"ורדה אלשיך נלחמה בציפורניים כדי שהחברות ימשיכו לחיות"

היום הגיעה לסיומה הקריירה השיפוטית המפוארת, בת 35 השנים, של מאסטרית עולם הפירוקים, הסדרי חוב והבראת חברות, שופטת המחוזי בת"א ורדה אלשיך ■ עו"ד יוסי שגב: "היה לה הרבה מעוף. אני מסיר בפניה את הכובע"

סוף עידן אלשיך: כחצי שנה לפני הגיעה לגיל 70, פרשה היום (ה') סגנית נשיאת בית המשפט המחוזי בתל-אביב, השופטת ורדה אלשיך, מכס השיפוט אחרי 35 שנים.

עמיתיה, שופטי בית המשפט המחוזי בתל-אביב, נפרדו ממי שכונתה בתקשורת "מלכת הפירוקים", בטקס מסורתי שנערך באולם הנשיאה דבורה ברלינר.

אלשיך הקריאה בטקס את פסק דינה האחרון, שעסק בבקשת חברת גילאון השקעות לאשר לה הסדר חוב עם מחזיקי האג"ח שלה.

השופטת אלשיך חלשה במשך שנים רבות על מחלקת הפירוקים והכינוסים בבית המשפט המחוזי בתל-אביב, שמרכז אליו את מרב התיקים בתחום זה. לאורך שנות עבודתה דנה אלשיך בתיקים בולטים וחשובים בתחום, בהם תיקי הכינוס והפירוק של רשתות, קבוצות וחברות כמו קלאבמרקט, פיקנטי, תבל, טאוור אייר, התעשייה הצבאית (תעש), פויכטונגר, ברגר קינג, פיצה מטר, אמבלייז של אלי רייפמן, אפריקה ישראל, הבנק למסחר, דלק נדל"ן וכן בתיקי פשיטת-הרגל של השף הידוען אייל שני, של החייבת רחל סופר-סייג ועוד.

הקריירה השיפוטית המפוארת של אלשיך מסתיימת בשני אקורדים צורמים. המקרה הראשון היה תלונה שהגיש נגד אלשיך עו"ד רפאל ארגז, בטענה כי היא ערכה שינויים בפרוטוקול דיון שנערך בפניה. התלונה הגיעה בקיץ אשתקד לשולחנו של נציב תלונות הציבור על שופטים, אליעזר גולדברג, שקבע כי אלשיך אכן ערכה שורת תיקונים מהותיים בפרוטוקול, חלקם במטרה להחמיר בתלונה שהגישה נגד ארגז לוועדת האתיקה של לשכת עורכי הדין.

יצאה לקיים דיון בביתה של החייבת

באוגוסט 2012 סיכם שר המשפטים דאז, יעקב נאמן, על פשרה בין פורום ראשי המחוזות בלשכת עורכי הדין, שקידמו את התלונה ואת ההליכים נגד אלשיך, לבין השופטת. במסגרת הפשרה התנצלו הצדדים הדדית; אלשיך ביטלה את התלונה המשמעתית נגד עו"ד ארגז; והלשכה ביטלה את כוונתה לדרוש נקיטת הליכים נוספים נגד אלשיך.

הפשרה בניצוחו של נאמן באה זמן קצר לאחר שנשיא בית המשפט העליון, אשר גרוניס, הודיע כי על אף ההחלטה החריפה של נציב התלונות על שופטים בעניינה של אלשיך - לא יינקטו נגדה כל צעדים משמעתיים.

האקורד הצורם השני בקריירה של אלשיך התרחש לפני כחודשיים. נציב התלונות גולדברג קבע אז כי בעת שערכה אלשיך דיון בביתה של החייבת רחל סייג-סופר, אלשיך פגעה בזכויותיה. בדיון שנקבע בפני אלשיך לחודש אפריל השנה, התייצב בפניה רופא, שאמר כי סופר-סייג הזעיקה אותו לביתה בטענה כי יש לה חום גבוה.

אלשיך לא השתכנעה מהדברים, ובצעד חריג ונדיר יצאה לביתה של החייבת בהרצליה עם הקלדנית, עורכי הדין ושאר הנוכחים - כדי לקיים את הדיון שם.

הנציב ביקר את אלשיך בין היתר על כך שלאחר הדיון בבית החייבת, השופטת הוסיפה בלשכתה תוספת לפרוטוקול. נקודה נוספת שבה מתח הנציב ביקורת על אלשיך הייתה בגין שיחה על התיק שערכה עם הנאמן בתיק, עו"ד איתן ארז, מחוץ לבית החייבת, ולדברי גולדברג פגעה בזכויותיה הדיוניות של החייבת.

נלחמה שהחברות ימשיכו לחיות

גם אם הציבור הרחב יזכור את אלשיך בגלל פרשת "הפרוטוקול המשופץ" ותיק רחל סופר-סייג, איש לא יוכל לקחת ממנה את היוזמות שנטלה ואת השינוי הגדול שחוללה בתחום המשפטי-מסחרי של פירוקים, הסדרי חוב וכינוסים.

עו"ד יוסי שגב, מבכירי עורכי הדין בארץ בתחום הכלכלי, מגדיר את השפעתה כך: "לפני השופטת ורדה אלשיך, פירוקי החברות היו דבר רדום שעסקו בו אנשים שעבדו לפי הפרוצדורה, יישרו קו עם הנושים ולא נכנסו לפרטים. אלשיך בדקה כל פרט, והיא השופטת הראשונה שעשתה הכול כדי למנוע פירוק של חברות. זו הרוח שהיא הכניסה, וזו המורשת המרכזית שהיא משאירה אחריה".

לדברי שגב, אלשיך בחרה לנהל את החברות כדי למנוע את הפירוק שלהן, עשתה מאמצים גדולים לשם כך, ונתנה קרדיט גדול למפרקים מטעמה שינהלו את החברות וימכרו אותן. בכך "היא איפשרה למאות ואלפי עובדים לשמור על מקום עבודתם, הגנה על ידע רב ועל נכסים ומנעה את ירידתם לטמיון".

שגב ממשיך בהרעפת שבחים על אלשיך. "קל מאוד לפרק חברות, והשופטים שקדמו לאלשיך ופנו אליהם בבקשות פירוק כתבו הרבה פעמים 'ניתן צו פירוק כמבוקש', וזהו. אלשיך נהגה אחרת. היא נלחמה בציפורניים שהחברות ימשיכו לחיות ובאמצעות המון כוח. היא פעלה במהירות, גבתה חובות, השתמשה בסנקציות ובמידת הצורך עיכבה את הליכי הוצאה לפועל ופירוקים. היה לה הרבה מעוף, ואני מוריד את הכובע בפניה".

כדוגמה טרייה להצלחה של אלשיך מביא שגב את המקרה של עיתון "מעריב", שעל סף קריסה הובא לפתחה של אלשיך. תיק "מעריב" עבר הסדר חוב אצל אלשיך, נמכר מידי נוחי דנקנר לשלמה בן-צבי, וממשיך להתקיים עד היום. "חברות כמו 'מעריב' לא נכנסו לאחרונה לפירוק מלא, וזה הרבה בזכותה", אומר שגב.

עיצבה וחצבה בסלע הלכות

חלק מהביקורת על אלשיך הייתה שהיא מאפשרת לעורכי הדין שממנה בית המשפט למפרקים ולנאמנים לגזור קופונים שמנים מדי של שכר-טרחה גבוה מאוד.

שגב: "אלשיך תמיד הייתה ראש גדול ביחסה לחברות, ובהתאם היא תגמלה את המפרקים ביד רחבה. היא עשתה זאת למען המטרה, כי זו עבודה שהיא מעבר למשפטים, זה ביזנס".

לדברי עו"ד ארז חבר, שבין היתר שימש כמנהל מטעם בית המשפט בתיק החוב של השף וכוכב הטלוויזיה אייל שני, "אלשיך היא אחת השופטות הטובות והיעילות ביותר שידענו. היא גם הרגילה אותנו, עורכי הדין, לעבוד בקצב מטורף מתוך הבנה שהדברים דחופים וקשים. אצל אלשיך אם לא היית מגיב לבקשה תוך 24 שעות, היית יכול להפסיד מיליונים".

עו"ד חבר אומר כי אלשיך הותירה אחריה מורשת פסיקתית טובה ורבה, ומילאה לאקונות רבות בחוק עד לבואו של המחוקק. כדוגמה לחוק שהוא יציר פסיקה של אלשיך מביא חבר את תיקון 19 לחוק החברות שנכנס לתוקפו באמצע חודש ינואר 2013, במטרה להביא למהפכה בדיני הבראת החברות בישראל ולהעמידם בשורה אחת עם משטרי חדלות פירעון חדשניים כדוגמת CHAPTER 11 האמריקאי.

עו"ד גיא גיסין מגדיר את פרישתה של אלשיך משיפוט כאירוע "מצער מאוד". "אלשיך עיצבה את המסלול וחצבה בסלע את ההלכות והדין לעולם חדלות הפירעון הישראלי. היא ידעה תמיד למצוא את הדרך להגנת הנושים מחד גיסא, ולהגנה על העסקים, העובדים והישרדותם. אלשיך משאירה לכולנו מורשת מפוארת וכללים מנחים".

היחידה שהצליחה לגרום לשני לשלם

אלשיך הביאה לפיתוחים משפטיים רבים בתחום עיסוקה, אך הדרך שבה ניהלה את התיקים לאורך השנים הייתה שנויה במחלוקת. סגנונה היה חד ובוטה, צעקות רמות מצדה על עורכי דין ועל צדדים שהופיעו בפניה היו דבר שבשגרה ולטוב ולרע. היא השתמשה בכל האמצעים שברשותה כדי לכפות את דעתה והחלטותיה. את מייסד חברת אמבלייז אלי רייפמן, למשל, היא שלחה בשנת 2010 למאסר פעם אחר פעם, לאחר שהוא הפר את הוראותיה להעביר את מניותיו בחברה למנהל המיוחד שמינתה, עו"ד איתן ארז.

ביטוי ליעילות ולנחישות חסרת הפשרות של אלשיך בתפקידה ניתן למצוא בניהול התיק של אייל שני. שני, שף, מסעדן וכוכב טלוויזיה ידוע בארץ, נקלע לחובות כבדים ולהליכי כינוס פשיטת-רגל שנדונו בפני אלשיך. במשך שנים הוא לא שילם לקופת כונס הנכסים והותירה כמעט ריקה.

אלשיך עשתה כמעט הכול כדי ששני יחזיר לנושים הרבים את חובותיו, בין היתר באמצעות איום במאסר מאחורי סורג ובריח, הצליחה לבסוף להביא, בסיועו של עו"ד ארז חבר, להסדר חוב נדיר שבו שני מתחייב להחזיר 100% מחובותיו.

הרטוריקה שבה השתמשה אלשיך בביקורתה על שני מעידה על אופייה וסגנונה השיפוטי. כך, למשל, כתבה אלשיך על התנהלותו של שני באחת ההחלטות בתיק: "עניין לנו בחייב שהפך לידוען ('סלבריטי') לכל דבר ועניין, שהועסק שוב ושוב בתוכניות טלוויזיה בפריים-טיים, שמופיע בפרסומות ושחשוד בכך שהוא שותף במספר מסעדות יוקרה.

"אלא מאי? הדוחות שהוא מגיש הם דוחות לקוניים בבחינת לעג לרש; כל שהם מכילים הוא הצהרה קצרה על הכנסה נטו של 6,000 שקל ממשכורת בלא התייחסות להכנסות ממקורות אחרים. אין צורך להכביר מילים עד כמה מופרך הוא המצג שמנסה שני ליצור בפני בית המשפט. זאת, כאילו הכנסתו היחידה של שף בסדר גודל, פרסום ומוניטין כשלו, זהה כמעט להכנסתו של אחרון השוליות או המלצרים במסעדה שבה הוא מועסק".

לא מעמידה פנים ולא משחקת

לדברי עו"ד חבר, "אף שופט, חוץ מורדה אלשיך, לא היה מצליח להוציא מאייל שני 100% מהחוב שלו לנושים. היא תמכה בי בהליך הזה כבעל תפקיד בצורה מלאה, ורק בזכותה הגענו להישגים הללו. העקשנות שלה הביאה לתוצאה שאין כמוה - שתיק שנמשך 12 שנה מסתיים בצורה כזו", אומר עו"ד חבר.

לדברי עו"ד יוסי שגב, תכונה בולטת נוספת וחשובה של אלשיך כשופטת הייתה ש"היא תמיד ידעה לומר מי הרעים ומי הטובים. היה לה 'חוש ריח' לזה. היא גרמה הרבה פעמים לכך שהאנשים שהם 'הרעים' במירכאות ישלמו, וסגרה איתם דילים.

"היא הייתה אומרת להם 'אתם תעשו כך וכך', 'אתם תעשו תספורת כזו וכזו'. אלשיך הייתה עומדת מולם ואומרת להם 'זה מקובל עליי', או 'זה לא מקובל עליי'. איפה אתה שומע בכלל דברים כאלה? את אלשיך אי אפשר היה לעבור. היא לא נתנה לאף אחד לסדר סידורים".

- ומה לגבי מקרים שנויים במחלקות כמו תיקון הפרוטוקול או תיק רחל סייג-סופר; נראה כי אלשיך הלכה לעתים רחוק מדי כדי להשיג את מטרותיה.

שגב: "ורדה אלשיך היא אנושית. היא לא מעמידה פנים ולא משחקת. היא, זה מה שהיא, ואם מישהו לא בסדר, אז היא דואגת שיקבל את מה שמגיע לו. נכון, לפעמים היא טעתה והגזימה, אבל אני מוכן לערוב לכך שכל מה שהיא עשתה נעשה בתום-לב וכדי להוציא את האמת. גם כשטעתה, היא מעולם לא פעלה למען אינטרס אישי שלה".

נולדה, גדלה ושפטה בתל-אביב

ורדה אלשיך נולדה בתל-אביב ביולי 1944 להורים יוצאי פולין. אמה הייתה עורכת דין, ואביה מהנדס, שהיה בזמנו שותף לתכנון תחנת החשמל בנהריים. בתום לימודיה בתיכון עירוני ד' בתל-אביב, שירתה אלשיך בפרקליטות הצבאית כמזכירתו של הפרקליט הצבאי הראשי, מי שלימים מונה לנשיא בית המשפט העליון, מאיר שמגר.

אלשיך למדה משפטים בשלוחה התל-אביבית של האוניברסיטה העברית והתמחתה בבית משפט השלום בטבריה ובפרקליטות האזרחית במחוז תל-אביב. לאחר הסמכתה היא עבדה כעורכת דין בפרקליטות ובמשרד פרטי.

בינואר 1978 מונתה אלשיך לשופטת לעניינים מקומיים, ובהמשך לשופטת בית משפט השלום בתל-אביב. באוגוסט 1995 היא מונתה לשופטת קבועה בבית המשפט המחוזי, ושובצה למחלקת הפירוקים וכינוס הנכסים בניהולו של סגן הנשיא דאז, השופט ישעיהו לויט.

עם פרישתו של לויט בפברואר 2002 החלה אלשיך לנהל את המחלקה, עד לפרישתה היום.

אלשיך נשואה יותר מ-30 שנה לכלכלן יוסי אלשיך, ממקימי הבנק הבינלאומי. לשניים יש 3 ילדים ונכדים רבים, והם מתגוררים בשיכון דן בצפון-מזרח תל-אביב.