איפה הסרט?

"לרומא באהבה", יום חמישי 21:30, "יס 1"

יותר מכל סרט אחר שלו, דווקא הסרט הזה שספג לא מעט מחיצי הביקורת, שכנע אותי סופית שוודי אלן אינו רק במאי מוכשר, אלא גאון של ממש. בואו ונודה באמת: צדקו המבקרים שטענו כי הסרט הזה אינו מגובש דיו, וכי הוא אוסף של כמה משלים לא ברורים מחד או לא מתוחכמים מספיק מאידך.

אז מה? אם אלן מצליח להושיב צופים אל מול שעה וחצי מרתקות, מהנות, אסתטיות וקולחות - ולגרום לו לצאת מהקולנוע מבודח ומהורהר - כרגיל אצל אלן, אז מה אכפת לי מהתפרים הגסים שקושרים בין הסיפורים השונים? יתרה מזאת: אלן נהנה מהפריבילגיה ששמורה לגדולים באמת, כמו כדורגלן גדול שעובר את כל מגיני היריב בדרך אל השער, רק שבמקום לכבוש הוא חוזר לאחור כדי לעבור אותם שוב מההתחלה.

אלק בולדווין, למשל, שזכה לתחייה מחודשת בעקבות "30 רוק", מקבל כאן הזדמנות לשחק בדיוק את ג'ק דונגי (הדמות שהוא מגלם בסיטקום), פנלופה קרוז בתפקיד זונה, לא פוסחת על אף טריק זול של פתיינית מקצועית - ונחשו מה? זה עדיין עובד!

מעבר לכך יש כאן רוברטו בניני שהופך מפקיד אפור לסלב (ובחזרה) בתוך דקה אחת, משולש אהבה בין צעירים, צחוק על חשבון דמות המאצ'ו בקולנוע האיטלקי, מפיק בגמלאות (אלן עצמו), שהופך את חמו לעתיד לזמר אופרה ועוד סיפורים קשורים ולא קשורים שנארגים יחדיו. אז נכון, התפרים גסים, ההמולה מרובה והבלבול רב, אבל הי, האם אין זה בדיוק סוד קסמה של רומא?

ציון: 9

בשם הסבתא

"סיפור המתחיל בתמונה", יום שישי 21:30, ערוץ 1

עם כל טירוף המערכות סביב ערוץ 1, עם כל הביקורת שיש כמעט לכל אזרח ישראלי נגד ערוץ האגרה, עם כל הפוליטרוקים הנמרצים מחד והמובטלים הסמויים מנגד, עדיין מגיע לערוץ הזה שיאמר גם את שבחו: לוח השידורים שלו השתפר פלאים ומציע כמה עוגנים שבועיים אלטרנטיביים לערוצי הברודקאסט המסחריים. אחד מהם הוא הסרט הישראלי של ערב שבת.

מחר בערב (ו') ישודר במסגרתו סרט תיעודי על אישה מרתקת - מרגוט קלאוזנר, מחלוצות התרבות של ישראל בתחום התיאטרון והקולנוע. הסיפור, כשם הסרט, מתחיל בבחינה של תמונה חבויה מחתונה בוינה, 1926. צילום מאושר שמעליו מתקדרים כבר שמי אירופה. ההמשך מתרחש רובו כבר בפלשתינה-א"י, כאשר קלאוזנר הופכת למנהלת תיאטרון הבימה, ובהמשך מקימה את אולפני הרצליה, מאבני היסוד של תעשיית הקולנוע והטלוויזיה בישראל. לא רק אהבה לתיאטרון וקולנוע יש כאן, אלא גם אהבה לשני גברים בחייה, וכדרכן של אהבות ואולי בעצם של החיים עצמם: יש בהן לא רק יופי, אלא גם כאב.

ציון: 8