פרקליט ממחוז ת"א, אולי כדי להרתיעו מקשיחות-יתר בניהול משפטם של חברי ארגוני פשיעה ■ אנשי משפט מתריעים: "יש כאן הסלמה"

ביולי 2004 נכנסה מערכת המשפט הישראלי לעידן חדש, עידן שבו שופטים אינם חסינים מפגיעה פיזית. איומים על שופטים מצד ארגוני פשיעה ועבריינים ממורמרים אחרים היו מאז ומעולם, אך רצח השופט עדי אזר על-ידי העבריינים יצחק זוזיאשווילי ורפי נחמני סימן שלב חדש, שבו כולם עלולים להימצא בצדו האחר של קנה אקדח או רובה, אפילו שופטים.

מעבר לזעזוע ולאימה, התברר לראשי מערכת המשפט כי הקווים הבלתי נראים המפרידים בין העוסקים במלאכת החוק לבין מעשי העבריינות והאלימות שבהם הם נדרשים לטפל מעשה יום ביומו, שוב אינם קיימים.

ובכל זאת, קיוו כולם, כללי משחק כלשהם עדיין נשמרים. הרוצחים, זוזיאשווילי ונחמני אמנם ריצו כבר מאסר עולם בכלא על ביצוע רציחות קודמות, אך לא היו חברים בארגון פשיעה שיטתי, והשופט אזר נבחר כקורבן אקראי ולא בשל טיפולו בתיקים ובנאשמים מעין אלה.

האימה שהטיל תיק רצח אזר על מערכת המשפט לא הסתיימה שם. במהלך משפטם של השניים ספג ראש הרכב השופטים בבית המשפט המחוזי בירושלים, השופט צבי סגל, סדרת איומים כלפיו.

14 חודשי ניהול המשפט, מהגשת כתב האישום ועד גזר הדין, היו אחת התקופות המסויטות בחייו המקצועיים של השופט סגל. האיומים על חייו, שנעשו באמצעות שיחות טלפון לביתו ובמגוון דרכים נוספים, הוסתרו מעיני הסובבים, כולל חבריו להרכב השופטים שלא ידעו על כך.

בהוראת המשטרה ואגף הביטחון של מערכת בתי המשפט, הוצמד לסגל ליווי צמוד, לרבות מאבטחים סמויים בלבוש אזרחי, רכבו נבדק מדי יום, והשופט צווה לנסוע לעבודתו בבית המשפט במסלול שונה מדי בוקר.

האיומים גברו ככל שסיום המשפט הלך והתקרב, וההערכה הייתה כי הנאשמים מבקשים למנוע מסגל להגיע להכרעה במשפט. איש לא הגיש תלונה למשטרה על האיומים נגד השופט, כדי לא לתת לנאשם הצדקה לבקש את פסילת המותב השיפוטי.

בסוף השבוע האחרון (יום חמישי, 7.11.13) שבה האימה לפקוד את המערכת המשפטית. הפעם לא דובר אמנם בשופטים מאוימים, אולם מבחינה זו, בתי המשפט והפרקליטות הם כולם בעלי תפקידים במערכת שתפקידה לאכוף את החוק.

מטען החבלה שהתפוצץ ביום חמישי בערב ברכבו של פרקליט ממחוז תל-אביב, ששמו נאסר לפרסום בצו בית משפט, מעורר מחדש את השאלה - אם אנשי המשטרה, הפרקליטות ובתי המשפט, האמונים על ההתמודדות עם ארגוני הפשיעה, אכן יכולים לעשות את עבודתם ללא מורא וללא חשש לפגיעה אישית?

איש אמנם לא נפגע מהפיצוץ שבו נשרף הרכב כליל ומכוניות סמוכות נפגעו גם הן, אולם במשרד המשפטים מתייחסים לנס הזה כאל מקרה בלבד: אם הפרקליט היה מסיים את עבודתו חצי שעה מוקדם יותר, הוא היה נהרג ללא ספק.

כאילו נרצח לנו פרקליט

הסנגור הציבורי הארצי, ד"ר יואב ספיר, ששמע את הפיצוץ ממשרדו, שיגר הודעה למ"מ פרקליטת המחוז ולפרקליט המדינה משה לדור והביע "זעזוע עד עמקי נשמתי. עבודתם היומיומית של הפרקליטים, המוכרת לנו הסנגורים היטב, היא עבודה קשה וחשובה לטובת הציבור. היא חייבת להיעשות ללא מורא. כל ניסיון לפגוע בפרקליט על רקע עבודתו מהווה פגיעה חמורה בערכים הבסיסיים שלנו ובאושיות הדמוקרטיה".

מנכ"ל משרד המשפטים, ד"ר גיא רוטקופף, אישר בשיחה עם "גלובס" כי "ההנחה היא שמדובר באירוע שמכוון לפגוע בפרקליט; נתתי הנחיה לקציני הביטחון להתייחס לאירוע הזה כאילו הוא הצליח, כאילו נרצח לנו פרקליט.

"המרחק בין מוות במקרה הזה לבין העובדה המשמחת שהפרקליט עדיין בחיים, היא פשוט מזל. אם הוא היה יורד למכונית חצי שעה מוקדם יותר, זה היה כמו רצח יצחק רבין. ואז מה היינו עושים? מצמידים שמירה לכל פרקליט? היינו הופכים את האירוע הזה לאירוע של סכנת חיים ברורה ומיידית, ולכן ככה אנחנו מתייחסים לזה. חייבים לשנות את התפיסה. אנחנו הולכים לשנות את כל החשיבה שלנו שקשורה להגנה על פרקליטים, עבודה מול המשטרה ברמת המודיעין".

רוטקופף הוסיף כי האירוע הזה מחדד את השינוי בכללים הלא כתובים שהיו קיימים בין אנשי מערכת החוק, המשטרה, הפרקליטות ובתי המשפט, לבין העבריינים. "הכללים היו שלא פוגעים פיזית אחד בשני".

עניין נוסף שיישקל בפרקליטות הוא חיזוק המרכיב המערכתי בהתמודדות בתיקים של ארגוני פשיעה ואי-הבלטת פרקליט זה או אחר באופן פרסונלי. כך, יעמדו אנשי ארגוני הפשיעה מול מערכת ולא מול פרקליט בודד.

יצוין כי בפרקליטות מספרים כי הפרקליט שרכבו פוצץ הוא כה מסור לעבודתו, שעצם האיום כלפיו רק מחזק את נחישותו להוסיף ולהתמודד עם התיקים הסבוכים של ארגוני הפשיעה, במקום להרתיע אותו מכך.

האבטחה לא תמיד מספקת

מערכת המשפט ידעה בשנים האחרונות הרבה איומים, הן על שופטים והן על פרקליטים, מצידם של גורמים עברייניים. לא מעט שופטים, שחלקם טיפלו באותה עת בתיקי פשיעה חמורה, ואף הטילו עונשים כבדים במיוחד על עבריינים מוכרים, הוגדרו כמאוימים בשנים האחרונות.

בין אותם שופטים: אורי שהם, עוד לפני שקודם מהמחוזי בתל-אביב לבית המשפט העליון; ברכה אופיר-תום, ג'ורג' קרא, חאלד כבוב, חנה בן-עמי; רון שפירא מהמחוזי בחיפה; אנה שניידר מהשלום ירושלים, שצמיגי מכוניתה נחתכו; וכן גם מגוון שופטי משפחה מכל הארץ המקבלים איומים דרך קבע, אם כי מקליינטים אחרים של המערכת.

נוסף להם, גם שוק עורכי הדין ספג אבידות בנפש - חקירת רצח עו"ד יורם חכם נתונה עדיין תחת צו איסור פרסום, אף שחלפו יותר מ-5 שנים מאז פיצוץ המטען במכוניתו; ורק חודשים מעטים חלפו מאז רצח עו"ד נתן ז'ורנו במשרדו בירושלים. גם אנשים בפרקליטות הסתובבו לא מעט עם מאבטחים צמודים, בהתאם לרמת הסכנה הנשקפת מהתיקים שבטיפולם.

לדברי שופט בכיר, "יש כל מיני תקופות של כל מיני איומים, לאו דווקא מכיוון ארגוני פשיעה. עבריינים נוהגים לאיים לא רק על שופטים אלא גם על קציני משטרה ועל פרקליטים. אני לא בטוח שאנחנו ערוכים לזה, אנחנו עובדים הרבה ב'שיטת הסמוך'. אני לא לגמרי שקט".

השופט המחוזי (בדימוס) שלי טימן, שהיה גם הוא מאוים בתקופות שונות בעת כהונתו כשופט, אומר: "אינני מאמין שיש שופט כלשהו שעוסק בתחום, שנרתע כתוצאה מהאיומים. מי שכבר מגיע לטיפול בתיקים האלה ממשיך לעשות את עבודתו ללא חשש, אף שהאבטחה לא תמיד מספקת. ברור שהאבטחה מפריעה לשגרת החיים, זה הופך חלק מהאנשים לעבדים של האבטחה. זה בלתי נסבל".

טימן גילה כי בתקופה שקיבל איומים מעבריינים, היו חבלני משטרה מפרקים את רכבו יום-יום כדי לוודא שלא הוטמן בו מטען חבלה. "היו גם שופטים שהוצמדה להם מכונית משוריינת וגם שמירה של יחידות יותר רציניות מאשר מאבטחי בתי המשפט".

פרקליטת מחוז תל-אביב (פלילי) לשעבר, עו"ד רות דוד-בלום, אומרת כי "איומים על פרקליטים לא החלו היום, ואינם מגיעים בהכרח דווקא מאנשי ארגוני פשיעה. אבל זו הפעם הראשונה שמניחים מטען חבלה, ויש איום ממשי על פרקליט. יש כאן הסלמה, והגבול של היום, ברגע שפרצת אותו - תוך יומיים הוא הופך להיות הנורמה החדשה. אני גם ניהלתי בפרקליטות לא מעט תיקים נגד פושעים רציניים, וזה אף פעם לא ירד לפסים אישיים. הימים האלה תמו כנראה".

גם טימן מסכים כי אכן נפרצו הכללים הלא כתובים ששררו שנים רבות בין העבריינים לבין אנשי החוק. "הארגונים נעשו אכזריים יותר. פעם עבריינים גדולים, אם היה שופט שמתנהג אליהם לא יפה, היו עושים לו פנצ'ר בכל הגלגלים. אבל היה קוד שלא נכתב בשום מקום, שכל אחד עושה את עבודתו. הפרקליט עושה את עבודתו, והשופט עושה את עבודתו. הטאבו הזה נפרץ לחלוטין".