יעלה לציבור ביוקר

הודעתו של הממונה על ההגבלים העסקיים, ד"ר דיויד גילה, כי בכוונתו לאכוף איסור גביית מחיר מופרז על בעלי מונופולין התקבלה, כך נדמה, בשביעות-רצון בציבור הרחב. הנה, מגיע רגולטור עשוי ללא חת ואומר לשחקנים הדומיננטיים בשוק: רבותיי, עד כאן. המחירים שאתם גובים גבוהים מדי, והרווחים שאתם גורפים מופרזים. אך לא די לו בכך והוא מודיע: אם תמשיכו לעשות כן, תהיו בגדר עבריינים ותיקנסו בהתאם.

יצוין כי הוראות חוק ההגבלים העסקיים כוללות זה שנים הוראה, שלפיה קביעת מחירי מכירה לא הוגנים על-ידי מונופולין מהווה ניצול לרעה של מעמדו בשוק. השימוש העיקרי בהוראת חוק זו היה בעבר לצורך טיפול בתופעת התמחור הטורפני, קביעת מחיר נמוך מאוד על-ידי מונופולין כדי להציף את השוק ולחסום כניסה של מתחרה חדש לשוק.

החידוש הוא בכוונת הממונה על ההגבלים לקבוע כי משמעותה הנוספת של אותה הוראת חוק היא - שגם קביעת מחיר שמשקף רווח שלדעתו "אינו סביר" בגובהו, דהיינו מחיר "מופרז" כהגדרתו על-ידי הממונה תהווה הפרה של הוראות החוק.

האם ייתכן כי נמצא מרשם פלאים אשר יביא באבחה אחת קץ ליוקר המחיה ולמחירים הגבוהים שאנו נדרשים לשלם לעתים על מוצרים שונים? הדבר לא פשוט כלל. עובדה שהוא לא נעשה קודם לכן על-ידי הממונים הקודמים וגם לא על-ידי המחוקק.

למקרא טיוטת גילוי הדעת עולה התחושה, לא בהכרח נוחה, כי קביעת הממונה היא בעיקר ערכית-אידיאולוגית. עדות לכך נמצאת בשימוש שעושה הממונה במילון מונחים ומושגים חדש שטרם ראינו כמותו בעולם דיני התחרות הישראלי. נוסף להתייחסות ל"ריסון יוקר המחיה" כמטרת-על של דיני ההגבלים העסקיים (חידוש של העת האחרונה), גם שימוש ברטוריקה בדבר מניעת "העברת עושר מידי ציבור הצרכנים לבעל המונופולין" וגם התייחסות ל"רווחה מושאת" ו"השקעה מקדמת רווחה".

כל אלה הם מונחים חדשים בשיטה המשפטית-כלכלית של דיני התחרות בישראל, שהיו לה תמיד 3 עקרונות מנחים - תחרות, תחרות ותחרות. כך, מחיר נמוך ויעילות מושגים על-ידי הגברת התחרות והסרת חסמי כניסה לשווקים. פיקוח מחירים נחשב על-ידי הממונים לדורותיהם, ובצדק, לטיפול לא יעיל בתוצאה במקום בבעיה.

העובדים ייפגעו

חוק ההגבלים, ובמידה רבה גם הממונים הקודמים, הגבילו את סמכות הממונה לבחינת סוגיות ושאלות של קידום תחרות ומניעת פגיעה משמעותית בה. כך לדוגמה, כשאנשים טענו בעבר כי יש צורך באישור עסקאות שונות מטעמים של טובת המשק ו/או ביטחון המדינה, הפנה הממונה את הפונים לבית הדין להגבלים או למחוקק, שלהם מסורה הסמכות לשקול שיקולים לבר-תחרותיים.

שיקולים משקיים של רווחת הציבור וחלוקת עושר, ראויים ככל שיהיו, אינם נתונים לסמכות ראש רשות ההגבלים, שאינו אמון על בחינתם ואינו נדרש להשלכות של הפעלת סמכויות הרשות אגב שקילת שיקולים אלה.

להפעלת סמכויות עקב ואגב שקילת שיקולים לבר-תחרותיים עלול להיות מחיר גבוה, למשק ולציבור, מחיר שאין בסמכות הממונה לקבוע או להסכים כי ישולם.

כך, הממונה נמנע כמעט לחלוטין מלתת דעתו להשלכות של צמצום "הרנטה המונופוליסטית" כלשונו. אומה המתקשה לשמר את מעמדה כ"אומת סטארט-אפ" אינה שוללת ממי שהגיע למעמדו המונופוליסטי עקב השקעות בסיכון גבוה במחקר-ובפיתוח, את ההנאה המלאה מפרי עמלו ומהסיכון שלקח, הנאה המתבטאת בגביית "רנטה מונופוליסטית" על מוצריו. כי אחרת נגלה במהרה שנדידות מרכזי הפיתוח וחברות ההיי-טק לעמק הסיליקון ולהודו ילכו ויגברו.

נוסף לתעשיית החדשנות הישראלית שתעמוד בסיכון, גם עובדי תנובה, שטראוס, בזק, חברת החשמל וגופים אחרים, צריכים לחשוש לפרנסתם. כי גילוי הדעת של הממונה מתעלם ממה שכל עסק יודע: כשהרווח נפגע קודם כול חותכים בהוצאות. והוצאות הן בראש ובראשונה תנאי העסקה, שכר עובדים ומשרות. נזכיר כי מטבע הדברים כמה מהמונופולים הגדולים במשק הם גם גדולי המעסיקים בו.

נראה כי הציבור הרחב לא יקבל באותה מידה של שביעות-רצון פגיעה בשכר ובמשרות של עובדי המונופולים, שהם גם ציבור ענק של צרכנים, שהמהלך הנועז של הממונה אמור להיטיב עימם, עם יוקר מחייתם ועם רווחתם.

* הכותב הוא ראש תחום הגבלים עסקיים, תחרות והגנת הפרטיות במשרד מ. פירון ושות'.